בש"פ 1053/07 פבל רבוק נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' אלון) שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה, איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. באישום הראשון לכתב האישום נטען, כי בין אבי הנאשם, יורי רבוק (להלן: יורי ), לבין המתלונן, היה סכסוך כספי שעיקרו בטענת המתלונן כי יורי חייב לו סך של 800 ₪. המתלונן התקשר אל יורי, קילל אותו ודרש ממנו את כספו. מספר דקות לאחר מכן התקשר העורר אל המתלונן, איים עליו כי אם יתקשר שוב אל יורי הוא ירצח אותו וקבע להיפגש עמו כדי "לסגור את זה יפה". המשיבה טוענת בכתב האישום כי העורר קשר קשר עם אחרים שזהותם אינה ידועה למשיבה, כדי לבצע פשע על דרך של פציעת המתלונן בכדי להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה. בשעה היעודה למפגש שנקבע הגיע המתלונן למקום ברכב עם בת זוגו, בנו וחבר של בנו. הוא יצא מהרכב ובידו מפתח ברגים. למולו יצאו כשלושים אנשים שהגיעו למקום במסגרת הקשר. הם התקרבו אל המתלונן וקרוביו כשבידיהם אלות ואבנים, כאשר העורר בראשם, אוחז בידו אקדח או חפץ הנחזה כאקדח. עוד נטען כי העורר כיוון את האקדח לעבר ראשו של המתלונן ולחץ על ההדק פעמים מספר אך לא נורתה יריה, ולאחר מכן כיוון את האקדח אל ראשה של בת זוגו של המתלונן והכה אותה באקדח בפניה. יתר התוקפים הכו באבנים ובאלות את המתלונן, את בנו וחברו. המתלונן וחברו של בנו נדקרו מספר דקירות. כתוצאה מן המעשים נגרמו חבלות שונות למתלונן, לבת זוגו, לבנם ולחברו והם נזקקו כולם לטיפול רפואי.

באישום השני נטען כי לאחר שהעורר ואביו נעצרו בקשר לאירוע המתואר לעיל, מסר אבי העורר הודעות כוזבות לפיהן העורר היה בבית בעת שהתרחשו אירועי האישום הראשון. בעת ששהו בתחנת המשטרה פנה העורר על פי הנטען אל אביו ואמר לו לא לשנות את עדותו.

2.

הדיון בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע התמקד בשאלת חלופת המעצר, היות שהסנגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בפני בית המשפט הונח תסקיר שירות המבחן אשר המליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים בבית דודתו בנתניה תחת פיקוחה, ועל העמדתו בפיקוח מעצר. שירות המבחן ציין את התרשמותו כי מדובר בצעיר שבמצבי לחץ, כעס ובלבול רגשי נוטה לתגובות פזיזות ללא שיקול דעת מעמיק, דבר המהווה בסיס לסיכון בהתנהגותו, הוא חסר מודעות לבעייתיות זו ועל כן זקוק למסגרת שתציב לו גבולות ברורים ותמיכה רגשית.

בית המשפט קבע כי חומר החקירה מלמד על מסוכנות רבה של העורר, אשר עולה במידה ניכרת על התמונה המצטיירת מתסקיר שירות המבחן. בית המשפט עמד על מרכזיותו של העורר באירוע אותו הנהיג, על היקף האירוע ועצמת האלימות, כמו גם על כך שהעורר אישר במשטרה את עיקרי הדברים אך מיאן למסור את פרטיהם של יתר המעורבים. לאור האמור ולאור קווי אישיותו כפי שתוארו בתסקיר שירות המבחן, קבע כי אין חלופת מעצר הולמת בעניינו של העורר, תוך ששלל את חלופת המעצר בבית דודתו המבוגרת של העורר בנתניה.

3.

בא כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט קמא בהתעלמו מהרקע לאירועים נשוא כתב האישום, מעברו הפלילי המכביד של המתלונן, בעוד לעורר אין עבר פלילי, ומכך שהמתלונן הגיע לאירוע מצויד במפתח ברגים, דבר המעיד על היותו שש אלי קרב. לדבריו, "אין זה מתלונן תמים, זהו מתלונן אשר יודע היטב אנה הוא בא ולאן פניו מועדות". כן נטען כי על אף שיש ראיות למעורבותו של העורר באירוע, אין ראיה לכך שהוא דקר או החזיק סכין בידו. טענה נוספת הינה כי היה מקום להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית דודתו הרחוק מאיזור מגוריו, ובפרט כאשר אין עדות לחלקו הקונקרטי של העורר. הסנגור סבור כי משהתבקש תסקיר שירות המבחן יש לקבל את המלצת שירות המבחן וכי היה מקום ליתן משקל לנסיבותיו האישיות של העורר: היותו צעיר כבן 22, ללא עבר פלילי, סטודנט למחשבים הסובל מבעיות בריאותיות. הוא סבור כי החלופה המוצעת לא נבחנה בחינה ממשית.

בדיון הוסיף הסנגור והלין על כי הרקע לאירוע – העובדה שהמתלונן איים על משפחתו של המשיב עוד בהיותו של המתלונן בכלא ועברו הפלילי המכביד של זה האחרון, כמו-גם אווירת האלימות ששידר בבואו לאירוע כמעין "הכרזת מלחמה" – אינו נזכר בכתב האישום ובית המשפט לא התייחס אליו. הוא מוסיף כי בית המשפט לא נדרש בהחלטתו לטענת שיבוש ההליכים ומכאן שלא מצא בה ממש, ושב ומציע האפשרות לשחרר העורר בתנאים מגבילים לרבות ענידת אזיק אלקטרוני.

4.

בא כוח המדינה בטיעונו מדגיש את אופיו של האירוע כמעשה לינץ' אכזרי בניצוחו של העורר, שתוכנן מראש וגרם חבלות קשות למותקפים. הוא טוען כי לא בוצע כל

מעשה אלים על ידי המתלונן ולא הוכח כי היה בכוונתו לעשות שימוש בכלי שהיה בידו, הגם שהוא מאשר כי למתלונן עבר פלילי בעבירות מין וסמים.

5.

המעשים המיוחסים לעורר קשים ביותר לא רק מעצם האלימות הנטענת והחבלות שנגרמו למתלונן ולקרוביו, אלא גם בשל התכנון שקדם למעשה, ההתנהלות משולחת הרסן, ההתארגנות יחד עם עשרות אנשים לצורך פגיעה במתלונן וההצטיידות בכלים שפגיעתם קשה. גם אם מביאים בחשבון את פחדו של העורר מהמתלונן על רקע האיומים שהשמיע זה האחרון על פי הנטען כלפי משפחת העורר ונוכח עברו הפלילי, אין הדבר מקהה במידה ניכרת לטעמי מחומרת המעשים המיוחסים לעורר. אוסיף, בהתייחס לטענת הסנגור באשר לכך שהרקע לאירוע כפי שהובא בכתב האישום חסר, כי טענות אלה מקומן להישמע, להישקל ולהילקח בחשבון, בעת ניהול התיק עצמו, אך בשלב הנוכחי איני סבורה כי הן מקהות מהערכת מסוכנותו של העורר כפי שנלמדת מהתנהגותו חסרת הגבולות. מכל מקום, דומה כי אין צורך להרחיב באשר למסוכנות הנשקפת מהעורר נוכח אופי המעשים, תסקיר שירות המבחן והעובדה שאין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה.

6.

נותרת אפוא שאלת החלופה. ראשית, בהתייחס לטענת הסנגור כי משהמליץ שירות המבחן על שחרור לחלופת מעצר היה מקום לקבל המלצתו, אסתפק בכך שאפנה לדברים שאמרתי כבר בעניין זה:

"שירות המבחן הוא הגורם בעל הכלים המקצועיים להעריך בשלב המעצר את מסוכנותו של נאשם ואת התאמתן של החלופות המוצעות כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לבוא בהמלצה בדבר אמצעי פיקוח נוספים, באם ההמלצה היא על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר... התסקיר בא לסייע לבית המשפט במילוי חובתו הסטטוטורית לבחון את מסוכנות הנאשם ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו פחותה...ברי, כי על בית המשפט המקבל לידיו תסקיר מעצר בעניינו של נאשם להביא בחשבון את המלצת שירות המבחן. יחד עם זאת, ועם כל ההערכה לתסקירי שירות המבחן ולעבודתו המקצועית והחשובה של השירות, מדובר בהמלצה בלבד ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו (ראו גם: בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, ניתנה ביום 30.10.02);בש"פ 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, ניתנה ביום 8.6.04)). לא למותר לציין גם כי השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם" (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 4061 (29.6.05)).

המלצת שירות המבחן אינה מחייבת אפוא את בית המשפט גם אם יש לה משקל משמעותי.

ראשית אציין, כי איני סבורה שבית המשפט המחוזי לא נדרש לשאלת החלופה. בית המשפט ציין אמנם כי המסוכנות הרבה כפי שעולה מהמיוחס לעורר בכתב האישום ומהראיות הלכאוריות ונוכח אישיותו כמתואר בתסקיר מוליכה למסקנה כי חלופת מעצר לא תסכון בעניינו, אולם נדרש לחלופת המעצר המוצעת גם אם שלל אותה בקצרה.

לגופם של דברים, החלופה עליה המליץ שירות המבחן, בבית דודתו של העורר בנתניה, מרוחקת מרחק ניכר מבית מגוריו באשקלון ונראה כי משפחתו הינה משפחה נורמטיבית הנכונה למלא תפקידה בפיקוח על העורר. חשובה בהקשר זה נכונות אמו של העורר לשהות עמו בבית הדודה ולפקח עליו. כל אלה, בתוספת נסיבותיו האישיות של העורר, מהווים שיקולים משמעותיים לטעמי כאשר בוחנים את אפשרות השחרור לחלופת מעצר. יחד עם זאת, מהתסקיר עולה כי התרשמות שירות המבחן היא כי במצבי כעס ולחץ נוטה העורר לתגובות פזיזות, מתפרצות, ללא שיקול דעת מעמיק וכי העורר אינו מודע לבעייתיות זו. במצב זה מודגשת ביתר שאת עמדת שירות המבחן כי העורר צריך גבולות ברורים.

אכן, העורר הינו צעיר בעל בעיות בריאותיות המבקש להמשיך בלימודיו ואולם גם אני סבורה, מהטעמים שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי וכאשר בפנינו תמונת האירוע המיוחס לעורר שהצריכה גיוס אנשים רבים לצורך ביצוע מעשה אלימות קשה, כי החלופה המוצעת מותירה ספק באשר ליכולת הפיקוח האפקטיבית על העורר. מטעמים אלה איני רואה לקבל את הערר. אוסיף עם זאת, כי ככל שיחלוף הזמן וככל שיתקדם משפטו של העורר, אני סבורה כי אפשר ויהיה מקום לבחון שנית את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

אני דוחה אפוא את הערר.