בש"פ 1258-23 בש"פ 1258-23

1.לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 9.2.2023 (השופט ע' כהן) ב-עמ"ת 11443-02-23. במסגרת ההחלטה התקבל ערר שהוגש על ידי המבקש על החלטת בית משפט השלום באילת מיום 2.2.2022 (השופטת ל' אדלשטיין) שבה נקבע כי רישיונו של המבקש ייפסל עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ושהמבקש מושתק מלהתנגד לפסילה. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת בית משפט השלום תבוטל, וכי יתקיים דיון מחודש בשאלת הפסילה תוך שמיעת טענותיו של המבקש בעניינה לצד טענות המשיבה (להלן: המדינה).

2.ביום 5.9.2022 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ולפי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), ובהן עבירות של נהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין ונהיגה הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה. על פי המתואר בכתב האישום, המבקש נהג ברכב במהירות של 163 קמ"ש בכביש שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש בלבד, וזאת כשבנו בן ה-11 מצוי עימו ברכב ויושב במושב הנוסע הקדמי. לאחר ששוטרים הבחינו במבקש והורו לו לעצור, הוא האיץ את מהירות הרכב והחל בבריחה תוך שהוא סוטה מן הדרך וחולף על פני מחסומים משטרתיים מבלי לעצור כפי שהורו לו השוטרים במקום. לבסוף איבד המבקש שליטה על רכבו והתנגש בעמוד תאורה תוך שגרם לו לנזק.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד המבקש בקשה למעצר עד תום ההליכים. לענייננו אינני נדרשת להרחיב בנושא הליכי המעצר עד תום ההליכים, ואומר רק שבסופו של דבר הורה בית המשפט על השמתו של המבקש במעצר בית מלא בצירוף תנאים נלווים. לאחר מכן, ביום 15.1.2023, נעתר בית משפט השלום לבקשה מצד המבקש לשינוי מיקום מעצר הבית, מהעיר בת ים לעיר דימונה, תוך הקלה בתנאי המעצר באמצעות פתיחת חלונות אוורור; ויצוין כי החלטה זו התקבלה בהיעדר תגובה מצד המדינה, חרף הזדמנות חוזרת שניתנה לה לעשות כן.

בסמוך לאחר שאושר השינוי בתנאי המעצר, ביום 19.1.2023, הגיש המבקש בקשה להוספת מפקחים למעצר הבית. זאת לנוכח המרחק בין המיקום שבו מתגוררים המפקחים הקודמים שאושרו, לבין העיר דימונה שאליה הועבר מקום מעצרו. לבקשת המדינה התקיים ביום 2.2.2023 דיון בבקשתו של המבקש, שבמהלכו התברר כי חרף עבירות התעבורה החמורות המיוחסות למבקש – לא הוגשה על ידי המדינה בקשה לפסילת רישיון הנהיגה שלו. משכך, ביקשה המדינה במעמד הדיון כי בית המשפט יורה על פסילת הרישיון עד תום ההליכים נגדו. המבקש מצדו התנגד לבקשה, וטען כי לא לצורך כך כונסה הישיבה בפני בית המשפט וכי משלא נתבקשה פסילת הרישיון, היא אינה עומדת כלל על הפרק.

בתום הדיון קיבל בית משפט השלום את בקשת המדינה לפסילת רישיונו של המבקש שהועלתה לראשונה במהלך הדיון, וזאת בלא שנדרש לטענותיו של המבקש לגופן. החלטה זו נימק בית משפט השלום בכך שכבר באחד הדיונים הראשונים שהתקיימו בבקשה למעצרו עד תום ההליכים של המבקש, ביום 8.9.2022, הביעה באת-כוחו הסכמה לכך שרישיונו ייפסל; ובמצב דברים זה קבע בית המשפט כי המבקש מושתק מלהעלות טענה שלפיה הוא מתנגד לבקשה לפסילת הרישיון. ומכאן הורה בית משפט השלום על פסילת רישיונו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו; ונוסף על כך גם על הוספת מפקחים נוספים למעצר הבית של המבקש בדימונה כבקשתו, וכן על הפנייתו של המבקש לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר משלים שבמסגרתו תיבחן האפשרות להקלה נוספת בתנאי מעצרו. יתר תנאי מעצר הבית נותרו על כנם.

4.על החלטת בית משפט השלום הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי, שבו טען כי בית משפט השלום חרג מסמכותו משהורה על פסילת רישיון שלא נתבקשה אגב דיון שנקבע בעניין המפקחים. בית המשפט המחוזי (השופט ע' כהן) קיבל את הערר וקבע כי לא היה מקום לפסול את רישיונו של המבקש עד תום ההליכים נגדו מבלי לקיים דיון בטענותיו, אלא אך על סמך דברי באת-כוחו שנשמעו בעבר, בדיון מיום 8.9.2022. משכך הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון בבקשה לפסילת הרישיון לבית משפט השלום, על מנת שיתאפשר הן למבקש הן למדינה, כל אחד בתורו, להשמיע את טענותיהם בעניין. בית המשפט המחוזי הורה כי הדיון בפני בית משפט השלום יתקיים בהקדם האפשרי, ועד ליום 16.2.2023 לכל המאוחר; והוסיף כי עד למועד הדיון תיוותר פסילת רישיונו של המבקש על כנה, וזאת לנוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. יצוין כי דיון כאמור אכן נקבע על ידי בית משפט השלום, והוא קבוע להיום, 14.2.2023.

5.מכאן בקשת רשות הערר שלפניי, שהוגשה אתמול, יום 13.2.2023. המבקש טוען כי לבית המשפט המחוזי לא הייתה סמכות להורות על המשך פסילת רישיונו, שכן משעה שבוטלה החלטת בית משפט השלום שהורתה על הפסילה, לא ניתן להותיר את הפסילה על כנה, אף לא עד הדיון הבא שיתקיים בבית משפט השלום. המבקש מציין כי ההחלטה בדבר הפסילה התקבלה מבלי שהתאפשר לו להשמיע את טענותיו ומבלי שהתקיים בה הליך נאות, והרי כך קבע גם בית המשפט המחוזי. לעמדתו, בנסיבות אלה יהיה בהותרת הפסילה על כנה עד לקיום הדיון בבית משפט השלום כדי לגרום לו עיוות דין; לא כל שכן בנסיבות שבהן פסילת רישיונו כלל לא התבקשה על ידי המדינה לכתחילה, ושבהן אין לדבריו לבית המשפט מקור סמכות כלשהו בנקודת הזמן הזאת לפסילת הרישיון. בשולי הבקשה מתייחס המערער אף לנסיבות אישיות הנוגעות לקרובי משפחתו, ושלטענתו יש גם בהן כדי להצדיק את קבלת הבקשה.

6.לאחר עיון בבקשת רשות הערר, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. מדובר בבקשת רשות ערר ב"גלגול שלישי", שיש לבחון לפי אמות המידה המצמצמות שהותוו בעניין רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982), והוחלו זה מכבר גם על הליכים פליליים. הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש ואין בה נסיבות אחרות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה; ודי בכך כדי לדחותה (ראו מני רבים: בש"פ 8645/22 מסאלמה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (21.12.2022); בש"פ 8617/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (14.12.2022)).

למעלה מן הצורך, אציין כי לגופו של עניין ובהינתן העבירות המיוחסות למבקש, עברו התעבורתי הכולל הרשעות רבות, ותסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו, יש לתהות הכיצד זה שעניין פסילת רישיון הנהיגה הועלה על ידי המדינה רק כעת, וכפי שעמד על הדברים בית המשפט המחוזי:

"[...] יש להעיר שאין ספק שבתיק זה המדינה עשתה טעויות רבות. אכן, כאשר מדובר בעורר עם מסוכנות גבוהה בתחום התעבורה, הן בשל המיוחס לו בכתב האישום והן נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן, היה נכון להגיש בקשה לפסילת הרישיון. אולם, בקשה כזו לא הוגשה."

אך משבקשה כזו הועלתה על ידי המדינה לאחר שנקבעו למבקש חלונות התאווררות, ואף אם באיחור, שומה על בית המשפט להידרש לה תוך מתן הזדמנות הן למבקש הן למדינה להשמיע את טענותיהם בנדון; ולנוכח נסיבות העניין אך מתבקש, שלא לומר מתחייב, כי הפסילה תיוותר על כנה עד שיתקיים דיון כאמור, כפי שהורה בית המשפט המחוזי. דיון זה קבוע לעת הזו להיום, וכל טענותיו של המבקש בנושא פסילת רישיונו שמורות לו.