בש"פ 1098/06 עלי שורפי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 26.1.06 (השופט רוזן) בב"ש 90068/06, בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה מיום 11.12.05 בב"ש 949/05 שלא לשחררו לחלופה נוכח מצב בריאותו.

ב.(1) כנגד העורר ועשרים ושניים נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות סמים שונות, כמי שפעלו - כנטען - במסגרת רחבת היקף של שני ארגוני פשיעה העוסקים בייצור, החזקה, מכירה והפצה של סמים מסוכנים. ביום 28.3.05 נעצר העורר (החלטת השופטת אהד בבית המשפט המחוזי) עד תום ההליכים. החלטה זו אושרה על-ידי השופטת ארבל בבית משפט זה (בש"פ 3073/05, 16.4.05). בעניין מצבו הבריאותי של העורר נאמר כי בית המשפט ער לו, אך העורר יוכל לקבל את הטיפול ההולם במעצר.

(2) ביום 19.10.05, במסגרת הדיון בבקשת המשיבה להארכת מעצרם של העורר ויתר הנאשמים בתשעים ימים (בש"פ 8765/05) , הורה בית משפט זה (השופטת חיות) על הארכת מעצרם של כל הנאשמים בפרשה כמבוקש, למעט שני נאשמים, שלגביהם נקבע, כי עניינם יובא בפני בית המשפט המחוזי אשר יבחן אפשרות לחלופת מעצר. באשר לעורר נקבע, כי לאחר קבלת מסמכים רפואיים מתאימים יהיה על בית המשפט המחוזי לבחון האם אכן החמיר מצבו הבריאותי באופן המצדיק בחינתה של חלופת מעצר.

(3) ביום 11.12.05 דן בית המשפט המחוזי (השופט רוזן, ב"ש 949/05) בעניין מעצרו של העורר, זאת - בהתאם להחלטה בבש"פ 8765/05; נקבע כי בהיעדר חוות דעת מומחה מטעם ההגנה שלפיה החמיר מצבו הבריאותי של העורר באופן ששהייתו בכלא מסכנת את בריאותו בעוד שניתן לשמרה במקום אחר – יש לדחות את הבקשה לעת זו. יצוין כי ביום 27.10.05 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת אמסטרדם) לשחרר בתנאים מגבילים את אחד הנאשמים האחרים; מנגד, ביום 27.11.05 לא נעתר בית המשפט המחוזי (השופט רוזן) לבקשה נאשם אחר לשחרור.

(4) ביום 20.12.05 האריך בית משפט זה, בבש"פ 11590/05 (השופטת ביניש), בתשעים ימים נוספים את מעצר הנאשמים למעט שלושה, בהם העורר. בנוגע לשניים האחרים נקבע כי בית המשפט המחוזי יבחן את תנאי חלופת מעצרם; ביחס לעורר נקבע כי מצבו הרפואי לא נבחן כנדרש, ועל כן על המשיבה להגיש לבית המשפט המחוזי דו"ח מפורט ממחלקת הרפואה של השב"ס באשר למצב בריאותו ובית המשפט, לאחר קבלת הדו"ח, ידון בשאלה היש לשחררו לחלופת מעצר.

(5) ביום 22.12.05 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של אחד הנאשמים לחלופת מעצר (השופט רוזן). אחר שוחרר על ידי בית המשפט המחוזי (השופט רוזן) ביום 5.1.06. המדינה עררה על ההחלטה. ערר זה נדחה בבש"פ 220/06 (השופטת ביניש).

(6) אשר לעורר, בדו"ח הרפואי מיום 25.12.05 מטעמו של קצין הרפואה הראשי בשירות בתי הסוהר (שב"ס), תג"ד ד"ר אדלר, נכתב כי העורר סובל ממחלת ריאות כרונית ויתר לחץ דם ריאתי, כי השתמש בעבר בסמים וכי הוא לוקה בהפטיטיס C ; נקבע כי "מצבו הרפואי של האסיר הסובל ממחלת ריאות בינונית עד קשה מוגדר בהחלט כיציב ללא החמרה " (הדגשה במקור – א"ר).

(7) ביום 19.1.06 נכתב דו"ח רפואי מאת סג"ד ד"ר רבינוביץ במחלקת הרפואה של שב"ס בו נאמר, כי העורר נבדק על ידי רופא ביום 13.1.06 "ומצבו הבריאותי יציב, ללא סימני הידרדרות".

(8) לטענת בא כוח העורר, התמוטט שולחו בעת דיון ההוכחות הראשון ביום 15.12.05, פונה לבית החולים והוחזר למעצר לאחר שעות מספר; ביום 2.1.06, פונה לבית החולים עקב קשיי נשימה, ושוב הוחזר למעצר.

(9) ביום 26.1.06 החליט בית המשפט המחוזי (השופט רוזן), בגדר בקשה לעיון חוזר על ההחלטה מיום 11.12.05, שלא לשחרר את העורר לעת זו, שכן אף שמצבו הרפואי "בכי רע", מצבו יציב ללא סימני הידרדרות, כאמור בדו"ח הרפואי מיום 19.1.06. בית המשפט המחוזי הוסיף כי "משתונח בפני חוות דעת רפואית שיהא בה למלא, ולו במעט, אחר הנחיית בית המשפט העליון- אשקול בחיוב שחרורו של המבקש לחלופת מעצר".

ג.(1) לטענת העורר שגה בית המשפט המחוזי בפירוש החלטתה של השופטת ביניש בבש"פ 11590/05. כנטען, כי כוונת ההחלטה לא היתה לשקול את שחרור העורר אך ורק אם תהא סכנה לחייו.

(2) עוד נטען כי יש לשחרר את העורר הן בהתחשב במצבו הרפואי ומחלותיו והן בהתחשב בקביעת השופטת חיות בבש"פ 8765/05 כי העורר משתייך "למדרג הנמוך" של ארגון הפשע, אף שנאמר גם כי פעל בקביעות במסגרת הארגון.

(3) נטען כי יש לשחרר את העורר אף מכיוון שנעצרו כל האחראים לתשתית הארגונית להפצת הסמים, ולכן החשש כי יעסוק בהפצת סמים- קלוש.

ד.(1) בדיון טען בא כוח העורר כי יש לראות את התמונה מעבר למרכיב הבריאותי-רפואי, ולהידרש לחלוף הזמן ולמעמדו של העורר בהיררכיה. המדינה טענה מנגד כי בתחום הרפואי אין החמרה במצבו של העורר, והוא מקבל את הטיפול הראוי.

(2) נמסר כי העורר מצוי כיום במר"ש, המתקן הרפואי של שב"ס.

ה.(1) בכל הכבוד למאמציו של בא כוח העורר, נראה כי אין מנוס ממיקוד ההליך הנוכחי לעניין הרפואי שעליו, בהקשר העורר דנא, נסבה ההחלטה נשוא הערר; ואף אם נבעה מלכתחילה מהחלטות הנוגעות להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, יוחד הטיפול על-ידי בית משפט זה בהחלטותיו הנזכרות לנושא הרפואי. בהקשר זה אין לבית המשפט אלא מה שעיניו רואות, קרי, התעודות הרפואיות שתוארו מעלה, שעל פיהן, לאחרונה מיום 13.1.06, מצבו של העורר – תודה לאל – יציב ללא סימני הידרדרות. כאמור, במר"ש אמור העורר לקבל את הטיפול הנחוץ, וכמובן חזקה לא רק עליו ועל בא כוחו המלומד אלא גם על רופאי שב"ס, שאם תהא חלילה החמרה – ואני כמובן מאחל לעורר רפואה שלמה – יפעלו כנחוץ כדי שנושא זה יוצף ויזכה להתייחסות הנאותה. התמונה הרחבה יותר, שעניינה בשאלה האם יש להמשיך במעצרו של העורר בהארכה נוספת לפי סעיף 62, על מכלול האיזונים הנשקלים בהחלטות לפי סעיף זה (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת

ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה)), תוכל להתברר בהליך לפי סעיף 62 ככל שיוגש. לעת הזאת אין הליך כזה בפני, ואיני רואה מקום לשנות מהחלטותיו הקודמות של בית משפט זה, שהביאו בחשבון אף את עברו הפלילי של העורר לאורך שלושים וחמש שנים.

ו.לא אוכל איפוא להיעתר לערר.