בש"פ 1495/02 איאד מסארווה נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בבית-המשפט המחוזי בירושלים בסחר ב50- ק"ג חשיש נעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

העורר מיקד את עררו בטענה אחת, הנוגעת לעובדה שלאחר תום החקירה לא נעצר במשך שלושה וחצי חודשים, שבגדרם המשיך את שגרת חייו - לרבות עבודה במקום עבודה קבוע - ולא הסתבך בפעילות פלילית כלשהי.

בדיון בפניי טענה באת-כוח המדינה, כי בירור שערכה מעלה כי המשטרה חיפשה אחר העורר בתקופה זו וביקרה בביתו כ10-9- פעמים.

לבקשת הסניגור, דחיתי את מועד הדיון על-מנת לאפשר לו לבדוק טענה חדשה זו, שעמדה בסתירה למידע שבידיו. בתוך כך, בדקה המדינה את המידע שנמסר לה. זאת, לאחר שהוצגו בפניה תצהירים של בני-ביתו של העורר, המכחישים ביקורי המשטרה בביתו לצורך זימון העורר. בבדיקה נוספת הסתבר למדינה, כי אכן העורר צודק, איש לא חיפש אחריו אלא נערכו תצפיות על ביתו שניתן להסיק מהן רק כי לא הצביעו על פעילות פלילית כלשהי.

בנסיבות אלה, של התנהלות העורר במשך תקופה ממושכת כשהמשטרה עורכת תצפיות על ביתו, די בה כדי להפריך את חזקת המסוכנות העולה מעצם ביצוע עבירות הסמים.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר ומורה על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים, לרבות מעצר-בית, אשר ייקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים. עד לקביעת התנאים ומילוי אחריהם יוחזק העורר במעצר.