בש"פ 1236/97מדינת ישראל נ. בן קרלוס חוזה

1.השופט המלומד קבע בהחלטתו כי תיקוני סעיף 36א והבאים אחריו לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג- 1973 יצרו הסדר מיוחד בענין חילוט כסף שנתפס המוציא את סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) והמדינה משיגה על קביעה זו בערעורה שלפנינו (ולא חלקו לפנינו על זכות הערעור שלה בענין זה).

לפנינו הסכימו בעלי הדין שזוהי השאלה היחידה שבה נדון.

2.נראה לנו שהדין עם המדינה. מקובלת עלינו טענתו של עו"ד פטר מטעם המדינה כי חצרותיהן של שני סעיפים אלה שונות זו מזו ויכול שיחול בנסיבות מקרה ספציפי אחד משני הסעיפים כשם שיכול שנסיבותיו של מקרה ספציפי תבואנה בגדרם של שני הסעיפים. בהיבט כולל בא סעיף 36א לפקודת הסמים והסעיפים שלאחריו להרחיב את היקף פרישתה של אפשרות החילוט, תוך פגיעה גדולה יותר בזכות הקנין של הנאשם ולא מצאנו דבר בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שיש בו כדי להוציא מכלל סעיף 39 הנ"ל עבירות של סמים. פרשנות זו של סעיף 39 מתחזקת אף לפי לשון רישתו של סעיף זה בה נאמר שהוא חל "על אף האמור בכל דין". אנו מקבלים איפוא את הערעור בע"פ 1236/97 בשאלה שנמסרה להכרעתנו.

יהיה איפוא על המדינה להחליט אם עומדת היא על בקשת החילוט המקורית שהגישה לבית המשפט המחוזי ותבקש את קביעתה לדיון או תגיש בקשה חדשה ככל שתיראה לה. לענין זה אנו מאריכים את תוקף הצו שניתן על ידי בית משפט זה על ידי כבוד השופטת דורנר לתקופה של 30 ימים מהיום.

הערעור בע"פ 1480/97 מתבטל כמיותר.