בש"פ 1198/00 עוזי רז נ. משטרת ישראל

1.המבקש מואשם בבית משפט השלום לענייני תעבורה באשדוד (תיק תעבורה (אשדוד) מס' 001258/00) בעבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961, לפיה נסע מעל למהירות המותרת. כתב האישום מתבסס על ממצאיו של מד מהירות לייזר (להלן: ממל"ז). בבית משפט השלום לענייני תעבורה בירושלים מייצג בא כח המבקש כמה נאשמים במספר תיקים מאוחדים, שבכולם נדונה שאלת אמינות וקבילות ממצאי הממל"ז. מכאן בקשתו להעברת הדיון מבית משפט השלום באשדוד לבית המשפט בירושלים, בטענה שהשאלה המשפטית שתידון בכלל התיקים הללו אחת היא. המבקש מתחייב, כי במידה ותדרש העדת שוטרים מאזור אשדוד, ישא הוא בהוצאות הבאתם לירושלים.

2.המשיבה מתנגדת להעברת הדיון, לאור הטרחה שבהבאת עדי התביעה מאשדוד לבית המשפט בירושלים. עוד נטען, כי הגם שהדיון בבית המשפט שלום באשדוד החל, לא נתבקשה, כנדרש בסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, הסכמת השופט להעברת הדיון.

3.המבקש בתגובתו לבקשת המשיבה טוען, כי הגם שהדיון בבית המשפט השלום באשדוד נקבע ליום 3.2.00, הרי שזה לא התקיים, לאור בקשה לדחיית מועד שהגיש המבקש, לצורך הגשת הבקשה להעברת הדיון. בית המשפט קבע את התיק למועד אחר, וקבע שבמידה שעד אותו מועד תענה בקשתו של המבקש להעברת דיון, לא יתקיים הדיון. מכך, טוען המבקש, ניתן להסיק הסכמת בית משפט להעברת הדיון. בנוסף, הוגשה לשופטת בקשה להסכמה להעברת הדיון, אך זאת טרם נענתה. בכל מקרה, טוען המבקש, משלא החל הדיון בפועל, לא נדרשת הסכמת בית המשפט.

4.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. הכללים המקובלים בבקשות להעברת דיון הם, כי אין מעבירים דיון מבית משפט אחד לבית משפט אחר, אם ההעברה מצריכה הבאת ראיות מצד המשטרה להוכחת העבירה, הכרוכה בנסיעת אנשי משטרה מהמקום הרגיל בו הם משרתים לבית משפט אחר. אך משהסכים המבקש לשאת בהוצאות הבאת העדים אל בית המשפט הנעבר, ומשלא החל הדיון בפועל בין הצדדים בבית המשפט המועבר, הרי שבנסיבות העניין, וכדי למנוע כפל התדיינות בשאלה העקרונית של אמינות הממל"ז, מן הראוי להענות לבקשה.

לפיכך אני קובע כי תיק תעבורה (אשדוד) מס' 001258/00 יועבר מבית משפט השלום באשדוד לבית משפט השלום בירושלים.