בש"פ 1909/07 סאמר אלעמרני נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק ב"ש 20425/07 מיום 21.2.07, בה קיבל בית-המשפט ערר שהגישה המדינה על החלטתו של בית-משפט השלום בבאר-שבע, לפיה יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

ביום 15.1.07 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית-משפט השלום בבאר-שבע המייחס לו שלוש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; שלוש עבירות של סחר בסמים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); שלוש עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודה; וכן עבירה של הסתייעות ברכב לביצוע עבירה, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

כתב האישום שהוגש כנגד העורר כולל שלושה אישומים ומפרט שלושה מקרים שהתרחשו בחודשים אוגוסט עד דצמבר 2005, בהם העורר היה מעורב בעסקה לממכר סמים לאדם בשם אמיר אלמסי, אשר שימש באותה תקופה כסוכן משטרתי (להלן: הסוכן).

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-משפט השלום בבאר-שבע, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ביום 25.1.07 החליט בית-משפט השלום בבאר-שבע (כבוד סגנית הנשיא ד' בית-אור) כי אמנם מתקיימת במקרה זה עילת מסוכנות סטטוטורית, אך יחד עם זאת יש לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר ועל-כן הורה על הזמנת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן. בהחלטתו, התייחס בית-המשפט לנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אשר ביניהן העובדה כי המשיבה השתהתה תקופה ארוכה של שמונה חודשים מהיום בו נחשף הסוכן ועד שהגישה כתב אישום כנגד העורר. ביום 13.2.07 הורה בית-משפט השלום לשירות המבחן להכין תסקיר משלים היות והתסקיר שהוגש לא היה מספק על-מנת לקבוע האם ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר.

ביום 19.2.07 התקיים דיון נוסף בבית-משפט השלום, אשר במסגרתו הוגש תסקיר משלים מטעם שרות המבחן. בית-המשפט קבע, כי שרות המבחן התרשם מהערב שהוצע כאדם המבין את האחריות המוטלת עליו, אך יחד עם המליץ שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בסופו של דבר, ולמרות המלצתו של שירות המבחן, החליט בית-המשפט לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים המגבילים הבאים: מעצר בית מלא בביתו של אדם בשם סלים עמראני ובפיקוחו של אדם נוסף בשם אבו סולב סלים; איסור להשתמש בסמים מכל סוג שהוא; הפקדת סכום של 10,000 ש"ח; ערבות עצמית בסך של 25,000 ש"ח; וכן ערבות צד ג' של כל אחד מהמפקחים בסך של 20,000 ש"ח. בהחלטתו התייחס בית-משפט השלום אל חומרת העבירות המיוחסות לעורר ומנגד לכך שהיה משוחרר במשך תקופה של שמונה חודשים במהלכם לא ביצע מעשים פליליים ולא נעשה כל ניסיון לעצרו. בנוסף, התייחס בית-המשפט לכך שלאחר חשיפת הסוכן נעצרו כעשרה חשודים בעבירות של סחר בסמים הקשורות לאותו סוכן ומתוכם ארבעה שוחררו לחלופת מעצר.

על החלטה זו עררה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

ביום 21.2.07 קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' סלוטקי) את הערר והורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו. בית-המשפט המחוזי קבע כי לאור חומרת העבירות המיוחסות לעורר, אין לראות בעצם השיהוי הלא מוצדק במעצרו של העורר כסיבה המצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר.

מכאן הערר שבפניי.

לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי משקבע, כי השיהוי הניכר במעצרו אינו מהווה טעם לשחרורו ואינו מאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. לטענתו, חלופת המעצר עליה הורה בית-משפט השלום הינה חלופה ראויה, וזאת בייחוד לאור העובדה שעברו הפלילי אינו מכביד וכי לא עסק בפלילים מאז ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בנוסף, טוען העותר כי הפלו אותו לרעה לעומת ארבעה נאשמים אחרים שנעצרו בעקבות חשיפתו של הסוכן ושוחררו לחלופת מעצר.

מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטתו של בית-המשפט המחוזי וטוענת כי לאור חומרת העבירות המיוחסות לעורר ועברו הפלילי לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, וזאת חרף הזמן הרב שעבר בטרם הוגש כתב אישום.

דין הערר להתקבל.

מקובלת עלי המסקנה אליה הגיע בית-משפט השלום, לפיה יש להתחשב במקרה זה בשיהוי הניכר בהגשת כתב האישום ובהתנהלותה של המשיבה. העובדה שהעורר היה משוחרר במשך שמונה חודשים לאחר שנחשפה הפרשה ולאחר שנעצרו מעורבים אחרים בתיק מהווה עילה לסתירת חזקת המסוכנות המיוחסת לו (ראו בש"פ 1495/02 איאד מסארווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות אלו, ולאור העובדה שהעורר הינו אדם צעיר, ללא עבר פלילי מכביד

אשר לא היה מעורב במעשים פליליים מאז חודש דצמבר 2005, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל.

סוף דבר, הערר מתקבל במובן זה שהעורר ישוחרר ממעצר לאחר שיקיים את התנאים שנקבעו בהחלטתו של בית-משפט השלום מיום 19.2.07.