בש"פ 108-23 בש"פ 108-23

1.המבקש הגיש שתי בקשות נפרדות לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984: הראשונה, להעברת מקום הדיון בתיק נושא דו"ח תנועה מספר 15150135398 מבית משפט השלום לתעבורה באילת לבית משפט השלום לתעבורה בירושלים (בש"פ 108/23; להלן: התיק הראשון); והשנייה, להעברת מקום הדיון בתיק נושא דו"ח תנועה מספר 10158133578 מבית משפט השלום לתעבורה בצפת לבית משפט השלום לתעבורה בירושלים (בש"פ 109/23; להלן: התיק השני).

2.המבקש, אשר מתגורר בירושלים, טוען במסגרת הבקשות דנן כי הוא עבר ניתוח לקיבוע שבר בכף רגלו, ביום 16.6.2022, אשר משפיע על יכולתו להתנייד. משכך, טוען המבקש כי הוא יתקשה להגיע לבית המשפט לתעבורה באילת (לדיון אשר נקבע, בתיק הראשון, ליום 2.3.2023) ולבית המשפט לתעבורה בצפת (לדיון אשר נקבע, בתיק השני, ליום 8.6.2023), ועל כן מוצדק יהיה לקבל את בקשותיו להעברת מקום הדיון.

3.כמו כן, כעולה מן הבקשות, המבקש מתכוון לכפור במיוחס לו בכתבי האישום מושא התיק הראשון והתיק השני.

4.בהתאם להחלטותיי מיום 15.1.2023, הגישה המשיבה תגובה (מאוחדת) לשתי הבקשות, ובמסגרתה טענה כי יש בחלוף הזמן מאז הניתוח שעבר המבקש, ובשיפור במצבו הבריאותי וביכולתו להתנייד, כדי להשפיע על "מאזן הנוחות".

4.דין הבקשה להידחות.

5.כלל הוא כי כאשר נאשם מבקש את העברת הדיון, ואין הוא מודה בעובדות כתב האישום נגדו, הנטייה תהא שלא להיעתר לבקשתו. הטעם לכך נעוץ בצורך בשמיעת ראיות, לרבות הגעת עדי תביעה, בהם גורמי אכיפה, לבית המשפט אליו הועבר הדיון. לפיכך, קבלת בקשה להעברת דיון בנסיבות אלה תיעשה אך במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו: בש"פ 6395/18 ויין נ' מדינת ישראל (12.9.2018)).

6.בנסיבות ענייננו, חרף אי הנוחות אשר צפויה להיגרם למבקש, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. זאת, משלא מצאתי כי מדובר במקרה חריג אשר מצדיק את העדפת נוחותו של המבקש על פני נוחותם של עדי התביעה, אשר יאלצו לעבור מרחק רב על מנת להגיע ממקומות מושבם לירושלים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.