בש"פ 11456/05 ולדימיר (גרשון) מיחיב נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א ' הלמן ) מיום 24.11.05 להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים במשפטו.

בכתב האישום שהוגש נגד העורר מיוחסות לו עבירות של ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, החזקת נשק שלא כדין, נשיאת נשק שלא כדין, כניסה והתפרצות למקום מגורים, גניבה, יריות באזור מגורים, חבלה במזיד ברכב והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. על פי המתואר בכתב האישום, הגיע העורר בליל 28.10.05 לפאב בעפולה ביחד עם ידידו ורעייתו של הידיד. העורר, כך נטען, הטריד את אחת המלצריות בפאב ועל כן התבקש לעזוב את המקום. משלא עשה כן סולק מהמקום בכוח. אז התקשר העורר לבנו, תושב הישוב מצפה נטופה וחייל לוחם בשירות סדיר בצה"ל, סיפר לו כי הסתבך בקטטה בעפולה וביקש כי יביא לו את הרובה הצה"לי מסוג M-16

שברשותו לשער הכניסה של הישוב. הבן נטל את הרובה ואת המחסנית שהייתה צמודה אליו והחביא אותם מתחת למיטתה של אימו שעימה הוא מתגורר. כן הורה הבן לאמו, אחיו וסבתו, ששהו באותה עת בבית, לא לספר היכן נמצא הרובה. כשהגיע הבן לעבר שער הישוב ללא הרובה זעם עליו העורר. בשלב זה ביקש הבן לקחת את מפתחות המכונית על מנת שהעורר לא יוכל לנהוג בה ומשזה סירב חטף הבן את המפתחות מהעורר. העורר דחף את בנו בניסיון ליטול ממנו את המפתחות וכן ניסה ללא הצלחה לתקוף את בנו באמצעות מברג. בשלב זה החל העורר לצעוד לעבר הבית בו מתגורר בנו וזה קרא לאמו, אחיו וסבתו לעזוב את המקום. אלה עשו כן ואז הגיע העורר לבית אולם בנו ניסה למנוע ממנו להיכנס פנימה. בתגובה תקף העורר את בנו ופצע אותו בעורפו באמצעות המברג. בסופו של דבר הצליח העורר להיכנס לבית ואף נעל אותו מבפנים. כאשר היה העורר בתוך הבית הוא חיפש את הרובה ומשמצא אותו ירה שני כדורים דרך חלון הבית כדי לבדוק את אופן פעולתו. הבן, שנותר מחוץ לבית, הזעיק את המשטרה ואילו העורר נטל עמו את הרובה ויצא מהבית לעבר שער הישוב, בו השאיר את מכוניתו, על מנת לחזור לפאב ממנו סולק. כאשר הגיע העורר לשער הישוב הגיעה למקום ניידת משטרה ובה שני שוטרים. אחד מהשוטרים יצא מן הניידת והחל לפנות לעבר העורר. העורר הבחין בו, כיוון לעברו את הרובה, הכניס את אצבעו לשמורת ההדק והורה לשוטר להניח על הארץ את נשקו האישי ולהרים את ידיו באוויר. השוטר פעל בהתאם להוראות העורר ואז פנה העורר לשוטר האחר, ששהה עדיין בתוך הניידת, איים עליו שייצא ממנה וכיוון לעברו את הרובה. שוטר זה יצא מן הניידת וניסה לפנות בדברים אל העורר, אולם הלה ירה תחילה מספר כדורים באוויר ולאחר מכן לעברו של השוטר, תוך שזה נע מאחורי הניידת על מנת שלא להיפגע. לטענת המשיבה, יריות אלה נורו על ידי העורר מתוך כוונה להמית את השוטר. מדי פעם הפנה העורר את רובהו לשוטר האחר והורה לו שלא ינוע לכיוון נשקו האישי אותו הניח על הארץ. בסופו של דבר נגמרו הכדורים במחסנית הרובה והעורר הורה לשוטר שלכיוונו ירה קודם לכן לצאת מאחורי הניידת ולהניח על הקרקע את נשקו האישי. האחרון עשה כן ואז מסר העורר נשקו לשוטר האחר. בסך הכול ירה העורר, כך לפי כתב האישום, כ-23 כדורים בסמוך לשער הישוב. חלק מהכדורים פגעו בניידת וגרמו לה נזק. על פי הנטען בכתב האישום, כחודש וחצי לפני המקרה המתואר לעיל בילה העורר עם בנו בתל אביב ולאחר הבילוי השניים ישנו ברכב. בשלב כלשהו מחמת שהרגיזוהו אנשים שנגשו לרכבו, ביקש העורר להוציא מתא המטען של המכונית את הרובה של בנו מתוך כוונה לירות לעבר אותם אנשים. באותו אירוע מנע ממנו בנו לעשות כן.

העורר איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה בפרשה, אך כופר בקיומן של ראיות לכוונה הפלילית הנדרשת בעבירת הנסיון לרצח. לטענתו, מטעם זה מן הראוי לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי קבע, כי על אף שהעורר הינו אדם בוגר בן 43 נעדר עבר פלילי, המסוכנות הנשקפת ממנו כפי שעולה מהראיות לכאורה, הינה כזו שמצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את חלופת המעצר שהציע העורר, לפיה ישהה במעצר בית מלא בביתו ברחובות, תוך שהוא נמצא תחת פיקוח צמוד של בת זוגו וכשהוא אזוק באזיק אלקטרוני. על פי גרסת העורר, הוא ביצע את המעשים בהם הוא מואשם כאשר היה שתוי ואת היריות לכיוון השוטר ביצע שלא מנת להורגו, אלא כיוון שהיה שרוי במצב של לחץ ובהלה. על כן טוען העורר כי על מנת להעריך את מסוכנותו היה על בית המשפט המחוזי להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו. בית המשפט המחוזי שגה, כך לפי העורר, כאשר הסתפק בבחינת חומרת העבירות בהן הוא מואשם על מנת להעריך את מסוכנותו. המשיבה גורסת, לעומת זאת, כי המסוכנות הנשקפת מן העורר לחיי אדם הינה ברורה מאליה ואין צורך בתסקיר מעצר לגביו על מנת לקבוע זאת. עוד טוענת המשיבה, כי קיים חשש לשיבוש הליכים משום שעדים מרכזיים בתיק הם בני משפחה וחברים של העורר.

האופן בו פעל העורר במהלך האירועים בהם עוסק כתב האישום מצביע על המסוכנות הטמונה בו. לא זו בלבד שהעורר תקף את בנו וגרם לו חבלה על מנת ליטול את נשקו, אלא הוא אף השתמש בנשק על מנת לירות למעלה מ-20 כדורים לעבר השוטרים שהוזעקו למקום האירוע. מעשים אלה מצביעים, לכאורה, על כך שאין על העורר מורא הדין ונראה כי הוא איננו מהסס להשתמש בנשק חם ולסכן חיי אדם; יצויין כי בנו של העורר הבחין במסוכנותו והזעיק את המשטרה, ואילו העורר לא נרתע גם אל מול המשטרה, וסיכן את חיי השוטרים. אף אם ביצע העורר את המעשים המיוחסים לו בהיותו נתון להשפעת אלכוהול, אין טענה כי לא היה אחראי למעשיו מחמת שיכרות. ניכר כי העורר אינו שולט ביצריו ואינו נרתע משימוש בנשק חם. לפיכך, הנסיבות החמורות של המקרה מלמדות כי אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר על אף העובדה שלעורר אין כל עבר פלילי. יצוין, עם זאת, כי אם ההליכים בפני בית המשפט המחוזי לא יתנהלו בקצב סביר, תעמוד, כמובן, לעורר הזכות לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בנוגע למעצרו עקב שינוי נסיבות.

אשר על כן, הערר נדחה.