פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
1153/98
בפני:
כבוד השופט י. קדמי
העורר
:
צבי
בן ארי
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערעור
על פסק דין של בית המשפט המחוזי
בירושלים
מיום 15.2.98 בת.פ. 469/97
שניתן
על ידי כבוד השופט קמא
תאריך
הישיבה: כ"ד בשבט תשנ"ח (20.2.98)
בשם
המבקש: עו"ד שפטל
בשם
המשיבה: עו"ד ש. דולן, עו"ד ע. לוין
החלטה
בפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 469/97), לפיה נדחתה בקשתו של המערער להורות למשיבה להעמיד לרשותו, לעיון ולהעתקה, "חומר" הנמצא ברשות גורמי המשפט והחקירה ברוסיה .
בערעורו חוזר ב"כ המערער ומבקש: "לחייב את המשיבה להמציא לרשותו את כל חומר החקירה הנוגע לאישומים 1-3 בת.פ. 469/97 בבית המשפט המחוזי והנמצא רוסיה " (ההדגשה שלי - י.ק.).
ואלו, בתמצית, עיקרי הטענות שמעלה ב"כ המערער לתמיכת עמדתו: החומר המבוקש על ידו מהווה חלק אינטגרלי של "חומר החקירה" המצוי ברשות התביעה בארץ והעומד בבסיס כתב האישום; העדים שזומנו מרוסיה למסור עדות מטעם התביעה מזכירים חומר זה בהודעותיהם; ואי היכולת לעיין בו, לא זו בלבד שחוסם את הדרך בפני קיומה של חקירה נגדית יעילה של אותם עדים - ובכך שולל מהשיב משפט הוגן - אלא שהוא פותח פתח לאפשרות ממשית של עיוות המציאות והרשעה שגויה מיסודה.
הבקשה האמורה הוגשה בהסתמך על הוראותיו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב1982-. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו, כי ה"חומר" המבוקש על פיה אינו בא בגדר "חומר חקירה" שסעיף 74 הנ"ל מסדיר את העמדתו לרשות הנאשם וסניגורו לעיון והעתקה. עמדה זו נימק בית המשפט המחוזי, בין היתר, כך: שאין מקום "לעשות את בית המשפט צד לאיסוף ראיות שאינן ברשות התביעה"; וכן - אין "הצדקה להורות על איסוף חומר ראיות שאיני יודע מה מהותו ומה טיבו", כאשר "הסניגוריה גם אינה יודע לציין איזה חומר חקירה היא מבקשת שהתביעה תאסוף ברוסיה".
עמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה ה"חומר" המבוקש אינו בא בגדר "חומר חקירה" שסעיף 74 הנ"ל מדבר בו, מקובלת עלי. המדובר ב"חומר" הנמצא מחוץ לתחום הריבונות של המדינה; ואין לתביעה או למשטרה הכוח להורות למחזיקים בו לשתף עמן פעולה ולהעמידו לרשותה. סעיף 74 הנ"ל מעניק לנאשם ולסניגור זכות עיון ב"חומר החקירה"; ומקנה לבית המשפט סמכות לאכוף זכות זו, אגב עיון בכל "חומר שבמחלוקת". פשיטא, שהמדובר ב"חומר חקירה" שלבית המשפט הכוח להורות על הצגתו; שאחרת, מה משמעות יש להענקת ה" זכות " לנאשם ולמתן ה" סמכות " לאכיפתה לבית המשפט.
וזאת גם זאת: יש להבחין בין "חומר חקירה" המצוי בפועל בשליטת התביעה - לרבות חומר המוחזק ברשות גורמי החקירה ובמיוחד במשטרה - לבין "חומר חקירה" שגורמי החקירה מתבקשים לאתרו ולתופסו לצרכי העמדתו לרשות הנאשם וסניגורו. לשיטתי, סעיף 74 הנ"ל מדבר אך ורק בחומר חקירה הנמנה על הקטגוריה הראשונה; כאשר השגתו של חומר הנמנה על הקטגוריה השנייה מצויה במישור אחר, שסעיף 74 האמור אינו חל עליו.
לשיטתי, נאשם - או חשוד - המבקש לאתר ולתפוס "חומר חקירה" הדרוש לו להגנתו, צריך לפנות בבקשה מתאימה לגורמים הנוגעים בדבר; ואם תגובתם אינה מספקת אותו - עליו לפעול בהקשר זה במישור המשפט המינהלי. אין מקום ל"קיצור דרך" ולפניה בבקשה כזו, לבית המשפט הדן על פי כתב אישום, מכוחו של סעיף 74 הנ"ל.
ב"כ המערער, הוסיף וטען, כי העדר ה"חומר" המבוקש על ידו, מותיר את הודעותיהם של העדים הרוסים לוקים בחסר מהותי, השולל, מלכתחילה, את האפשרות לסמוך על תוכנן ממצא מרשיע; וכתוצאה מכך, נשמט הבסיס הראייתי מתחת לאישומו של העורר בעבירות שאליהן מתיחסות ההודעות האמורות. גם טענה זו אין מקומה במסגרת בקשה לעיון ולהעתקה של "חומר חקירה" על פי סעיף 74 הנ"ל; והדרך פתוחה בפני ב"כ העורר לחזור ולהעלותה במישור - או במישורים - המתאימים לה. הערעור נדחה.
ניתנה היום, כ"ו בשבט תשנ"ח
(22.2.98).
ש ו
פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98011530.
H02