בש"פ 8049/09 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר ) בב"ש 21949/09 מיום 9.10.2009 שלפיה הוארך מעצרו של העורר לצורך חקירה עד ליום 14.10.2009 בשעה 15:00.

1.

ביום 7.10.2009 הגישה המשיבה בקשה להוצאת צו מעצר למשך 12 ימים כנגד העורר, זאת בגין חשד לביצוע מעשים מגונים ומעשי סדום תוך ניצול מחלת נפש ושלא בהסכמה חופשית אשר נעשו, כך על פי החשד, ביום 16.4.2005.

2.

במהלך הדיון שהתקיים בבית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט י' פרסקי ) ביום 7.10.2009 התברר לבית המשפט כי החשד כנגד העורר עלה בעקבות ראיה פורנזית שהגיעה לידי המשיבה בחודש אוגוסט 2009, אולם רק ביום 5.10.2009 זומן העורר לחקירה והתייצב באופן מיידי. בית משפט השלום קובע כי לא הונח לפניו נימוק המניח את הדעת לחוסר המעש של המשיבה מיום קבלת הראייה ועד ליום זימון העורר לחקירה, בייחוד לאור טענתה בנוגע למסוכנות הנשקפת מהעורר.

בדיון שהתקיים למחרת (8.10.2009) בחן בית משפט השלום את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר וזאת על רקע קביעתו שלפיה "עילת המעצר אינה חזקה בשל ההתנהלות של המבקשת (המשיבה – י.ד.) עצמה". נקבע כי על אף שמדובר בעבירות חמורות העורר ישוחרר למעצר בית מלא אצל אחיו למשך שבעה ימים, תחתם ערבות עצמית וערבות צד ג' של האח על סך 5,000 ₪ וכן מוטלת חובה על העורר להתייצב לחקירת משטרה על פי דרישה.

3.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ואגו ) שדן בבקשה ביום 8.10.2009 וקבע את המשך הדיון ליום למחרת. ביום 9.10.2009 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר ) את הערר והורה על מעצרו של העורר לצורך חקירה עד ליום 14.10.2009 בשעה 15:00. החלטתו זו של בית המשפט המחוזי באה על רקע קביעתו כי ישנה תשתית ראייתית המקימה חשד סביר למעורבות העורר בעבירות בהן נחשד "ואף למעלה מכך". בנוסף, מציין בית המשפט המחוזי את ההרשעות הקודמות שקיימות לחובתו של העורר בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירות איומים ועבירות סמים.

בית המשפט המחוזי ציין אף הוא את התרשלותה של המשטרה שלא הזדרזה לפעול לאחר שנודע לה על הראיות החדשות. יחד עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי יש להעניק את רוב המשקל בעת קבלת ההחלטה לחומרת המעשים המיוחסים לעורר ולמסוכנות הרבה הצפויה לכאורה משחרורו וכן לכך שכעת, כאשר העורר יודע שמתנהלת נגדו חקירה בשל עבירות חמורות, ישנו סיכון להימלטותו מאימת הדין וגם לשיבוש הליכי חקירה.

טענות העורר

4.

העורר – באמצעות באי כוחו, עו"ד יחיא סעאדה ועו"ד דוד ויצטום– טוען כי בית המשפט המחוזי טעה משלא העניק משקל במידה הנדרשת להתנהלותה השערורייתית של המשיבה שישבה משך חודשים שלמים בחיבוק ידיים והחלטתה לעצור את העורר דווקא כעת מהווה לדבריו החלטה שרירותית אשר אין לה כל הסבר בתיק החקירה. בטיעונו הנ"ל מבקש העורר להסתמך על שני פסקי דין של בית משפט זה: בש"פ 10859/02 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.12.2002) ובש"פ 1909/07 אלעמרני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.2.2007).

בנוסף, העורר טוען כי בית המשפט המחוזי צריך היה לתת משקל במידה הנדרשת לעובדה שהעבירה לכאורה בוצעה לפני כארבע וחצי שנים ובתקופה שחלפה מאז לא ביצע העורר עבירה כלשהי, מה שמעיד על כך שלא קיימת חזקת מסוכנות בעניינו.

לטענת העורר החשש אותו מעלה בית המשפט המחוזי בהחלטתו בדבר שיבוש הליכי משפט אינו מבוסס כלל שכן לדבריו עצם ידיעתו על התנהלות החקירה אינה מספיקה לביסוס חשש זה. בנוגע לחשש מהימלטותו טוען העורר כי גם אם קיים חשש כזה הרי שניתן להפיגו בדרך של חלופת מעצר.

לסיום טוען העורר כי מרגע מעצרו ביום 5.10.2009 הוא נחקר רק פעם אחת. לטענתו לא ניתן להסביר זאת ב"הימצאותו במעברים" בשל ההליכים המשפטיים המתקיימים בעניינו בימים אלו, במיוחד נוכח מחדלה של המשטרה שכאמור החלה את החקירה חודשיים לאחר המועד בו קיבלה את הראיות המפלילות לכאורה.

אשר על כן מבקש העורר מבית משפט זה לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהשאיר את החלטתו של בית משפט השלום על כנה.

טענות המשיבה

5.

המשיבה– באמצעות באת כוחה, עו"ד דפנה פינקלשטיין – טוענת כי יש להתייחס לכך שמדובר על הליך של מעצר ימים ולכך שהמשטרה נמצאת בעיצומה של חקירה. לדבריה ככל שהחקירה נמצאת בשלב ראשוני יותר, כי אז הנטייה לאפשר את מיצוייה גדולה יותר.

המשיבה מודה כי השיהוי בזימון החשוד לחקירה מהווה מחדל משטרתי, אך טוענת כי גם במצב זה באיזון שבית המשפט עושה בין המסוכנות הנשקפת מהעורר, הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו, לבין זכויותיו של החשוד יש להתחשב בשלב הראשוני בו נמצאת החקירה, בכך שישנם כיווני חקירה ממשיים ונכונים וכן בכך שהמעצר בו נתון החשוד צפוי להסתיים בעוד יומיים. בנוסף מדגישה המשיבה כי מרגע שהתבררו לעורר החשדות המיוחסים לו עולה חשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטותו מן הדין היה וישוחרר ממעצרו.

המשיבה מתייחסת לטענתו של העורר שלפיה מיום מעצרו הוא נחקר רק פעם אחת ומסבירה כי המעברים בין בתי המשפט השונים בהם מתנהלים דיונים בענייננו של העורר גוזלים זמן וזאת על חשבון זמן חקירה יקר.

דיון והכרעה

6.

בפתחו של הדיון שהתקיים לפניי ביקשו באי-כוח העורר כי המשיבה תציג בפניו את חוות הדעת אשר בה מופיעות תוצאות בדיקת ה- DNA המהוות את הראיה המפלילה לכאורה כנגד העורר. טענתם היא שלמרות שמדובר בשלב של מעצר ימים חשיפת חומר הראיות בפניהם לא תוכל לפגוע בהליכי החקירה המתנהלים אולם תוכל לסייע לעורר ולתת בידיו כלים להתגונן. באת כוח המשיבה ענתה בתגובה כי בשלב זה אין המשיבה מחויבת לחשוף את הראיות הנ"ל. לדבריה החקירה מצויה בעיצומה והחשיפה עלולה לפגוע בהתנהלותה. בהעדר הסכמה מצד המשיבה ובשל העובדה שלעורר אין זכות קנויה בשלב הנוכחי לקבל לעיונו את חומר החקירה בעניינו אין בידי להיענות לבקשה.

7.

בראשית דברי אציין כי התנהלותה של המשטרה בפרשה זו לא מניחה את הדעת. שיהוי של חודשיים בזימונו של העורר לחקירה, בייחוד כאשר מדובר על חשד לביצוע עבירות כה חמורות אינו יכול להתקבל. יחד עם זאת מדבריו של השוטר המופקד על חקירתו של העורר - שנאמרו, בהסכמת באי כוח העורר, במעמד צד אחד -

התרשמתי כי החל מיום מעצרו עושה המשטרה מאמצים לקדם את חקירתו של העורר בכפוף לאילוצים הנובעים מהצורך לדאוג להעברת העורר לדיונים המשפטיים שהתקיימו בעניינו בימים האחרונים.

8.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו; שמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, בחנתי את האסמכתאות שעליהן ביקש העורר להסתמך ועיינתי בחומר החקירה שהוצג לי במעמד צד אחד הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. סבורני כי בשלב זה של ההליכים מתקיימים התנאים הנדרשים למעצרו של העורר. בנסיבות האמורות אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לגבי מעצרו של העורר עד ליום 14.10.2009 בשעה 15:00 ויש לאפשר למשטרה להשלים את חקירתה הראשונית בעניינו.

9.

נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה.