בש"פ 2469/13 ברוך בן יוסף נ. מדינת ישראל

1.

נגד המבקש, שהינו עורך דין, הוגש כתב אישום בגין עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. כתב האישום הוגש לבית משפט השלום בירושלים. בפתח הדיון הראשון, שהתנהל לפני כבוד השופט א' קורנהאוזר , ביקש המבקש להעביר את הדיון בעניינו לבית משפט במחוז דרום, שם לפי הטענה בוצעו רוב העבירות. זאת, שכן הוא מרבה להופיע כעורך דין לפני שופטי בית משפט השלום בירושלים. בית המשפט הורה כי התיק יועבר לנשיאת בתי משפט השלום במחוז ירושלים לשם העברתו למחוז אחר. נשיאת בתי משפט השלום במחוז ירושלים קבעה כי אין עילה להעברת התיק למחוז אחר, והורתה כי המשך הדיון בתיק יתקיים בבית משפט השלום בירושלים לפני כבוד השופט א' גורדון .

2.

עתה טוען המבקש כי מלכתחילה לא הייתה מוסמכת נשיאת בתי משפט השלום במחוז ירושלים להעביר תיק ממחוז אחד למשנהו, וכי אף לגוף העניין ראוי להעביר את התיק למחוז דרום ולחלופין כי הדיון בתיק יישמע לפני כבוד השופט קורנהאוזר . המשיבה סבורה כי אין מקום להעברת הדיון למחוז אחר, שכן ניתן לקיימו לפני שופט שלפניו לא הופיע המבקש בבית משפט השלום בירושלים, כפי שאכן הורתה נשיאת בתי משפט השלום במחוז. לאחר שהתקבלה תשובת המשיבה, ביקש המבקש להגיב לתשובה. בבקשתו טוען המבקש כי השופט גורדון , שלפניו מתקיים הדיון בתיק, הופיע בעבר כעורך דין בפרקליטות המדינה בתיקים שבהם הופיע גם המבקש, ומכאן שישנה היכרות מוקדמת ביניהם.

3.

לא ראיתי מקום לקבל את הבקשה. כבר נקבע פעמים רבות בעבר כי העובדה שנאשם הינו עורך דין המופיע תדיר לפני בית המשפט העתיד לדון בעניינו אינה עילה להעברת מקום הדיון. זאת שכן אין בעובדה זו כדי לבסס חשש כי כלל

השופטים באותו בית משפט לא יוכלו לדון בהליך. כן נקבע כי הליך לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אינו משמש תחליף להליכי פסלות שופט, מקום בו יש צורך לנקוט בהם. מכל מקום, קשה להניח, ואף לא הונחה תשתית ראייתית לעניין זה, כי כל שופטי בית משפט השלום בירושלים יהיו מנועים לשבת בדינו של המבקש (ראו למשל בש"פ 2441/05 פיטוסי נ' מדינת ישראל (22.3.2005); בש"פ 11038/03 מדינת ישראל נ' גלאט-ברקוביץ (4.1.2004); בש"פ 8255/12 אבירם נ' מדינת ישראל (18.11.2012)). הפסיקה שאליה היפנה המבקש בהקשר זה (בש"פ 4487/98 מדינת ישראל נ' חוטר-ישי (11.8.1998)) מתייחסת לבקשה שהוגשה בהסכמה וכלל לא נדונה בה הסוגיה המועלית כאן.

4.

שיקולים שעניינם ב"מאזן הנוחות" שבין הצדדים אינם מצדיקים את העברת מקום הדיון אף הם. לפי הכללים המקובלים בבקשות מסוג זה, אין מעבירים דיון מבית משפט אחד למשנהו מקום בו אין בכוונת הנאשם להודות בעבירות, שכן העברה במקרה כזה כרוכה בנסיעת העדים ממקום מגוריהם למחוז אחר, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן. המקרה שלפניי אינו נמנה על מקרים אלה. גם אם מצהיר המבקש כי הוא נכון לשאת בעלויות הבאת העדים אל בית המשפט הנעבר, נדרש טעם נוסף שיצדיק את ההעברה. כך היה גם במקרה שאליו מפנה המבקש (בש"פ 1198/00 רז נ' משטרת ישראל (28.3.2000)). גם העובדה שהשופט גורדון ייצג בעבר את פרקליטות המדינה בהליכים בהם הופיע המבקש מן הצד האחר, אינה מצדיקה קבלתה של הבקשה. אף איני רואה מקום להורות כי התיק יוחזר לשופט קורנהאוזר .

5.

הבקשה נדחית.