בש"פ 10859/02 לוי דוד נ. מדינת ישראל

ביום 17.12.02 נעצר העורר על-ידי המשטרה לחקירה בגין חשד לביצוע עבירות של סחיטה באיומים, תקיפה והצתה. המעצר בא בעקבות תלונה שנמסרה למשטרה סמוך לאחר התרחשות אירוע בביתו של המתלונן בתאריך 13.12.02. למחרת מעצרו הובא העורר לבית משפט השלום, והמשטרה ביקשה להאריך את המעצר למשך 8 ימים לצורך השלמת החקירה. השופט המלומד בבית-משפט השלום קבע כי יש לשחרר את העורר בערבות עצמית וערבות צד ג' ובתנאי שמעת שחרורו יימצא בבית אחיו בירושלים עד יום ב' 23.12.02, ויימנע מיצירת קשר כלשהו עם מי מהמעורבים בפרשה נשוא התלונה. המשטרה ביקשה לעכב את ביצוע שחרורו של העורר עד למתן החלטה בערר שבדעתה להגיש לבית המשפט המחוזי, אך בקשה זו נדחתה. המשטרה הגישה ערר ובהחלטתו שניתנה אתמול החליט בית המשפט המחוזי הנכבד לקבל את הערר ולהאריך את מעצרו של העורר עד ליום 23.12.02 שעה 12:00. עם זאת נעתר לבקשת הסניגור ועיכב את ביצוע המעצר עד הבוקר בשעה 9:30, על מנת שאם יוגש ערר מטעם העורר יעמוד העיכוב בתוקפו עד למתן החלטה בערר.

הערר שלפניי מופנה נגד החלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר. אבקש להעיר שתי הערות מוקדמות: האחת, כי משהתבקש בית-משפט השלום לעכב את שחרורו של העורר למשך שעות אחדות כדי לאפשר למשטרה לערור על החלטתו לפני בית המשפט המחוזי, מן הדין היה שייענה לבקשה; והשנייה, כי משמצא בית המשפט המחוזי כי נתעורר צורך להורות על מעצרו של העורר, מן הדין היה שלא יקבל את בקשת הסניגור לעיכוב ביצוע המעצר.

לגוף העניין נראה לי שיש לקבל את הערר ולהחזיר את החלטת בית משפט השלום על כנה. העבירות שבהן נחשד העורר הן חמורות, ומן העיון בחומר החקירה המצוי בפניי נובע כי הן בוצעו על-ידי העורר בנסיבות מחמירות. כן עולה מן החומר שלפניי כי לחובת העורר יש מעורבויות פליליות קודמות. הדעת הייתה נותנת בנסיבות אלה, כי משהוגשה נגדו תלונה על ביצוע מעשים חמורים, תמהר המשטרה לעצור אותו. אך מן העובדות שפורטו לעיל נובע כי המשטרה השתהתה עד להזמנת העורר לחקירה ראשונית במשך יותר משלוש יממות תמימות; זאת למרות שהתלונה זיהתה את העורר בבירור, למרות שמן התלונה הוברר כי העורר יודע שהוגשה נגדו תלונה ולמרות שמקום מגוריו של העורר היה ידוע למשטרה. יש אמנם מקרים שבהם הצורך במעצרו של חשוד מתברר רק במהלך החקירה. לא כן במקרה הזה, שהצורך במעצרו היה גלוי וברור מן הרגע הראשון.

בנסיבות אלו, צדק בית-משפט השלום כאשר סירב להורות על המעצר, ועל-כל-פנים מששוחרר העורר ממעצר אינני רואה טעם מספיק להחזירו אליו. הערר מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מתבטלת והחלטתו של בית-משפט השלום מוחזרת על כנה. אין צריך לומר שאם יוברר למשטרה כי העורר איננו מקיים את תנאי המגבלה שבה שוחרר תהיה היא רשאית לעצור אותו מייד.

לבקשת החוקרים בדיון שלפניי הנני מורה לעורר להתייצב להמשך החקירה בתחנת המשטרה ציון במגרש הרוסים בירושלים ביום א' 22.12.02 שעה 09:00.