פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
10592/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העורר:
ניר בן שושן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב
בתיק ב"ש 92181/08 שניתן ביום 14.12.08 על-ידי
השופטת מ' דיסקין
בשם העורר:
עו"ד גיל גבאי
בשם המשיבה:
עו"ד רחל מטר
החלטה
א.
כלפי העורר, שריצה עונש מאסר בשל עבירות מין, עותרת המדינה להטלת תנאי פיקוח בהתאם לחוק להגנה מפני עברייני מין תשס"ו-2006. העורר לא התייצב לדיון בבית המשפט המחוזי ביום 14.12.08, אליו זומן בדיון קודם ב-7.12.08, בו והוזהר על-ידי בית המשפט בחובת התייצבות. בא כוחו מסר בדיון ב-14.12.08 כי העורר התקשר אליו באותו בוקר ומסר לו "שלמרות שעשה מאמצים לא הצליח לגייס כסף לנסיעות על מנת להגיע לדיון; מדובר בסכום של כ-50 ₪ ממקום מגוריו עד לכאן". באת כוח המדינה ביקשה צו הבאה, בא כוח העורר הסתייג, ובית המשפט לא קיבל את הנימוק האמור, ועל כן הורה על מעצר העורר והבאתו לבית המשפט ביום הדיון; זאת - תוך אפשרות שחרור כנגד ערבות עצמית ושל צד ג' בסך 4,000 ₪, והפקדה במזומן בסך 500 ₪.
ג.
בערר נטען, כי לעורר היה אינטרס לבוא (צו ארעי מיום 13.11.08 הטיל עליו מגבלות שיכלו רק להיות מופחתות). ו"אין זה צודק כי רק בשל עוניו ומצבו הכלכלי הקשה יהא עליו להיעצר ולהיות מוחזק במעצר"; הוא לא יוכל לגייס 500 ₪ להבטחת התייצבותו. עוד מסר עו"ד גבאי, כי הודיע לעורר את מועד הדיון הנדחה, והעורר יתייצב גם אם הדבר יחייב את הסניגור לדאוג לו להסעה.
ד.
העתירה הוגשה ב-14.12.08. בו ביום ניתנה החלטה בה נתבקשה המשיבה להודיע עד 16.12.08 אם נכונה היא, בכפוף להודעת העורר בדבר התייצבות, להסתפק בערבות עצמית, ללא ערבות צד ג' והפקדה - תוך שהעורר מוזהר כי עליו לעמוד בדיבורו, ותובהר לו על-ידי סניגורו משמעות ההפרה.
ה.
הפרקליטות הגיבה (16.12.08, התשובה הגיעה לידי ב-17.12.08) כי "ספק רב אם יש סמכות להגיש ערר על צו הבאה בטרם ביצועו. לכל היותר על המבקש לשטוח את טענותיו בנושא הצו בפני בית המשפט שהוציא את הצו", זאת תוך הפניה (לבש"פ 9661/08 ג'קסון ששון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
ו.
באותו ערר, שעסק בנושא דומה, צוין מפי השופטת ארבל:
"אכן, הכללים החלים במקרה של צו הבאה, בנוגע, למשל, לעיון חוזר, ערר והבאה בפני שופט אינם ברורים. עם זאת, לעניין הטלת ערובה נראה כי ניתן להחיל את ההוראות הרלוונטיות מסימן ו' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). כך למשל הוחל ס' 47 לחוק המעצרים העוסק בתוצאות אי המצאת ערובה בעניין של עורר אשר הוצא נגדו צו הבאה בשל אי התייצבות למשפטו (בש"פ 5720/01 עבדאללה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 19.7.01)). לפיכך אני סבורה כי ניתן ללמוד על זכות הערר בעניין זה מסעיף 53 לחוק המעצרים, ואכן ניתן למצוא החלטות של בית משפט זה אשר קיבלו עררים על גובה הפקדת הערובה שנקבעה לעוררים במסגרת צו ההבאה (בש"פ 1200/08 כעכי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 8.2.08); בש"פ 5274/95 אליאס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.8.95). עם זאת ראו והשוו לעניין ערר על צו ההבאה עצמו: בש"פ 4776/91 סלאח נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.10.91))".
בהמשך הובעה הסכמה עם עמדת המדינה, לפיה "דרך המלך בעניינים מעין אלה היא ביצוע צו ההבאה, במקרה שלא מפקיד הנאשם את הערובה שנקבעה לו, והבאתו בפני בית המשפט בערכאה הדיונית, שם יוכל להשמיע את טענותיו לעניין אי התייצבותו ולעניין גובה ההפקדה", ועל החלטת בית המשפט ניתן לערור. עם זאת, באותו מקרה, שבו גם הוגשה בבית המשפט הדיוני בקשה לעיון חוזר בצו ההבאה והיא נדחתה, התערב בית משפט זה בגדרי הערר.
ז.
כשלעצמי סבורני ככלל כי דרך טובה למנוע אי נעימויות היא פניה, עוד בטרם המועד להתייצבות שבו יבוצע צו הבאה, לעיון חוזר בבית המשפט הדיוני כשלאחריו זכות ערר, וזאת - כדי לחסוך גם מזמנן של הרשויות האוכפות כמו המשטרה.
ח.
במקרה דנן, מחמת קוצר הזמן, נראה לי כי יש מקום להתערבות נוכח הטענה בדבר העוני, והיא כפי שהצעתי בהחלטה מ-14.12.08: קרי, צו ההבאה לא יבוצע אם תופקד ערבות עצמית של 4,000 ₪, אף בלא ערבות צד ג' והפקדה - וכאמור יזהיר עו"ד גבאי את שולחו לעניין ההתייצבות, וימלא את הבטחתו לגרום לבואו. בידי בית המשפט המחוזי כמובן לבדוק בעת הדיון את פרטי הנטען באשר לעוני, גם במבט צופה פני עתיד. הערר מתקבל איפוא בהתאם לאמור.
ניתנה היום, כ"א בכסלו תשס"ט (18.12.08).
ש ו פ ט