בש"פ 1338-24 בש"פ 1338-24

1.בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

רקע

2.ביום 24.6.2023 הוגש נגד המשיב כתב אישום, המייחס לו עבירה של תקיפת בת-זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק; ועבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק. על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, ביום 20.5.2023, בשעות הערב המוקדמות, נטל המשיב את מכשיר הטלפון של בת זוגו, המתלוננת, ואיים עליה כי ישליך אותו ממרפסת דירתם, באם לא תמסור לו את סיסמת הגישה למכשיר. זאת, בשל חשדו כי היא מקיימת קשר עם אדם אחר. כאשר ניסתה המתלוננת להשיב לידיה את המכשיר, תקף אותה המשיב בידיו, וגרם לה לדימום מתחת לעין, ולחבלות בחלקי גופה השונים. לאחר מכן, נטל הנאשם סכין, ואיים באמצעותה על המתלוננת כי יחתוך את צמיגי מכוניתהּ אם לא תֵענה לבקשתו. כל זאת, בנוכחות 2 ילדיהם הקטינים. המתלוננת הזעיקה שוטרים למקום באמצעות שכניה. כאשר הגיעו השוטרים למקום, המשיך המשיב במעשיו, ובנוכחותם מימש את איומו, והשליך את הטלפון הנייד ממרפסת הדירה. בגין מעשים אלו, הוגש כאמור כתב אישום נגד המשיב. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.בהחלטה מיום 5.6.2023, קבע בית משפט השלום כי לחובת המשיב ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. בנוסף נקבע, כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר, בתנאי שתוצע חלופה שהולמת את מסוכנותו. בדיונים הבאים, נבחנו על-ידי בית משפט השלום 2 חלופות שונות, במתקנים המופעלים על-ידי עמותות פרטיות, אולם נקבע כי הן אינן מתאימות, משום שהפיקוח במסגרתן אינו אפקטיבי דיו. לאחר מכן, הורה בית משפט השלום על הגשת תסקיר מאת שירות המבחן, על מנת שיסייע באיתור חלופת מעצר מוסדית. בתסקיר שהוגש, הוערכה מידת הסיכון להישנות התנהלותו האלימה של המשיב כלפי המתלוננת כגבוהה. באשר לחלופת המעצר, בחן התסקיר את החלופה הפרטית השנייה שהוצעה על-ידי המשיב, אך בדומה לבית משפט השלום, העריך כי התנאים לגביה אינם תואמים את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו. נוכח דברים אלו, הורה בית משפט השלום ביום 20.7.2023 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.באשר לתיק העיקרי, ביום 24.5.2023 נפתח משפטו של המשיב בהקראת כתב האישום. משכפר המשיב במיוחס לו, נקבע מועד לדיון הוכחות. דא עקא, הדיון שנקבע ליום 8.10.2023, בוטל בשל מצב החירום אליו נקלעה מדינת ישראל במסגרת מבצע 'חרבות ברזל', כמו גם כמה וכמה דיונים נוספים שנקבעו במועדים מאוחרים יותר.

5.ביום 31.1.2024 החלו להישמע הוכחות בתיק, בכללן עדותה של המתלוננת. במהלך עדותה, צעק המשיב, קילל והתפרע, עד שלא נותרה ברירה אלא להוציאו מן האולם. ב"כ המשיב ביקשה כי המשפט לא ימשך ללא נוכחותו, ואילו ב"כ המבקשת ביקשה כי המשפט ימשך, בשים לב לכך שההליך נמשך כבר קרוב ל-9 חודשים. לאחר ניסיון נוסף להכניס את המשיב לאולם בית המשפט, שהסתיים בהתפרעות נוספת של המשיב ובתקיפת הסוהרים, קבע בית משפט השלום כך: "בית המשפט ער לדבריו של התובע ולהתמשכות מעצרו של הנאשם, ועל אף הפרעותיו החוזרות ונשנות, הגידופים שהשמיע, תנועות הגוף המאיימות כלפי המתלוננת וכלפי בית המשפט, המשיך המשפט, עד אשר השתולל הנאשם, ואף תקף את הסוהרים שניסו לרסן אותו. המתלוננת אף היא נבעתה מהתנהגותו של הנאשם, ופרצה בבכי, ואף אמרה לבית המשפט שהיא מאוד חוששת ממנו. במצב דברים זה, אין ברירה אלא להפסיק את המשפט [...] אשר למעצרו, ככל שתידרש הגשת בקשה להארכת מעצרו, בוודאי תילקח בחשבון מסוכנותו, גם זו שהופגנה בבית המשפט, וכן כל תקופת המלחמה וההשבתה". ביום 7.2.2024 התקיים דיון נוסף במסגרת ההליך העיקרי, במהלכו נעתר בית משפט השלום לבקשת הסנגוריה הציבורית לשחררה מייצוגו של המשיב, נוכח איומיו כלפי באת-כוחו, שהיתה הסנגורית השלישית שמונתה לייצגו, ובשים לב לרצונו של המשיב לייצג את עצמו. ביום 18.2.2024 התקיים דיון הוכחות נוסף, שגם במהלכו התפרע המשיב, עד שבית משפט השלום נאלץ להפסיק את הדיון. למחרת, ביום 19.2.2024, התקיים עוד דיון, שבו נדונה בקשת המשיב לפסול את השופט מלדון בהליך. המבקשת התנגדה לבקשה בנימוק שהיא נעדרת טעמים משפטיים ענייניים. בתום הדיון נעתר השופט לבקשה, ופסל עצמו מלהמשיך לדון בהליך.

6.ביני וביני, נוכח הימשכות ההליכים, חלפה-עברה תקופת תשעת החודשים למעצר באין הכרעת דין. מכאן הבקשה שלפנַי, להאריך את תקופת המעצר ב-45 ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל; מעצרו של המשיב יוארך ב-45 ימים.

8.האמת ניתנת להאמר; בדרך כלל, אין מגיעות לפתחו של בית משפט זה בקשות להארכת מעצר מעבר לתקופה של תשעה חודשים, בעבירות כגון אלו המיוחסות למשיב. כך ראוי שיהיה. ואולם, גורלם של הליכי המעצר בענייננו – לא שפר. כעולה מהפירוט שלעיל, האחריות להימשכות ההליך העיקרי, אינה רובצת לפתחה של המבקשת. בחינת השתלשלות העניינים מלמדת כי המבקשת פעלה ללא דופי על מנת להתקדם ולהביא לסיומו של המשפט. בתחילה, מצב המלחמה הוא שעיכב את תחילת שמיעת ההוכחות. בהמשך, התנהלות המשיב – החריגה ביותר, יש לומר – היא שאילצה את בית משפט השלום להפסיק את הדיון, בשתי הזדמנויות שונות; אף חוסר שיתוף הפעולה מצד המשיב עם באי-כוחו, לא תרם לקידום ההליך.

9.כלל נקוט בידנו, כי "בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים על בית המשפט לאזן בין הזכות של הנאשם לחירות לבין הצורך לשמור על ביטחון הציבור ועל תקינות ההליך הפלילי. בגדר כך יתחשב בית המשפט בין היתר במידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם; בחלוף הזמן מאז מעצרו; בקצב ניהול ההליך העיקרי; בסיבות להימשכות ההליך; בחשש מפני שיבוש ההליך; ובאפשרות להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה מתאימה" (בש"פ 5240/21 מדינת ישראל נ' אוחנה (5.8.2021)). בדיון שהתקיים לפנַי, אמרתי למשיב כי אפשר שהתנהלותו, והתעקשותו שלא להיעזר בשירותיו של עורך-דין, כפי שהוצע לו על-ידי הסנגוריה המקצועית, עשויה להסב לו נזק; סוף-סוף, מדובר בתיק שאינו מן המורכבים, שיכול היה לבוא לסיומו לאחר ישיבות בודדות. ואולם המשיב לא כרה אוזן לעצות אלו. אף הניסיון לברר עם המשיב, האם ביכולתו להציע חלופת מעצר נוספת, במקום החלופות שנבחנו ונפסלו על-ידי שירות המבחן ובית המשפט השלום – לא צלח; חלופה מניחה את הדעת – לא הוצעה.

10.המעשים המיוחסים למשיב, מקימים נגדו עילת מעצר של מסוכנות, במידה לא מבוטלת (השוו: בש"פ 5482/99 מדינת ישראל נ' זבורוב (22.9.1999)); גם בתסקיר שירות המבחן נאמר, כזכור, כי רמת המסוכנות להישנות התנהלות אלימה מצד המשיב כלפי המתלוננת – גבוהה. אף לא ניתן להתעלם מהתנהלות המשיב בדיונים בבית משפט השלום, אשר חיזקו מסקנה זו. אציין כי בדיון שהתקיים ביום 31.1.2023, ביטאה המתלוננת את חששה, ואמרה כי "אם הוא [המשיב] עושה ככה עכשיו בבית משפט ומשתולל ככה פה, אני לא יודעת מה הוא יעשה לי בבית".

11.בנסיבות אלו, ובהיעדר חלופת מעצר מתאימה, אין מנוס מלהורות על המשך מעצרו של המשיב. מדובר בהארכת מעצר מדודה ומידתית למשך 45 יום, ולא 90 כמקובל בדרך כלל בכגון דא, אשר הולמת את נסיבות המקרה. המבקשת, מנגד, תעשה כל שביכולתה על מנת שניתן יהיה לסיים את המשפט בתקופת הארכת מעצר זו.

12.מעצרו של המשיב מוארך אפוא בזאת ב-45 ימים החל מיום 24.2.2024, או עד למתן פסק דין בת"פ 60904-05-23 בבית משפט השלום בחיפה, לפי המוקדם.