בש"פ 11591/05 חאלד אלפקיר נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא ) מיום 7.11.05 להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים במשפטו.

1.נגד העורר ושניים אחרים (הנאשמים 2 ו-3 בכתב האישום) הוגש ביום 13.9.05 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, בו מיוחסות להם עבירות של קשירת קשר לפשע, שוד בנסיבות מחמירות, גניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות, היזק בזדון ושיבוש מהלכי משפט. על פי המתואר בכתב האישום, קשרו שלושת הנאשמים יחד עם אדם נוסף, שזהותו אינה ידועה למשיבה, קשר לבצע שוד בסניף בנק הדואר בבנימינה. לפי הנטען, במסגרת הקשר גנבו הנאשמים רכב מסוג שברולט וביום 28.8.05 בסמוך לשעה 08:30 בבוקר הגיעו הנאשמים יחד עם האחר לסניף הבנק והחנו את הרכב הגנוב בכניסה. שלושה מבין הארבעה יצאו מרכב השברולט ונכנסו לבנק כשהם רעולי פנים ובידיהם כלי שנחזה כאקדח ופטישים ואילו הרביעי נותר ברכב כדי להבטיח את הצלחת השוד ולמלט את שלושת האחרים בתום ביצועו. בתוך הבנק איימו השלושה על הנוכחים באמצעות האקדח והפטישים. אחד מבין השלושה אבטח את דלת הכניסה לבנק ושני האחרים נטלו תוך איומים כספים בסכום כולל של 67,320 ש"ח. לאחר מכן יצאו השלושה מהבנק ונמלטו מן המקום ברכב השברולט יחד עם חברם. על פי כתב האישום, הגיעו הארבעה ברכב השברולט למקום בו השאירו מבעוד מועד רכב מילוט מסוג טויוטה, השייך לאשת העורר, ושם נטשו את רכב השברולט. שלושת הנאשמים נכנסו לרכב הטויוטה והחלו בנסיעה מהירה מהמקום ואילו האחר, שזהותו אינה ידועה, פנה לדרכו. במהלך הנסיעה השליכו הנאשמים מן הרכב פרטי לבוש שונים, בהם עשו שימוש במהלך השוד, על מנת להעלים ראיות ולמנוע את תפיסתם. בסופו של דבר הגיעו שלושת הנאשמים, כך לפי כתב האישום, לתחנת דלק בכביש המוביל לקרית אתא ועצרו את הרכב בסמוך למכונת השטיפה בתחנה. הנאשמים 2 ו-3, שהבחינו בשוטרים שהגיעו למקום, ניסו להימלט ולהסתתר בתחנת הדלק ובסמוך למכונת השטיפה. כמו כן השליכו הנאשמים את חבילות הכסף ששדדו אל השיחים במקום על מנת להעלימן ולמנוע את תפיסתן על ידי המשטרה.

2.בהליך שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי בבקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים, לא היתה מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה בכל הנוגע לנאשמים 2 ו-3. העורר, לעומת זאת, טען בבית המשפט המחוזי וכן בערר דנן כי לא קיימות נגדו ראיות לכאורה. לגרסת העורר, הוא לא נטל כלל חלק בשוד אלא שהה בביתו שבכפר איבטין בעת שהתרחש השוד. לטענתו ביום שקדם לשוד נטל הנאשם 3, בן דודו בן ה-17, את רכב הטויוטה ללא רשותו. לאחר מכן התקשר אליו הנאשם 3 והודיע לו כי בכוונתו לשטוף את הרכב במכונת השטיפה ה"אהובה" על העורר ולהחזירו לעורר עד השעה 10:00 בבוקר למחרת. העורר טוען עוד, כי הגיע לתחנת הדלק, בה נמצאת אותה מכונת שטיפה, מספר דקות לפני שהגיעו לשם הנאשמים 2 ו-3 במכונית הטויוטה. זאת, על מנת להעניש את הנאשם 3 וליטול בחזרה את הרכב. לטענת העורר, כאשר הנאשמים 2 ו-3 הגיעו לתחנת הדלק הם יצאו מהרכב וניסו להימלט מהמקום, ואילו הוא שלא ידע דבר אודות המתרחש עמד בסמוך לרכב. כעבור דקה בערך הגיעו למקום שוטרים ועצרו אותו משום שעמד בסמוך לרכב (יצוין, כי השוטרים הגיעו למקום בעקבות הכוונה של מסוק שעקב מן האוויר אחרי רכב הטויוטה הנמלט). בית המשפט המחוזי קבע, כי על אף שבניגוד לשני הנאשמים האחרים לא קיימות ראיות פיזיות למעורבות העורר בשוד, קיימות נגדו ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים. זאת, בין היתר, לאור העובדה שרכב הטויוטה ששימש למילוט השודדים שייך לאשתו והעובדה שנתפס בסמוך לרכב באותו מקום בו נעצרו שני הנאשמים האחרים. עוד הצביע בית המשפט המחוזי על כך שהעורר שמר תחילה על זכות השתיקה בחקירתו ועל כך שגרסת האליבי המפורטת שלו נמסרה רק לאחר שהוגש כתב האישום וחומר החקירה בתיק הועבר לידי הסנגוריה. על כן סבר בית המשפט המחוזי כי לעדויות שהביא העורר לתמיכה בטענת האליבי שהעלה, יש לייחס לכאורה מהימנות נמוכה. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי קיימת עילת מעצר בנוגע לעבירות אותן ביצע, לכאורה, העורר וכי לאור המסוכנות הנשקפת ממנו ועברו הפלילי אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר.

3.בערר שבפניי מיקד בא כוח העורר את טענותיו בטעויות "עובדתיות" כביכול שנפלו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אינני מוצאת לנכון להידרש לפרטי הטענות של העורר בעניין זה, שכן אף בהנחה שנפלו טעויות כאלה או אחרות בהחלטת בית המשפט המחוזי לא מדובר בטעויות שיש בהן כדי לערער את הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר. הכול מסכימים, כי הרכב ששימש למילוט השודדים בבנק הינו רכב הטויוטה ששייך לאשתו של העורר. העורר אף נתפס בסמוך לרכב זה באותו מועד ובאותו מקום בו נמלטו ממנו הנאשמים 2 ו-3. ההסבר לפיו הנאשם 3, בן דודו הצעיר של העורר, נטל את הרכב ללא רשות והעורר ידע כי הוא יביא אותו דווקא לאותה תחנת דלק נשמע על פניו בלתי משכנע ובמיוחד בשלב שבו הועלה הסבר זה. באותו הקשר יצוין, כי העורר טוען שהמתין בתחנת הדלק מספר דקות עד שהרכב ובו שני הנאשמים האחרים הגיע למקום, אולם אין כל עדות לפיה העורר נראה בתחנה לפני שהרכב הגיע למקום. אף גירסת האליבי אותה מציג העורר עלתה לראשונה בצורה מפורטת רק בחקירה שנערכה לו ביום 9.10.05 לאחר שהוגש כתב האישום. בחקירות הראשונות שנערכו לו לאחר שנעצר בחר העורר לשמור על זכות השתיקה. העורר מנסה להצביע על כך שגרסתו עלתה עוד קודם לכן - ביום 5.9.05, באותו מועד אמר לאחד השוטרים שליווהו כי אם לא ישוחרר באותו יום ימסור עדות במשטרה לגבי האדם לו הוא מסר את רכבו; וביום 7.9.05 הוא מסר שתי הודעות לפיהן יצא מביתו בשעה 9:30 בבוקר ביום ביצוע השוד (כאשר השוד בוצע, כזכור, בשעה 8:30). אולם, אין בהודעות אלה כל פירוט נוסף של טענת האליבי ונראה, לכאורה, כי זו גובשה רק לאחר שהועבר להגנה חומר החקירה בתיק. אמינות ההסבר שהביא העורר בדבר הסיבה לנוכחותו בתחנת הדלק בדיוק באותו מועד בו הגיעו אליה הנאשמים 2 ו-3 תיבחן בוודאי במהלך המשפט. בשלב בו אנו מצויים עתה ניתן להסתפק בכך שרכב המילוט של השודדים שייך לאשת העורר ושהעורר נתפס בסמוך לרכב זה, באותו מועד עצמו שהנאשמים 2 ו-3 נמלטו לאחר שאחד מהם נראה כשהוא יוצא ממנו, על מנת לקבוע כי קיימות לגביו ראיות לכאורה בנוגע לעבירות המיוחסות לו.

4.נוכח אופי העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום קיימת במקרה דנן עילת מעצר. בנוסף לכך לעורר עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות רבות והוא אף ריצה עונש מאסר בגין עבירות דומות לאלה המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי. בהתחשב בנתונים אלה שוכנעתי כי המסוכנות הנשקפת מן העורר אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.