בש"פ 125/03 עומר אבושחאדה נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כ-1,388 גרם שלא לצריכה עצמית, נעצר עד תום הליכי המשפט. הסם נתפס ארוז בשקיות בתוך מכונית סובארו, שחנתה במתחם משפחתו של המשיב, אשר על-פי המוסכם, מנהלת במקום תחנת סמים.

בית-המשפט המחוזי (השופט צבי גורפינקל) סבר, כי טביעות-אצבע של העורר, שנמצאו על-גבי המכונית וכן על-פני שקית שעטפה את שקיות הסמים, ואשר שקיות דומות לה נמצאו במתחם, לא היו מספיקות למעצרו. זאת, בין היתר, נוכח העובדה, כי במכונית נתפסו סמים נוספים לאחר מעצרו של העורר, וכן מאחר ששני אחיו של העורר מעורבים בעבירות סמים ומרצים עונשי מאסר בגין כך.

אלא, שלחובת העורר נמצאו ראיות נסיבתיות נוספות. אחת השקיות הייתה קרועה, והשוטרים שהגיעו למקום מצאו את העורר שוטף ידיו כשהוא נושף ועל-גופו אבקה, שבבדיקה התברר, כי היא אבקת קוקאין מן הסוג שנתפס.

בית-המשפט המחוזי סבר, כי הסברי העורר – שתחילה טען כי מדובר בסיד ולאחר מכן, כי צרך קוקאין לשימושו האישי – אינם מספיקים כדי לפגוע במשקל הסגולי של הראיות האמורות, שבהצטברן למכלול, מספיקות לקיום ראיות-לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים.

מכאן הערר שבפניי, בגדרו טען העורר כי הראיות אינן בעוצמה מספקת למעצר, ואילו המדינה תמכה תגובתה בנימוקיו של בית-המשפט המחוזי.

אין ספק, כי מכלול הראיות מציב תשתית ראייתית לכאורית, שניתן לבסס עליה כתב-אישום. ברם, עדיין מדובר בראיות נסיבתיות, שעשויות אף להיחלש בשל הקושי לייחס את הסמים המסוימים שנתפסו לעורר דווקא.

נראה לי, כי בנסיבות אלו ראוי לקבוע חלופת מעצר.

אני מקבלת, איפוא, את הערר ופוסקת להחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי, שלאחר קבלת תסקיר-מעצר יבחן אפשרות לחלופת מעצר.

היה ולא תימצא חלופה ראויה, לא יהיה מקום, כמובן, לשחרר העורר ממעצר.

עד לקביעת חלופת-מעצר וקיום תנאי החלופה, יישאר העורר במעצר.