בש"פ 11444/05 עמיחי שרביט נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא ) מיום 5.12.05, אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת רצח בכוונה תחילה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.9.05 סמוך לשעה 18:30-19:00 הגיע העורר ברכבו לבית חמותו, שרה שובי ז"ל (להלן: המנוחה), על-מנת להתקין עבורה קולט אדים. על-פי הנטען, בהיותו בבית המנוחה נטל העורר חפץ נוקשה ומוארך והחל לדקור ולהכות את המנוחה בצווארה, בפניה, בכתפיה ובבית החזה שלה, בעודה נאבקת על חייה. כתוצאה ממעשיו של העורר, כך נטען, נגרמו למנוחה 45 פצעי דקירה ו-13 פצעי חתך אשר גרמו למותה.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בבקשתה טענה המדינה כי קיימות ראיות לכאורה, אף כי נסיבתיות, להוכחת אשמתו של העורר בביצוע מעשה הרצח המיוחס לו. באשר לעילת המעצר טענה המדינה כי העורר מואשם ברצח אכזרי שבוצע ב-45 דקירות ו-13 פצעי חתך, וכי מעשים חמורים אלה מצביעים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. כן צוין כי לעורר הרשעות קודמות בעבירת סמים ובעבירה של החזקת מקום להימורים או הגרלות.

2.ביום 5.12.05 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות הקושרות את העורר לזירת העבירה ולביצועה, אולם לא שלל את האפשרות כי היה בזירה אדם נוסף. בית המשפט קמא סקר את הראיות המסבכות את העורר בביצוע העבירה, וקבע כי הן על-פי עדותו של העורר והן על-פי ראיות נוספות היה העורר בבית המנוחה בין השעות 19:00 ל-19:30. עוד נקבע, כי שעת הרצח קודמת לשעה 20:42, היות שבשעה זו הזעיק בעלה של המנוחה את מגן דוד אדום. רופאת מד"א שהגיעה למקום העריכה, על-פי קרישת הדם, כי חלפה כשעה ממועד ביצוע הרצח, ובית המשפט קמא קבע כי יש בעדותה זו כדי לקבוע את מסגרת הזמן האפשרית למותה של המנוחה. חיזוק להערכת שעת הרצח מצא בית המשפט קמא בעדותו של שכן, אשר העיד כי הקיש על דלתה של המנוחה בשעה 19:43 ולא נענה. בית המשפט קמא מצא עוד כי סמיכות הזמנים בין שעת יציאתו של העורר מבית המנוחה ושעת ביצוע הרצח, וכן היותו האחרון שראה את המנוחה בחיים, קושרת את העורר לרצח בשלב זה של ההליכים. באשר לגרסת העורר קבע בית המשפט קמא כי חוקרי המשטרה לא מצאו כל סימן לביצועה של פעולת התקנה של קולט אדים, ואף לא נמצא קולט בדירה. בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי בזירת העבירה וכן ברכבו של העורר נמצאה טביעת נעל מהסוג אותו נעל העורר ביום הרצח, אולם באורח פלא נעלמו הנעליים, ולטענת העורר הן נגנבו מתוך מכונת הכביסה שבביתו, אשר נפרצה על-ידי אלמוני. בית המשפט קמא מצא כי טענתו זו של העורר אינה סבירה בעליל. על כך הוסיף עוד בית המשפט את העובדה כי השטיחון ברכבו של העורר, המצוי מתחת למושב הנהג, נעלם אף הוא, וקבע כי בהצטרף עובדה זו להיעלמות הנעליים, מעורר הדבר תמיהות. בין ההיעלמויות המסתוריות מנה עוד בית המשפט קמא את המברגה אשר שימשה את העורר, לטענתו, להתקנת קולט האדים, ונעלמה, לטענתו, מרכבו. אולם, הראיה המרכזית הקושרת את העורר לביצוע הרצח, לשיטתו של בית המשפט קמא, הנה גרב אשר נתפס בסל הכביסה בביתו של העורר שמונה ימים לאחר ביצוע הרצח, ועליו כתם זעיר, שכמעט ואינו נראה לעין, מדמה של המנוחה. מכלול הראיות הנסיבתיות המפורטות לעיל קושרות, לשיטת בית המשפט קמא, את העורר לרצח במידה שיש בה סיכוי סביר להרשעתו. באשר לעילת המעצר ציין בית המשפט קמא כי עבירת הרצח מקימה לכשעצמה עילת מעצר מסוג מסוכנות, וכי מסוכנות זו מתעצמת נוכח נסיבות ביצוע הרצח – דקירתה למוות של אישה מבוגרת ב-45 דקירות באמצעות חפץ חד. בית המשפט קמא ציין עוד כי מאחר שמדובר בתיק נסיבתי, בו רבים מעדי התביעה הנם בני משפחה, קיים חשש להשפעה על עדים ושיבוש הליכי משפט. באשר לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר קבע בית המשפט קמא כי אמנם לעורר אין עבר פלילי משמעותי, אולם המעשה עצמו מעיד על מסוכנות ואכזריות. בית המשפט אף ציין כי היעלמות נעלי הספורט, שטיחון הרכב והמברגה מחזקת את האפשרות כי מדובר ברצח מתוכנן, על-ידי אדם אשר שקל את צעדיו והעלים ראיות לאחר מעשה. בית המשפט קמא מצא עוד כי התנהגותו השלוה של העורר בהמשך הערב וניסיונו להשפיע על המשפחה להתנגד לנתיחת הגופה, מצביעים לכאורה על קור רוח וכפועל יוצא מכך על מסוכנות, וכי נתונים אלה מחזקים את העדר האפשרות לשחרור העורר לחלופת מעצר. נוכח האמור לעיל הורה בית המשפט המחוזי, כאמור, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.על החלטה זו הוגש הערר שבפני. בערר וכן בדיון בו נשמעו טענות הצדדים בהרחבה, טען בא-כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימות נגד מרשו ראיות לכאורה במידה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. עוד טען, כי חומר הראיות נגד מרשו הנו נסיבתי בלבד, וכי לא ניתן לומר שהמסקנה היחידה הנובעת ממנו הנה כי העורר הוא שרצח את המנוחה. בא-כוח העורר הוסיף וטען כי לא נצפתה כל התנהגות מחשידה מצדו של העורר לאחר הרצח; כי הראיות עליהן מבססת התביעה את לוחות הזמנים, וביניהן איכוני מכשיר הטלפון הסלולרי של העורר, לוקות בחסר; כי היעלמות הנעליים וכיבוס הבגדים לא נעשו מיד לאחר הרצח, וכי גם לגרסת התביעה הגיע העורר בבגדים אלה לבית הוריו, שם פגש את אשתו, ורק לאחר מכן, עת חזרו לביתם, נטען כי הכניס את הבגדים והנעליים למכונת הכביסה; כי הגרב שעליו טיפת הדם נמצא רק בחיפוש שלישי שערכה המשטרה, דבר העשוי להעיד כי נשתל בבית העורר בשלב מאוחר יותר; כי מדובר ברצח אכזרי ביותר, ואצבעותיה של המנוחה נשברו, ככל הנראה ממאבקה ברוצח, ואף על פי כן לא נמצאו על העורר סימני מאבק; כי לעורר לא היה מניע לרצוח את המנוחה וכי סוגיה זו מוסיפה על יתר התמיהות העולות מן התיק; וכן כי קיימים בטיפול בתיק מחדלי חקירה רבים, ובהם אי מיצוי דנ"א של העורר מהגרב שעליו נמצאה טיפת הדם, על מנת להוכיח כי אכן גרב אותו, אי בדיקת השריטות שנמצאו על ידיו של בעלה של המנוחה, אשר תחילה היה עצור אף הוא בפרשה זו, אי בדיקת טביעות אצבע על מכשיר הטלפון הסלולרי של המנוחה ועל כרטיס ה"סים" שבו, אשר נמצא בזירת הרצח כשהוא מונח הפוך, כך שלא ניתן להשתמש במכשיר, וכן אי בדיקת טביעות אצבע על דלת מכונת הכביסה.

מנגד, טען בא-כוח המדינה כי מדובר בתיק נסיבתי חזק ביותר, המבוסס על שלושה צירים ראייתיים – ציר הזמן, תמיהות קשות העולות מגרסת העורר ומהתנהגותו וממצאים פיזיים בתיק. באשר לציר הזמן פרט בא-כוח המדינה ראיות שונות המעידות על כך שהמנוחה נפטרה לפני השעה 19:40. כן פרט בהקשר זה ראיות המעידות כי העורר הגיע לבית המנוחה בסביבות השעה 19:00 ושהה שם כמחצית השעה. לוח זמנים זה מותיר, לטענתו, שתי אפשרויות: האחת, שאלמוני הספיק להיכנס לבית המנוחה ולרוצחה בעשר הדקות שבין 19:30 ו-19:40; והשנייה, המסתברת יותר, שהעורר הוא שרצח את המנוחה. באשר להתנהגות העורר ציין בא-כוח המדינה את טענת העורר לפיה התקין בבית המנוחה קולט אדים, אך נאלץ לפרקו עקב חוסר התאמה. באורח פלא, כך טען, לא נמצאו בדירה ממצאים המעידים על עבודה כלשהי שבוצעה, ואף קולט האדים עצמו נעלם, כאמור. בא-כוח המדינה ציין עוד את העובדה המתמיהה, שמיד עם הגיעו לביתו הכניס העורר את בגדיו ואף את נעליו למכונת הכביסה. כן טען כי כבר בשעה 20:45 הודיעה לעורר אשתו כי אמה נפטרה, אולם העורר, על אף שנטען כי היה ביחסים טובים עם המנוחה, התקשר למונית רק כעבור כ-25 דקות, נסע לבית הוריו, והגיע לבית המנוחה רק כשעה לאחר קבלת ההודעה מאשתו. עוד נטען, כי בעת שהיית המשפחה בתחנת המשטרה נעלם העורר לפרק זמן של כ-40 דק' באמתלה של קניית סיגריות, אם כי לטענתו עצר לקנות סיגריות כשהיה בדרכו מבית המנוחה לבית הוריו קודם לכן. באשר לטענת העורר כי נעליו נגנבו מתוך מכונת הכביסה, טען בא-כוח המדינה כי הנה מופרכת על פניה, שכן איש לא יכול היה לדעת בדיוק אלו נעליים נעל העורר באותו היום, וכן שהן הוכנסו על-ידי העורר למכונת הכביסה דווקא. עניין תמוה נוסף אותו הזכיר בא-כוח המדינה, הנו גרסת העורר בחקירתו כי ביצע מסאג' בראשה ובעורפה של המנוחה, אמירה אשר לטענת המשפחה הנה מופרכת ובלתי הגיונית נוכח היכרותם עם המנוחה. כן נטען כי בחקירתו השנייה, אשר לאחריה נעצר העורר, עומת העורר עם עובדות מסבכות, אולם סרב להשיב על השאלות הקשות שהוטחו בו. בין הממצאים האובייקטיביים הקיימים כנגד העורר ציין בא-כוח המדינה את הגרב שעליו טיפה מדמה של המנוחה, אשר נתפס בבית העורר. לטענת בא-כוח המדינה, גודלו המזערי של כתם הדם אינו מתיישב עם ניסיון השתלת הגרב לשם הפללה. את העובדה שהגרב נמצא רק בחיפוש מאוחר שבוצע בדירת העורר הסביר בא-כוח המדינה בכך שהחיפוש בוצע לאחר הערכה מחודשת על-ידי המשטרה, ובעקבות בחינת הפריטים החסרים על ידה. ממצא אובייקטיבי נוסף אותו ציין בא-כוח המדינה הנו טביעת נעל בבית המנוחה אשר התגלתה בבדיקת אמינו, שמשמעה כי סוליית הנעל באה במגע עם חומרים אורגניים, ואשר מתאימה לטביעת נעל שנמצאה על גבי לוח עץ ברכבו של העורר. כן צוין כי טביעות אלו מתאימות לנעל מסוג "פומה", אותה נעל העורר לטענתו ביום הרצח, ואשר נגנבה מתוך מכונת הכביסה שלו. לבסוף, ציין בא-כוח המדינה את העדרו של שטיחון הרכב המצוי דרך קבע מתחת למושב הנהג ברכבו של העורר, וכן את היעלמותם התמוהה של קולט האדים, המברגה והנעליים.

4.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בתיק, באתי לידי מסקנה כי דין הערר להידחות. מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לעבירה המיוחסת לעורר. המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הינו האם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט - לאחר עיבודן של הראיות, בחינתן בחקירות, וקביעת אמינותן ומשקלן - יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 151). בענייננו, בית המשפט קמא עמד על הראיות הקושרות את העורר לביצוע מעשה הרצח, אשר המרכזית שבהן הנה הגרב שעליו טיפה מדמה של המנוחה, ואשר נמצא בסל הכביסה בביתו של העורר. גרב זה מהווה ראיה נסיבתית חזקה ביותר כנגד העורר, אשר אין בידו הסבר מניח את הדעת באשר להימצאות טיפה מדמה של המנוחה על גרבו שלו. טענתו של העורר כי הגרב נשתל בביתו על-מנת להפלילו אינה הגיונית נוכח כמות הדם הזעירה אשר נמצאה עליו, ועל כן אין בה כדי להפחית מהמשקל הראייתי לכאורה שיש בממצא זה, בשלב הנוכחי של ההליכים. כאשר מצטרפות לראיה זו הראיות הנוספות עליהן עמד בית המשפט קמא, ובהן לוחות הזמנים הממקמים את העורר בדירת המנוחה סמוך לשעת הרצח, כיבוס הבגדים והנעליים יחד, מיד עם הגיעו לביתו, וכן היעלמותם המסתורית של נעלי העורר, שטיחון הרכב, המברגה וקולט האדים, המסקנה היא כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בביצוע מעשה הרצח המיוחס לו.

באשר לטענת ההפללה אותה מעלה העורר, והמתייחסת להימצאות הגרב בביתו וכן להיעלמות הנעליים, המברגה וקולט האדים, לא מצאתי כי מדובר באפשרות סבירה, שיש בה כדי לפגום בעוצמת הראיות הקיימות נגד העורר.

אין בידי לקבל גם את טענת בא-כוח העורר כי נוכח טיב הראיות נגד מרשו, שהינן ראיות נסיבתיות, יש לשחררו לחלופת מעצר. ראשית, בהתקיים ראיות לכאורה כאשר יש בהן פוטנציאל להרשעה בעבירת רצח, גם כאשר ראיות אלה הנן ראיות נסיבתיות, קמה עילת מעצר נגד העורר, ובית המשפט ייטה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים. במיוחד כך כאשר מדובר ברצח כה אכזרי, בו נרצחה אישה ב-45 דקירות. המעשה המיוחס לעורר מלמד על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. בנסיבות אלה שוכנעתי כי אין ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופה ועל כן מתחייב מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

אף כי שוכנעתי כי הראיות הנסיבתיות בפרשה זו הן בעלות פוטנציאל להרשעה, אין להתעלם מכך כי קיימים גם קשיים מסוימים בתיק. כך למשל, גם לגרסת התביעה העורר הכניס את בגדיו ונעליו למכונת הכביסה רק לאחר שהסתובב בעיר ואף נפגש עם אשתו ובני משפחתו בהיותו נעול באותן הנעליים ולבוש באותם הבגדים אשר שימשו אותו בעת הרצח. למרות זאת, ככל הנראה, לא הבחין איש בסימני דם כלשהם על העורר. כמו כן, לא נמצאו סימני דם במכונת הכביסה או על ריפוד הרכב. על רקע זה, ונוכח עדותם של בני משפחת המנוחה כי בין העורר והמנוחה שררה מערכת יחסים טובה, אין לומר כי הראיות נקיות מקשיים. אמנם, אין בכל אלה כדי לפגוע במשקל הלכאורי של הראיות בשלב זה של ההליך המשפטי, אך יהיה מקום לברר את השאלות שהעלה הסנגור במהלך הדיון בתיק העיקרי.

הערר נדחה.