בש"פ 2389/06 ולדימיר(גרשון) מיחייב נ. מדינת ישראל

1.העורר עצור עד תום ההליכים בגין עבירות של ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת נשק שלא כדין, יריות באזור מגורים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ועוד ועוד.

2.ביום 1.1.2006 דחתה השופטת בייניש ערר על החלטת המעצר (בש"פ 11456/05). בהחלטתה עמדה על נסיבות האירוע, ועוד עמדה על טענת בא-כוח העורר ולפיה אין ראיות לכאורה לכוונה הפלילית הנדרשת בעבירת הניסיון לרצח. בעניין זה ציינה השופטת בייניש כי האופן בו פעל העורר מצביע על המסוכנות הטמונה בו: העורר תקף את בנו וגרם לו חבלה על מנת ליטול את נשקו ואף השתמש בנשק לירות למעלה מעשרים כדורים לעבר השוטרים שהוזעקו למקום הארוע. מעשים אלה, כך ציינה, מצביעים לכאורה על כך שאין אין על העורר מורא הדין והוא מסוכן לציבור. על כן דחתה השופטת בייניש את הערר וציינה בשולי החלטתה כי אם ההליכים בפני בית המשפט המחוזי לא יתנהלו בקצב סביר, תעמוד כמובן לעורר הזכות לפנות לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר.

3.ישיבת הוכחות ראשונה התקיימה ביום 21.02.2006 ונקבעו שתי ישיבות לחודש מאי. היה גם שינוי קטן בכתב האישום, שינוי אשר אין לו בעיני משמעות רבה.

4.ביום 6.3.2206 או בסמוך לכך הוגשה בקשה לעיון חוזר. בקשה זו נדחתה (כבוד השופטת א' הלמן) ועל-כך הערר שבפני. בא כוח העורר, עורך-דין בר-זהר, שטען עבורו את כל שניתן לטעון, מבקש כי אורה על קבלת תסקיר מעצר לצורך בחינת שחרור.

5.אין אני סבורה שישנה עילה לעיון חוזר. הזמן שחלף מאז החלטתה של השופטת בייניש ועד עתה וגם קביעתם של שני מועדי-דיון לחודש מאי אינם בגדר נסיבה חדשה. נראה שגדר המחלוקת הינו צר יחסית וניתן, לכאורה, לשמוע את הראיות בשאלות שבמחלוקת תוך זמן לא רב. לעת הזו אין הצדקה לשחרור ולא אהסס גם לומר שנוכח המעשים שעשה לכאורה העורר, שהם מעשים תמוהים - ידי הייתה רועדת לשחררו.

6. הערר נדחה.