בש"פ 1106/97 מדינת ישראל נ. שטרנהיים יעקב

1.על המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של יבוא סם מסוכן, עשיית עיסקה בו, החזקתו, סחר בו וקשירת קשר ליבאו. כמות הסם שבה מדובר היא 2.5 ק"ג קוקאין. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 12.2.97, ציווה לעצור את המשיב עד סיום ההליכים. עוד הוגש על המשיב כתב אישום נוסף בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בו יוחסו לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי ועשיית עיסקה אחרת בסם מסוכן. במקרה זה מדובר ב- 373 כדורי אקסטזי. בית משפט השלום, בהחלטה שניתנה באותו יום, ציווה לעצור את המשיב עד סיום ההליכים.

בעקבות פטירת אמו של המשיב, ביום 15.2.97, ביקש המשיב, בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, להתיר לו להשתתף בהלוויתה וכן לשבת שבעה בביתה בקבוצת יבנה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, על שתי עתירותיה. בהחלטתו הורה בית המשפט כי:

"העותר יהיה כבול בידיו וברגליו וזה לפי שיקול דעת המשטרה. העותר יובא לבית הוריו ע"י המשטרה ומשם יילקח חזרה בתום השבעה לבית המעצר. נאסר על המבקש לצאת מפתח בית הוריו וכן נאסר עליו להשתמש בטלפון או בכל אמצעי קשר אחר. מותר לשוטר בלבוש אזרחי להיות נוכח בבית הוריו וזה לשיקול המשטרה".

המשיב הובא ממקום מעצרו להלוויה ולישיבת השבעה בבית הוריו.

2.אתמול, ביום 17.2.97, בשעות הערב, הגישה המדינה ערר על ההחלטה. הדיון נקבע לשעות אחר הצהריים היום. נטען בערר, בתמצית, כי אין חובה הלכתית לשבת שבעה במקום מסויים וכי המשיב יכול לשבת שבעה גם בבית המעצר. עוד נטען כי המשיב מסוכן לציבור, כפי שעונות בו הראיות לכאורה שעל פיהן נעצר וכן עבירות סמים נוספות שבהן הודה והורשע על פי כתב אישום אחר. טענה נוספת הייתה בפיה, כי השמירה שיש להציב על המשיב מחייבת לפנות מעבודתם שלושה שוטרים, דבר שהוא בגדר משימה בלתי אפשרית.

3.כאמור לעיל, התקיימה ההלוויה שלשום, ביום 16.2.97, דהיינו: עד עתה חלפו שלושה משבעת ימי השבעה. כפי שאמר בא כוח המשיב בדיון לפני, אין המשיב כבול וכן לא נמצא במקום שוטר.

במצב דברים זה, כאשר חלפה כבר כמחצית התקופה, ואף המשטרה אינה רואה, כנראה, צורך בנקיטת אמצעים מיוחדים למניעת בריחתו של המשיב, אף לא אלה שאותם איפשר לה בית המשפט המחוזי, סבורני שהחזרתו לבית המעצר למשך הימים שנותרו תהיה בגדר החמרה מיותרת. ראוי לציין לעניין זה כי המדינה הסכימה, עוד לפני הדיון לפני, לשחרר את המשיב לצורך עלייה לבית הקברות בתום השבעה.

עם זאת, יש מקום לחייב את המשיב בערובות נוספות להבטחת שובו למעצר ולקיום יתר התנאים שקבע בית המשפט המחוזי. בדיון לפני הציע בא כוחו להוסיף ערובות של הפקדת מזומנים בסך 30,000 ש"ח; ערבות עצמית וצד ג' בסך 50,000 ש"ח. עוד הציע כי תעוכב יציאתו מן הארץ ודרכונו יופקד במשטרה. הצעה זאת מקובלת עלי.

4.לאור התוצאה שאליה הגעתי אינני רואה צורך לדון בשאלה כיצד שוחרר המשיב מן המעצר אף על פי שתלוי עליו, כאמור, צו מעצר של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, שלא שונה. כמו כן אין צורך לדון בשאלה אם הדרך הדיונית הנאותה כדי לשחרר עציר למטרה כזאת היא הגשת בקשה לבית המשפט שציווה על מעצרו או הגשת עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי שבאזורו נמצא בית הסוהר או בית המעצר שבו הוא מוחזק, לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) תשל"ב - 1972. על שאלות אלה, שהצגתי לפני באי כוח בעלי הדין, לא קיבלתי תשובות שהניחו את דעתי.

שאלה נוספת ומיוחדת שמן הראוי יהיה לתת עליה את הדעת, בבוא העת, היא מה המשקל היחסי שיש לייחס לרצונו של אדם לקיים מצווה או מנהג, שיסודם במורשת דתית - כגון קיום מנהגי אבלות - בתוך מכלול השיקולים הנשקלים בדיון מעין זה. זאת, בין היתר, לאור הוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. אולם, כאמור לעיל, אין שאלה זאת, כקודמותיה, צריכה להכרעה.

5.לפיכך אני דוחה את הערר, כפוף לכך שתוך 24 שעות יופקדו מטעמו של המשיב הערובות שהציע בא כוחו. ערב צד ג' יהיה מי שיימצא מתאים להנחת דעתו של רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כמו כן תיאסר יציאתו של המשיב מן הארץ ודרכונו יופקד במשטרה.