בש"פ 1306/09 מחמוד גרבאן נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' גלעד ) בתיק עמ"ת 2129-02-09 מיום 9.2.2009 בה נדחה ערר של העורר על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת פ' ארגמן ) מיום 27.1.2009, לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום, המייחס לו עבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי המתואר בכתב האישום, העורר התגורר עם אשתו (להלן: המתלוננת ) בביתם בג'סר-א-זרקא. ביום 4.1.2009 בשעה 13:30 לערך, עת שהו הזוג בביתם, זרק העורר נעל על המתלוננת אשר פגעה בפניה. לאחר הפילה על הרצפה באמצעות משיכת רגליה, ישב על בטנה וסטר וחבט בפניה מספר פעמים בידיו. כמו כן, העורר תפס באוזניה של המתלוננת והטיח את ראשה מספר פעמים ברצפה. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למתלוננת חבלות של ממש, הכוללות שטפי דם ושריטות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום בחדרה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (מ"ת 2152-01-09). ביום 5.1.2009 דחה בית משפט השלום (כבוד השופטת פ' ארגמן ) את הדיון בבקשה, עד לאחר עריכת תסקיר לעורר על ידי שירות המבחן. ביום 27.1.2009 קיבל בית המשפט את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטתו ציין בית המשפט כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר או לקיומה של עילת מעצר. לפני בית המשפט עמדה המלצתו של שירות המבחן בתסקיר שהוגש לו ביום 25.1.2009, לשחרר את העורר לחלופת מעצר הכוללת שהייה במשך ימות השבוע במקום עבודתו בעמק חפר, ובמשך סוף השבוע ישהה בביתם של קרוביו בכפר ערערה, והכל תחת פיקוח של משמורנים. בית משפט השלום קבע כי על אף המלצת שירות המבחן, לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מצד העורר על ידי חלופת המעצר שהוצגה לפניו, ועל כן קיבל את הבקשה, והורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

על החלטתו של בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ת 2129-02-09). ביום 9.2.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' גלעד ) את הערר לאור המסוכנות הנשקפת מצד העורר, אשר באה לידי ביטוי במעשים המיוחסים לו ועליה הצביע גם שירות המבחן, עברו הפלילי והמסגרת הטיפולית שכשלה מלהניעו לחזור על מעשיו האלימים.

מכאן הערר שבפניי.

לטענת העורר, שגו הערכאות הקודמות עת התעלמו מהמלצת שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר, שכן מסוכנות וקיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה אינם פוטרים את בית המשפט מלבחון חלופות המעצר המוצעות לעומקן. עוד ציין כי ניתן לתת אמון בעורר אשר בעבר שוחרר בתנאים מגבילים אותם לא הפר, וכי המתלוננת עצמה הצהירה בפני שירות המבחן כי אינה חוששת משחרורו. בדיון שנערך בפניי ציין בא כוח העורר כי העורר הינו אדם נורמטיבי, אב לארבעה ילדים,

וכי ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מצדו כלפי המתלוננת על ידי חלופת מעצר הרחוקה ממקום מגוריה.

מנגד, סומכת באת כוח המשיבה את ידיה על החלטות הערכאות הקודמות. לדידה, שירות המבחן העריך את המסוכנות הנשקפת מצד העורר כבינונית עד גבוהה. עוד עולה מן התסקיר כי האלימות שהפעיל העורר כלפי המתלוננת לא הייתה מעידה חד פעמית אלא דפוס קבוע החל משנת 2005 ואילך. עוד הוסיפה שבנסיבות העניין, לא ניתן לתת אמון בעורר כי לא ייאבד את עשתונותיו שוב ויימנע מהישנות המעשים המיוחסים לו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטות הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות.

כפי שמורה סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, לא יורה בית המשפט על מעצרו של אדם מאחורי סורג ובריח אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. במקרה שלפניי, הערכאות הקודמות בחנו את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אך הגיעו למסקנה שאין בחלופה כזו בכדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מצדו, וזאת בניגוד להמלצתו של שירות המבחן. יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אשר מטרתה לסייע לשופט לבחון את החלופה המוצעת (רע"פ 843/07 אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא

פורסם, 25.2.2007); בש"פ 7559/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.9.2008)). על בית המשפט ,

בבואו להחליט האם לשחרר נאשם לחלופת מעצר, לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, אשר בעניינו של העורר מעידים על מסוכנות רבה הנשקפת מצדו כלפי המתלוננת. אין חולק, כי אין זו הפעם הראשונה שהעורר נוקט באלימות כלפי המתלוננת, וכי נכנס למסגרת טיפולית אשר נועדה להתמודד עם הישנות התנהגות זו. ברם, המעשים המיוחסים לו בכתב האישום כעת מעידים כי לא די באמצעים כגון דא, וכי קיימת אפשרות סבירה כי יחזור לסורו ויפגע במתלוננת. על כן, בנסיבות המקרה שבפניי, לא סברתי כי שגה בית משפט השלום בהחלטתו, שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, בכך שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

אשר על כן, הערר נדחה.