בש"פ 2364/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שדחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר כך שהעורר נותר במועד עד תום ההליכים.

2.נגד העותר ושני אחרים (הנאשמים 2 ו-3) הוגש כתב אישום בו הואשמו בשוד בנק ועבירות נוספות. בית המשפט המחוזי בחיפה נענה לבקשת המדינה והורה, ביום 7.11.2005 על מעצרם של השלושה עד תום ההליכים. ערר שהגיש העורר לבית משפט זה נדחה על ידי השופטת ביניש (בש"פ 11591/05, החלטה מיום 4.1.2006).

3.העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בשל הראיות שנשמעו במשפט העיקרי ובקשתו נדחתה. על כך הערר שלפני.

4.בקצרה ייאמר כי העורר מסר גרסה רק לאחר הגשת כתב האישום. לפני כן שמר על זכות השתיקה והשמיע רק שברירי דברים. טענת העורר היא כי לא השתתף בשוד וכי היה בביתו. יש ראיות לכאורה כי הנאשמים 2 ו-3 הגיעו לתחנת דלק מסויימת בה ישנה מכונת שטיפה. הם הגיעו ברכב השייך לאשת העורר. ברכב נמצא חלק משלל השוד. העורר נעצר אף הוא באותו זמן בסמוך לרכב. אולם, העורר טוען כי הגיע לאותה תחנת דלק במקרה. נאשם 2 שהוא אחיינו נטל ממנו ללא רשות ערב קודם לכן את הרכב. אח"כ צלצל והבטיח להחזירו, כשהוא שטוף, למחרת עד השעה 10:00. העורר, כך טענתו, יצא מביתו בסביבות השעה 9:30 והגיע לתחנת הדלק אליו אמור היה להגיע אחיינו, ונעצר במקרה עת עמד בסמוך לרכב.

5.עתה הובאו ראיות שונות ומהן מבקש בא כוח העורר להסיק כי אין שום ראיה הקושרת את העורר כמי שישב ברכב, ובכך מפריכה את גרסתו לפיה הגיע לתחנה לפני הנאשמים האחרים, המתין לאחיינו ונעצר. העורר מסביר והסביר גם במשטרה כי שמר על זכות השתיקה, כדי לא להפליל את אחיינו.

6.עיינתי בראיות שהוצגו לי על ידי שני הצדדים. לצורך החלטה זו אצא מן ההנחה שאין מי שראה את העורר יוצא מן הרכב השייך לאשתו או יושב בתוכו.

7.גם בהנחה זו יפים דברים של השופטת ביניש אותם אצטט מהחלטתה בערר על החלטת המעצר, ערר אותו דחתה:

"הכול מסכימים, כי הרכב ששימש למילוט השודדים בבנק הינו רכב הטויוטה ששייך לאשתו של העורר. העורר אף נתפס בסמוך לרכב זה באותו מועד ובאותו מקום בו נמלטו ממנו הנאשמים 2 ו-3. ההסבר לפיו הנאשם 3, בן דודו הצעיר של העורר, נטל את הרכב ללא רשות והעורר ידע כי הוא יביא אותו דווקא לאותה תחנת דלק נשמע על פניו בלתי משכנע ובמיוחד בשלב שבו הועלה הסבר זה. באותו הקשר יצוין, כי העורר טוען שהמתין בתחנת הדלק מספר דקות עד שהרכב ובו שני הנאשמים האחרים הגיע למקום, אולם אין כל עדות לפיה העורר נראה בתחנה לפני שהרכב הגיע למקום. אף גירסת האליבי אותה מציג העורר עלתה לראשונה בצורה מפורטת רק בחקירה שנערכה לו ביום 9.10.05 לאחר שהוגש כתב האישום. בחקירות הראשונות שנערכו לו לאחר שנעצר בחר העורר לשמור על זכות השתיקה. העורר מנסה להצביע על כך שגרסתו עלתה עוד קודם לכן - ביום 5.9.05, באותו מועד אמר לאחד השוטרים שליווהו כי אם לא ישוחרר באותו יום ימסור עדות במשטרה לגבי האדם לו הוא מסר את רכבו; וביום 7.9.05 הוא מסר שתי הודעות לפיהן יצא מביתו בשעה 9:30 בבוקר ביום ביצוע השוד (כאשר השוד בוצע, כזכור, בשעה 8:30). אולם, אין בהודעות אלה כל פירוט נוסף של טענת האליבי ונראה, לכאורה, כי זו גובשה רק לאחר שהועבר להגנה חומר החקירה בתיק. אמינות ההסבר שהביא העורר בדבר הסיבה לנוכחותו בתחנת הדלק בדיוק באותו מועד בו הגיעו אליה הנאשמים 2 ו-3 תיבחן בוודאי במהלך המשפט. בשלב בו אנו מצויים עתה ניתן להסתפק בכך שרכב המילוט של השודדים שייך לאשת העורר ושהעורר נתפס בסמוך לרכב זה, באותו מועד עצמו שהנאשמים 2 ו-3 נמלטו לאחר שאחד מהם נראה כשהוא יוצא ממנו, על מנת לקבוע כי קיימות לגביו ראיות לכאורה בנוגע לעבירות המיוחסות לו."

אין בהנמקה של השופטת ביניש דבר וחצי דבר על כך שמאן דהוא ראה את העורר יוצא מן הרכב, או יושב בו. העורר הרי אינו חולק על כך שנתפס בסמוך לרכב. דבר לא השתנה איפוא.

גם בשאר הטענות לא מצאתי ממש. ואיני סבורה שיש עילה לסטות כיום מקביעותיה של השופטת ביניש: בקשת העיון החוזר שלפני היא, במהותה, נסיון לערער את מסקנותיה של השופטת ביניש מחומר הראיות, תוך ליקוט טענות שאין בהן כדי לשנות את מהות ההכרעה.

9.אין בעדויות "כרסום" של הראיות, והערר נדחה.