בש"פ 2649/11 יוסף עוואדה נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא א' אברהם) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר חולק בפניי על קיומן של ראיות לכאורה וכן משיג על ההחלטה שלא לשחררו לחלופת מעצר.

כתב אישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע במספר רב של מקרים וכן עבירות בנשק - סחר ועסקה אחרת, במספר רב של מקרים, כמו גם ניסיון לעבור עבירה זו במספר רב של מקרים, שידול לעבירות בנשק במספר מקרים, החזקת נשק במספר רב של מקרים ונשיאת נשק במספר רב של מקרים. מדובר בפרשה מסועפת שהניבה עד כה 22 כתבי אישום. כתב האישום מתאר את חלקו של העורר במסגרת ארגון שפעל בתחום הסחר הבלתי חוקי בנשק בראשות אחד, באסל מוקטרן (להלן: באסל ), שלצידו אחיו, איסלאם מוקטרן (להלן: איסלאם ). העורר, כך נטען, קשר קשר עם באסל ואיסלאם לביצוע עבירות פליליות למטרת רווח. מתווה הפעולה הנטען הינו כי באסל קנה ומכר כלי נשק באמצעות מעורבים נוספים - שהם בבחינת "חייליו", והעורר ביניהם - והפיצם לגורמים שלישיים. כתב האישום מפרט כי במסגרת הארגון, ולשם קידום מטרותיו ומימושן, נקטו המעורבים אמצעי זהירות שונים, דוגמת שימוש בביטויים וקודים המוכרים רק להם ולאחרים שעימם קשרו את הקשר לביצוע עבירות הנשק, הקפדה על קשירת קשר רק עם אחרים המוכרים להם היטב, החזקת הנשק במקומות מסתור מחוץ לבתיהם של באסל ואיסלאם, ולעיתים מסירת הנשק והתחמושת למשמורתם של "החיילים". עוד נטען בכתב האישום כי העורר קשר עם אנשים רבים קשר לסחור איתם בנשק, כאשר לשם קידום הקשר והסחר הוא רכש, נשא והחזיק בכלי נשק פעמים רבות.

2.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט דן במאוחד בכל בקשות המעצר שהוגשו לו במסגרת פרשה זו, אך נתן החלטות נפרדות בעניינו של כל מעורב.

בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי באסל ואיסלאם נעצרו יחד עם מעורבים רבים נוספים, והעורר ביניהם, לאחר שבמשך מספר חודשים היו מצויים מכשירי הטלפון של באסל תחת האזנת סתר. בית המשפט ציין כי כתב האישום מבוסס על האזנות לעשרות שיחות שקיים העורר עם באסל, וקיבל את טענת המשיבה כי היא פועלת להוצאתה של תעודת חיסיון בעניין זה. טענת העורר כי לא נערך זיהוי קול כנדרש וכי לא הוא הדובר בשיחות הטלפון שנקלטו בהאזנות הסתר נדחתה, שכן העורר קשר עצמו למכשיר הטלפון ממנו יצאו השיחות אל באסל: העורר אישר בחקירתו כי השיחות נעשו ממכשיר הטלפון שלו, שנתפש בחדרו, ואף שלף במהלך החקירה את מספר הטלפון של באסל מן המכשיר. עוד צוין כי בחקירתו קשר עצמו לשיחות הטלפון תוך ניסיון ליתן הסבר תמים לתוכנן. לאלה נוסף זיהויו של העורר כדובר על-ידי אנשי השקלוט.

בית המשפט ציין כי הוכחתן של העבירות המיוחסות לעורר מתבססת לכאורה על השיחות ששוחח עם באסל. הובהר כי אין צורך לעמוד על כלל השיחות, ודי בהוכחתן לכאורה של מקצת העבירות לצורך מעצר עד תום ההליכים. לגופו של עניין נקבע כי בשיחות הרבות שהוקלטו נעשה שימוש ב"שפת קוד", שפענוחה מבסס לכאורה את המיוחס לעורר. משכך קמה עילה למעצרו.

בית המשפט סבר כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר נוכח הפעילות האסורה בה לקח לכאורה חלק במסגרת ארגון רב-חברים שפעל בתחכום ונוכח העובדה שבחצריו נתפשו אקדח ומחסניות עם כדורים. עוד צוין כי חומרת העבירות מתגברת נוכח החלק שנטל לכאורה העורר בארגון שתמורת כסף סחר בנשק והפיצו שלא כדין, "תופעה שהייתה למכת הצפון בעת האחרונה". לאלה התווסף עברו הפלילי של העורר בעבירת נשק, בגינה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה. לפיכך נמצא כי אין חלופה אשר תשיג את תכלית המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו של העורר.

3.

בא כוח העורר טוען כי המדינה לא הציגה תשתית ראייתית לכאורית נגד מרשו. לדבריו, הראיה היחידה נגדו הינן הקלטות של האזנות סתר על קו הטלפון של באסל, שאינן ראיות קבילות. הוא מפרט כי המדינה לא הציגה תעודת חיסיון או בקשה להוצאת תעודת חיסיון. בנוסף העבירה המשיבה לידיו חומר חקירה שלא הוצג בדיון המעצר וכולל תקצירי תמלילים של הקלטות מהאזנות סתר למספר רב של קווי טלפון, אשר ספק אם בידה צווים ביחס אליהם. טענה נוספת היא כי תמלילי האזנות הסתר לא הועברו לו ולא הונחו בפני בית המשפט. בנוסף, תקצירי התמלילים שהוגשו לבית המשפט נעדרים פרטים חיוניים דוגמת שם עורך הפעולה, חתימה ומועד, ועל כן אין לקבלם כראיה קבילה. הוא מלין על כי בית המשפט קמא ביסס החלטתו על תקצירים אלה ולא שמע ההקלטות. כן טוען הוא כי הקול הנשמע בהקלטות אינו קולו שלו ולא בוצע זיהוי קול כנדרש.

בא כוח העורר סבור כי עובדות כתב האישום אינן מבססות עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, כיוון שמרבית המקרים המתוארים בכתב האישום אינם כוללים הסכמות מוגמרות אליהן הגיעו הצדדים לשיחה ומהעובדות לא עולה כי שיחות אלה נמשכו באופן שהביא להסכמות שכאלה. עוד טוען הוא כי לא ניתן להאשים את העורר בניסיון לקשירת קשר, היות שאין עבירת ניסיון למחשבה הפלילית המשותפת בין הצדדים. לשיטתו, לא ניתן לייחס לעורר אף עבירה של החזקה או סחר בנשק, כיוון שכתב האישום אינו מפרט מיהו הצד השני לעסקאות הנטענות והנשק בו מדובר כלל לא נמצא.

לגופן של ראיות נטען כי "הקודים" להם טוענת המדינה ניתנים לפרשנויות שונות וכי העובדה שבחקירתו שלף העורר את מספר הטלפון של באסל מן המכשיר הנייד אינה מלמדת דבר, כיוון ששמו של העורר לא עלה בתקצירי האזנות הסתר וכן לא עלו בהם מספרי הטלפון של העורר או של בני משפחתו, ואין זה ידוע מהו מספר הטלפון עמו שוחח באסל. לאור האמור נטען כי אין תשתית ראייתית לכאורית.

טרוניה נוספת שהועלתה היא כי על אף שהעורר נחקר בערבית, ההודעות שנגבו מפיו נרשמו בעברית, בניגוד למצוות סעיף 8 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב – 2002 (להלן: חוק חקירת חשודים ). מעבר לכך כופר העורר בתוכן ההודעות ומכחיש כי מסר הדברים המפורטים שם. לדבריו, הודעותיו לא הוצגו בפניו ולא תורגמו לו, בניגוד למתחייב מסעיף 3(1) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות).

טענתו החלופית של בא כוח העורר היא כי גם אם ייקבע שיש ראיות לכאורה, עוצמתן חלשה ונוכח חזקת החפות העומדת לעורר יש לשקול את שחרורו לחלופת מעצר לאחר קבלת תסקיר. הוא מדגיש כי לא נמצא אצל העורר נשק או חלקי נשק.

4.

באת כוח המדינה מציינת כי מדובר בפרשה של סחר בנשק, במסגרתה נעצרו עד כה עשרות עצורים. עניינם של שמונה מעורבים, מהדרג הזוטר, הסתיים בהודאות והסדרי טיעון. לשיטתה, העורר נמנה על הדרג הבכיר בפרשה. תשתית הראיות מבוססת בעיקר על האזנות סתר, אשר בוצעו בעיקר לטלפון של באסל, ממנו נערכו שיחות רבות למספר מסוים שהמכשיר שלו נמצא בחדרו של העורר. העורר קשר עצמו למכשיר זה בחקירתו ואף הודה במשתמע כי מדובר בשיחות עימו. הקשר בין העורר למכשיר הטלפון האמור מבוסס גם על הצלבת האזנה למספר הטלפון של העורר ועל חוות דעת משטרתית לפיה זוהה העורר כדובר.

באת כוח המדינה מציינת כי החקירות וההודעות הוקלטו בשפת המקור, ערבית. ההקלטות הועמדו לרשות ההגנה. בפני בית המשפט הונחו ההודעות מתורגמות לעברית.

בהתייחס לקבילות התקצירים של תמלילי ההאזנות מבהירה באת כוח המדינה כי מדובר בהאזנות סתר רבות. בכל דף שקלוט מצוין מהי עמדת ההאזנה, מספר הטלפון, ושמו של עורך השקלוט. התקציר כולל אף הפניה מדויקת לתאריך ולשעה בדיסק, באופן שניתן לפנות להקלטה המקורית ולאתר בדיוק רב את הקטע הרלוונטי. עוד ציינה כי בכל מקום שתהיה לסנגורים טענה ספציפית, המדינה תערוך תמליל מדויק.

הפרקליטה מסבירה כי מדובר ברשת עבריינית שפעלה על-פי שפת קוד, תוך שיתוף פעולה ותיאום. האזנות הסתר וכן תפישות שנערכו אצל מעורבים נוספים מלמדות על היקף פעילות הארגון והעבירות שבוצעו במסגרתו. בעבודה מאומצת ובאמצעות הצלבות פוענחו 50 קודים ובעזרתם ניתן להבין את תוכן השיחות. לדידה על בסיס הראיות יש לדחות את ניסיונו של העורר לטעון כי אין מדובר בקוד אלא במונחים תמימים המשמשים לסחר במכוניות ובסוסים. כן עולה מההאזנות חששם של המעורבים, ובאסל בראשם, כי הם נתונים למעקב. היא מציינת כי על אף שלא נתפס אצל העורר נשק, ברור מהשיחות וממכלול החומר שמעורבותו גבוהה. השיחות מלמדות על עסקאות שאירעו בעבר והושלמו, כמו-גם על עסקאות עתידיות וניתן לעמוד בעזרתן על ריבוי העסקאות והיקפי הנשק והתחמושת שעברו תחת ידי העורר והמעורבים האחרים.

5.

בתגובה לטענות המדינה טען בא כוח העורר כי המדינה מציגה ראיות שאינן ברשותו, ובפרט השיחות בין באסל לאחרים, שאינן נוגעות לעורר שבפנינו. הוא מדגיש כי העובדה שנתפס נשק אצל אחרים, שלא הוכח הקשר שלהם לעורר אינה מבססת את האישום נגדו. לדבריו, העורר לא נחקר לגבי ההקלטות מההאזנות לקו הטלפון שלו, הן לא הוצגו בבית המשפט קמא ועל כן יש להתעלם מהן. בנוסף, העורר מעולם לא הודה שהטלפון שלו ואת שליפת שמו של באסל מהטלפון מסביר בכך שיש בין השניים קשר עסקי.

הכרעה

6.

לא מצאתי להידרש לטענות הסובבות את נושא תעודת החיסיון. המדינה הודיעה בדיון בפני בית המשפט קמא ביום 2.3.11 כי קיבלה ארכה בת 60 ימים לשם הוצאת תעודת חיסיון והיא פועלת להוצאתה. מקובל אף עליי כי לעת הזו די בכך ואין הצדקה לקבוע כי פירות האזנת הסתר אינם קבילים כראיה אך בשל כך שטרם הסתיים הטיפול בהוצאת תעודת החיסיון. כמובן, טוב תעשה המדינה ככל שתזרז את השלמת הטיפול בעניין זה לצורך קידום ההליך.

כן לא מצאתי להידרש לטענות ביחס להודעות שמסר העורר. כפי שהבהירה באת כוח המדינה, חקירות העורר הוקלטו בשפת המקור, כמתחייב מסעיף 8 לחוק חקירת חשודים. טענות שיש בפי העורר ביחס לתוכן ההודעות שנגבו ממנו ומידת דיוקן, באפשרותו להעלות בפני הערכאה הדיונית, וממילא עיקר התשתית הראייתית הלכאורית נגדו אינה מתבססת על הודעותיו.

7.

בשלב שבו נבחנת בקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, מונח בפני בית המשפט חומר ראיות גולמי שטרם עמד במבחן החקירה הנגדית וטרם הועמד אל מול ראיות ההגנה. לפיכך, שלב זה עיקרו בבחינת הפוטנציאל הראייתי-הוכחתי של כל ראיה, ושל הראיות כמכלול, תוך שבית המשפט נדרש להעריך האם לאחר עיבודן במסגרת ההליך הפלילי, קיים סיכוי סביר לכך שהן תובלנה להרשעתו של הנאשם (בש"פ 5858/05 אבו עמרה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.7.05) ;

בש"פ 11444/05 שרביט נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 11.1.06) ; בש"פ 3674/03 אברמנטו נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 4.5.03) ;

בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, עמ' 145-148 (1996)). אם כן, בשלב זה אין הראיות נבחנות על-פי אותן אמות מידה בהן תידרשנה הן לעמוד במסגרת ההליך העיקרי. הבדיקה היא לכאורית.

8.

מונחית בעקרונות אלה באתי לכלל מסקנה כי המשיבה הציגה תשתית לכאורית למיוחס לעורר. כפי שציין גם בית המשפט קמא, עיקר הראיות נגד העורר מקורו בהאזנות סתר. ניתן לומר כי הראיות ממקור זה מגבשות שני מעגלים ראייתיים: במעגל הראשון, הפנימי, מצויות האזנות סתר מהן עולה מעורבותו הישירה של העורר בביצוע העבירות. במעגל השני, החיצוני, מצויות האזנות סתר המשרטטות את אופן פעולתו של הארגון תחת שרביטו של באסל, שהעורר פעל לכאורה במסגרתו. כבר בנקודה זו אבהיר כי לטעמי, ובניגוד לעמדת בא כוחו של העורר, נודעת חשיבות רבה לראיות מן המעגל השני, אשר פורשות בפני בית המשפט את מכלול פעילותו של הארגון, אף אם אין בכל אחת ואחת מהן מעורבות ישירה של הנאשם. העורר ייתן את הדין בבוא היום אך על מעשים שאשמתו בהם הוכחה, אולם על מנת שבית המשפט ימלא תפקידו בחשיפת האמת ובקביעת המסכת העובדתית כבסיס להכרעה

המשפטית, חיוני כי חלקו של העורר לא ינותק מסיפור המעשה הכולל. במצב בו מוצג לבית המשפט אך ורק מקטע מוגבל ומסוים של התמונה הכללית, אין באפשרותו לבצע תפקידו בירידה לחקר האמת ועל כן יש חשיבות רבה לפרישת התמונה המלאה שתעמיד בקונטקסט הנכון את מעורבותו הלכאורית של הנאשם שמעצרו עד תום ההליכים מתבקש. בפרט נכונים הדברים כאשר מדובר בהתארגנויות פליליות רבות משתתפים, שאז בחינת חלקו של כל נאשם, במנותק מן התמונה השלמה, אינה מאפשרת לעמוד על היקף הפעילות העבריינית ומלוא משמעויותיה.

9.

כאמור, חומר החקירה עליו מושתת כתב האישום מורכב בעיקרו מתוצרי האזנות סתר שביצעה המשטרה במשך חודשים ארוכים. מדובר באלפי שיחות, אם לא למעלה מכך. בנקודה זו אציין כי לטעמי, בתיקים רחבי היקף מעין אלה, כאשר תשתית הראיות מבוססת על ראיות בסדרי גודל משמעותיים ביותר שהתקבלו במסגרת מעקב שוטף ורציף, אין בית המשפט נדרש לבחון כל ראיה וראיה. בחינה דקדקנית זו תיערך בהליך העיקרי. שלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים אינו מתאים מעצם טיבו לבחינה שכזו וכל שנדרש בית המשפט לבחון הוא האם יש בחומר הראיות תשתית לכאורית לאישומים. לפיכך, מקום שבית המשפט נוכח, ולו מעיון בחלק מן הראיות, כי הן מקימות תשתית לכאורית לכלל האישומים המיוחסים לנאשם שבפניו, די בכך כדי לקבוע כי מתקיימת תשתית ראייתית לכאורית. ודוק: ככלל, בית המשפט מחויב לבחון את חומר הראיות שבפניו בזהירות ובדקדוק. ויחד עם זאת, בתיקים רחבי היקף ברי כי משנוכח הוא כי תשתית ראייתית לכאורית קיימת, אין הוא נדרש לבחון כל מסמך ומסמך שלגביו הועלו טענות, שכן אין באלה כדי לפגום במארג הכולל. הטענות הפרטניות תתבררנה בהליך העיקרי.

טרוניה מרכזית שהעלה בא כוח העורר נוגעת לכך שבית המשפט קמא עיין בתקצירי התמלילים ולא שמע את האזנות הסתר. לא מצאתי ממש בטענה זו. האזנה מדגמית להאזנות הסתר מעלה כי ככל הנראה רובן ככולן התנהלו בשפה הערבית. במצב זה ניתן לקבל הסתייעותו של בית המשפט בתמלילים או בתקציריהם. אציין כי החומר אורגן על-ידי המשיבה כך שלכל אחת מעמדות ההאזנה שהופעלו הוכן דיסק ועליו האזנות הסתר שהתקבלו באותה עמדה. החומר על גבי כל דיסק

סודר ב"ספריות" על-פי התאריכים. בספריה שנפתחה לכל תאריך הוצבה ההקלטה שהתקבלה במסגרת האזנת הסתר ולמולה התקציר בעברית של תוכן השיחה. אופן סידור זה של האזנות הסתר – ואזכיר שמדובר במאות רבות של שיחות, אם לא למעלה מכך – נוח ביותר ומאפשר התמצאות קלה בחומר לצדדים ולבית המשפט. על כך יש להוסיף כי על כל תקציר מופיע מספר האזנת הסתר, מספר השיחה, שם הגורם המטפל, פירוט שמות הדוברים וכיצד זוהו, כיוון השיחה, וציון שעת תחילת השיחה וסיומה.

10.

לגופם של דברים, אני סבורה כי מהאזנות הסתר עולה בבירור מעורבותו של העורר בעסקאות נשק. עוד בטרם אדרש לשימוש במילות קוד, העובדה שהעורר עוסק לכאורה בנשק, בניגוד לגרסתו, עולה משיחות שונות שהוקלטו. כך למשל, הוקלט ביום 4.1.11 דיון בין באסל לעורר על מחירו של "דבר" עם מחסנית או בלעדיה, כאשר באסל שואל את העורר אם קנה את זה ונענה בחיוב (שיחה מס' 9243, האזנת סתר שמספרה 2010-49167). שיחה זו מלמדת לכאורה על עסקת רכישה שהושלמה. במקרה אחר שואל העורר את באסל כמה עולה "900 ברטה נקי" ונשאל על-ידי באסל, בתגובה, האם כוונתו למחיר כולל מחסנית (שיחה מס' 8027, מספר האזנת סתר 2010-49167, 25.12.10). במקרה אחר אומר העורר בשיחה עם אחד, סאלם, כי "האקדח של אום אל פאחם לא נתפס בנטופה" (שיחה מס' 2547, מספר האזנת סתר 2010-50050, 21.12.10).

בשיחות אחרות נקלט תוכן שנראה כמצביע על מעורבות העורר בסחר בנשק ובתחמושת. כך, בשיחה בין העורר לבאסל מודיע העורר כי יש "שני גלוק בקרטונים", וכי אדם מסוים "רוצה למכור את שניהם" (שיחה מס' 8521, מספר האזנת סתר 2010-49167, 29.12.10). בהזדמנות אחרת שואל העורר את באסל מה יש בסביבתו למכירה, אומר שמכר את הברטה תמורת 14,000 (ככל הנראה הכוונה לשקלים חדשים, ע.א.). בהמשך מדברים הם על כך "שיש למישהו 0.38 תשע", כשבאסל שואל בכמה כדורים מדובר והעורר עונה לו "שיורה 4-5" ונעצר" (שיחה מס' 8140 בהאזנת סתר 2010-49167, 26.12.10). בהינתן שגלוק וברטה הם שם מקובל לשני סוגי אקדח, דומה כי השיחות האמורות, ולמצער השיחה מיום 26.12.10, מצביעות לא רק על עיסוק בנשק אלא באופן קונקרטי על סחר בו.

במקרה אחר נקלט העורר שואל את באסל מה יש לו למכירה, באסל עונה לו שיש לו "קלאץ'" ולאחר שהעורר שואל מה מחירו ונענה אומר לבאסל ש"בסדר". שיחה אחרת מוצאת את העורר מציע "דבר" ש"עובד במאה אחוז" תמורת 3000 (ככל הנראה הכוונה לשקלים חדשים, ע.א.), ולאחר שהוא מקבל תשובה שלילית מבאסל אומר לו כי יחד עם מחסנית המחיר הוא "שלוש וחצי" (שיחה מס' 3, מספר האזנת סתר 2010-50993, 4.1.11). בשיחה אחרת שואל העורר גבר בלתי מזוהה אם יש לו FN (שיחה מס' 12, האזנת סתר מס' 2011-50993, 4.1.11). FN

הינו כינוי לסוג של אקדח, כעולה גם ממזכר מעבדת הנשק של המחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל מיום 2.3.11. ביום 10.1.11, בשיחה בין העורר לאחד, אבו רומי, נשאל העורר על-ידי אבו רומי אם יש לו מחסנית של קראבין והלה משיב בשלילה כי "לפני שבוע ניקה הכל". עוד הוא אומר כי הביא מזמן 6-7 מחסניות (שיחה מס' 524). על נשיאת נשק על-ידי העורר מלמדת שיחה מיום 28.11.10, בה נשמע העורר מציין, ביחס ל"דבר" שירו בו כי "את זה אני הבאתי" (מס' שיחה 5454, האזנת סתר מס' 2010-49167).

11.

לשיחות האמורות מתווספות שיחות רבות המתנהלות במעין "שפת קוד" אשר פוענחה בעיקרו של דבר על-ידי המשטרה, בין היתר באמצעות הצלבות, ושופכת אור הן על פעילותו של העורר והן על היקף הפעילות שבוצעה לכאורה תחת שרביטו של באסל. קריאת השיחות כשלצידן "מילון המונחים" שגיבשה המשטרה מבססת תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר. כך למשל, בשיחה מיום 25.10.10 שואל העורר את באסל מה יש לו למכירה ומשנענה על-ידי באסל כי יש לו "קלאצ'", שואל למחירה ומביע הסכמתו למחיר שננקב. "קלאצ'", למותר לציין, הוא כינוי לכלי נשק, באופן המשתלב עם יתר השיחות בהם נזכרים שמות מקובלים של כלי נשק. הדוגמאות רבות ומפורטות בנספח לעיקרי הטיעון שהגישה המדינה לבית המשפט קמא במסגרת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

לצד כינויים שונים לכלי נשק, שניתן לכנותם "מקובלים", דוגמת "ברטה", FN , "גלוק", נעשה על-ידי המעורבים, והעורר ביניהם, שימוש אף בביטויים השאולים מעולם הרכב (המכונית, ברגים וכו') והטיפול בבעלי חיים (גרעינים, מספוא, אוכל). העורר טוען כי אין מדובר אלא בקודים המכוונים למונחים תמימים הקשורים לעיסוק לגיטימי בסוסים ובסחר במכוניות. טענה זו תיבחן במסגרת ההליך העיקרי ככל שתועלה על-ידי העורר, אך בשלב הלכאורי בו אנו מצויים סבורני כי היא מעוררת קושי, ממספר סיבות. ראשית, הקשר הדברים ואמירות נוספות בגדרן של חלק מן השיחות מלמדים כי תוכן השיחה עניינו בעבירות בנשק. אטעים כי דווקא העובדה שישנם מקרים בהם נעשה שימוש בנשימה אחת במושגים מעולם הטיפול בבעלי החיים ובמושגים מעולם הרכב, מלמדת לכאורה יותר מכל על שמדובר במילות קוד המסתירות משמעות בלתי-תמימה. מסקנה דומה ניתן להסיק גם משיחה בה מדובר על "מכונית" בהקשר של ירי. כך, בשיחה בין העורר לבאסל מיום 19.1.11, יוסף מדבר על "המכונית ההיא שלקחנו והחזרנו" ולאחר שאמר לבאסל כי "זה לא הסתדר", אומר לו הלה: "מה לא הסתדר? אני יריתי בו בעצמי" (שיחה מס' 10694). על-פי פענוח המונחים שביצעה המשטרה, "מכונית" היא שם קוד לכלי נשק.

שנית, ככל שמדובר בעיסוק לגיטימי, לא הוצג הסבר מניח את הדעת לצורך במילות קוד, כאשר מרבות מן השיחות ניכר חוסר הנוחות של המעורבים – ובמיוחד של באסל - לנהל השיחה בטלפון. זאת ועוד, מחקירתו של העורר מיום 30.1.11 עולה כי לכתחילה הוא מכחיש ידיעת משמעותו של כל אחד מן המונחים שנשמעו בהאזנות הסתר, דוגמת: MI ,

FN , 920 קטן, קרלו, סטאר, ברטה, גרעינים וקרקר, ואולם בהמשך השיחה, כאשר מושמעים לו קטעים שנקלטו בהאזנות סתר, הוא עובר בהדרגה מהכחשה מלאה לניסיון להקנות למונחים השונים משמעויות לגיטימיות.

כאמור, מהאזנות הסתר עולה בבירור חששם של המעורבים להיתפס. כך למשל, בשיחה מיום 4.1.11, מספר העורר לבחורה בלתי מזוהה כי תפשו חבר שלו כשהוא עם ציוד, וכי אותו חבר אמר לעורר להיזהר, והוא בתגובה אמר לאותו חבר כי ייזהר "כי עכשיו יתחיל בלגן". בתגובה אומרת לו הבחורה כי צריך "להוריד פרופיל דחוף (שיחה מס' 4.1.11, שיחה מס' 28, מס' האזנת סתר 2011-50993). יצוין כי במועד זה נעצרו שני מעורבים בפרשה כשברשותם נשק. בשיחות נוספות עולה חששם של גורמים אחרים, דוגמת באסל, מלהיתפס (ראו למשל שיחה מס' 9716 מיום 8.1.11, שיחה מס' 9464 מ- 6.1.11).

12.

נדבך ראייתי חשוב נוסף עניינו בקשר בין העורר לטלפון שאליו וממנו, על-פי האזנות הסתר נערכו שיחות רבות עם באסל. מקובל עליי כי לכאורה קשר העורר עצמו למספר הטלפון האמור בכך שאישר כי הוא עושה שימוש במכשיר נייד שנתפס בחדרו, כאשר מספרו של מכשיר זה הוא כמספר שממנו נערכו שיחות לבאסל. בנוסף, העורר עצמו שלף ממכשיר זה את מספרו של באסל. לדבריו, ההיכרות ביניהם היא על רקע עסקי, אולם לפחות לכאורה טיעון זה מעורר קושי, באשר גרסתו של באסל בנקודה זו הפוכה. צודק בא כוח העורר כי העובדה שבהאזנות הסתר מזדהה הדובר כ"יוסף" אין בה עצמה כדי להוביל לעורר דווקא, שהרי יוסף הוא שם נפוץ. ואולם, כאשר מצרפים את העובדה ששמו של העורר הוא "יוסף", לעובדה שבחדרו נמצא הטלפון ממנו נערכו שיחות למספר הטלפון של באסל בהן הזדהה הדובר כ"יוסף" ולכך שהעורר הודה בשימוש במכשיר זה ואף שלף ממנו את מספר הטלפון של באסל, דומה כי די באלה כדי לקבוע כי הוצגה תשתית לכאורית לקשר בין השניים. לנתונים אלה יש להוסיף כי באחת השיחות שנרשמו ממספר הטלפון האמור ביום 21.1.11 סיפר הדובר כי כרגע ערכו חיפוש ברכבו והוא קיבל דו"ח תנועה וקנס על סך 500 ש"ח, ואכן העורר קיבל זמן קצר לפני שעה זו קנס בגין עבירות תנועה בסכום האמור. בנוסף זוהה העורר על-ידי המשקלטים. בכך אין כדי לומר כי העורר אינו יכול להעלות בהליך העיקרי את טענותיו ביחס לדופי שנפל לטעמו בכך שלא בוצע זיהוי קול. ברם, בשלב הלכאורי בו מצויים אנו, קיימות די והותר ראיות לכאורה ביחס לקשר בין העורר למספר הטלפון שעמו ניהל באסל שיחות שנקלטו בהאזנות הסתר.

13.

סיכומה של נקודה זו הוא כי המשיבה הציגה תשתית ראייתית לכאורית למיוחס לעורר. בנקודה זו אבהיר כי לא מצאתי ממש בטענה כי עובדות כתב האישום אינן מבססות עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, היות שמן השיחות לא עולות הסכמות מוגמרות. ראשית, כפי שהדגמתי לעיל, ישנם מקרים בהם מדבר העורר שעניינים שאירוע בעבר והושלמו. במקרים אחרים מבהיר הוא כי המחיר מקובל עליו אך הוא יבוא בהמשך היום. אני דוחה אפוא טענה זו ככל שהדברים אמורים בתשתית הראיות הלכאוריות בשלב זה של ההליכים. אשר לטענה שעניינה עבירת הניסיון, איני רואה לדון בשאלה זו, שבמהותה היא משפטית, משנמצא כי קיימת תשתית ראייתית ביחס לעבירות "המושלמות", כמפורט לעיל (יחד עם זאת, ראו: ע"פ 441/72 בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד כז(2) 141, (1973), ומנגד יעקב קדמי הדין בפלילים חלק ראשון 295 (תשס"ה)).

ביתר הטענות שהועלו לא מצאתי כי יש מקום לדון.

14.

אם כן, ראיות לכאורה ישנן. לא הועלו כל טענות ביחס לקיומה של עילת מעצר, ולא בכדי, שכן זו מתקיימת בענייננו מכוח חזקת המסוכנות הסטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים, תשנ"ו - 1996), שלא נסתרה. לא נותר אלא לדון בבקשת העורר כי יוכן בעניינו תסקיר מעצר בכדי לבחון את שחרורו לחלופת מעצר.

לא מצאתי להיעתר לבקשה זו. העבירות המיוחסות לעורר חמורות ביותר - מדובר לכאורה בעבירות נשק בהיקפים גדולים, תמורת סכומי כסף נכבדים. התמונה המצטיירת מהאזנות הסתר, כמו-גם מכתב האישום היא כי תחת ידיו של העורר זרמו לכאורה כלי נשק ותחמושת כמים, ואין איש שיידע לאן עשו דרכם ומי ישלם את מחירה הכבד של מציאות פרועה, מופקרת ומסוכנת זו. למעשה נראה כי לכאורה באפשרותו של העורר להשיג כלי נשק עבור "לקוחותיו" בקלות, וכי המנגנון העולה מהאזנות הסתר שימש עבור לקוחותיו כמעין מרכול לכלי נשק, שאין למפעיליו כל קושי של ממש להשיג במהרה את מבוקשם של לקוחותיהם. פעילות שכזו מחייבת לכאורה כי לעורר רשת קשרים ענפה באמצעותה יכול הוא לשוב ולפעול אם ישוחרר. פרט זה, כשהוא מצטרף לכך שלעורר עבר פלילי בתחום עבירות הנשק, והעבירות המיוחסות לו עתה בוצעו לכאורה עת עונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו, ונוכח התמריץ לשוב ולשלוח היד לעיסוק זה משום הרווח הכספי הניכר שהוא מביא עמו, מצביעים לדעתי על כך שלא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר ולא ניתן באופן סביר ליתן בו אמון כי יכבד תנאיה של חלופת מעצר. מסקנה זו נתמכת אף בחשש מפני שיבוש הליכי המשפט. במצב דברים זה, כאשר מדובר במסוכנות כה חריפה, איני רואה מה טעם יהיה בשליחתו של העורר לתסקיר (וראו: בש"פ 3086/05 אבו הדובה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.4.05)).

אני דוחה אפוא את הערר.