בש"פ 1343/07 מדינת ישראל נ. אסי רוחאנא

בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) מיום 18.2.07 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח 5104/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב ואחרים, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע; שוד בנסיבות מחמירות; ניסיון התפרצות למקום מגורים; נסיבות מחשידות בכוונת פריצה; שימוש ברכב ללא רשות; קשירת קשר לפשע; וניסיון לבצע שוד בנסיבות מחמירות. כתב האישום מייחס למשיב ביצוע עבירות בשני אירועים. על-פי עובדות האירוע הראשון, ביום 24.04.06 הגיע המשיב ביחד עם אנשים נוספים (להלן: האחרים ) לצומת יקנעם, ושם ערכו תצפיות על כלי רכב העוצרים ברמזור. בחלוף יום, בשעות הערב המאוחרות, התמקמו המשיב והאחרים בעמדת תצפית ושבו וערכו תצפיות לעבר המכוניות העוברות באותו הצומת. כשהבחינו המשיב והאחרים ברכב מסוג מאזדה העוצר ברמזור, הם פתחו בריצה לעבר הרכב, וכשהגיעו אל הרכב, פתחו שניים מן האחרים את דלתות הרכב הקדמיות, משכו בחוזקה את נהגת הרכב ואת חברתה אל מחוץ לרכב (להלן: המתלוננות ), והשליכו אותן אל הכביש. לאחר הדברים האלה, נכנסו המשיב והאחרים אל הרכב ונסעו מן המקום. על-פי עובדות האירוע השני, בשעות הבוקר של יום 26.4.06, הגיעו המשיב ושניים מבין האחרים (להלן: הנוספים ), באמצעות רכב המאזדה שנגנב באירוע הראשון, לדירת מגורים ביישוב עוספיה, שבה מתגוררת רבאב רוחאנא (להלן: המתלוננת ), זאת על מנת לפרוץ לדירה ולגנוב מתוכה כסף. כדי להוציא את תוכניתם אל הפועל, הצטיידו המשיב והנוספים במפתחות, מברג וכן בגרביונים לשם הסתרת פניהם. המשיב נותר להמתין ברכב, כשבאותו הזמן, עלו הנוספים לדירה על מנת לבצע את זממם. כשהגיעו הנוספים לדירה ופתחו את הדלת, גילו כי נמצאים בתוכה המתלוננת וילדיה. בתגובה, עזבו הנוספים את המקום בריצה, נכסנו אל הרכב ונמלטו מן המקום ביחד עם המשיב. בהמשך, נטשו המשיב והנוספים את הרכב בסמוך למזבלה בדליית אל כרמל.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרם של המשיב ושל שניים מבין האחרים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 4.6.06 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיב ושל שניים מהאחרים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. שני האחרים הגיעו להסדר טיעון שבעקבותיו ניתן גזר דין בעניינם. על אחד מן האחרים נגזרו 21 חודשי מאסר, ועל חברו נגזרו 3 שנות מאסר.

3.

בחלוף תשעה חודשים, והמשפט טרם הסתיים, הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי, להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. בבקשתה טוענת המבקשת, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מאופי המעשים המיוחסים לו. לדידה, התארגנות בחבורה במטרה לבצע מעשי שוד, תוך תכנון קפדני הכולל תצפיות ואיסוף מידע מודיעיני מוקדם, מלמדים יחדיו על מסוכנות מן הסוג החמור. עוד טוענת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת גם מעברו הפלילי. המבקשת מפנה לגיליון ההרשעות הקודמות של המשיב, המצביע על שלוש הרשעות קודמות של המשיב בעבירות של סחיטה באיומים, גניבת רכב, קשר לפשע, מרמה בנסיבות מחמירות, פריצה וגניבה. לדעת המבקשת, מהעובדה כי מגזר דינו האחרון של המשיב ועד לביצוע המעשה נשוא בקשה זו, חלפו רק חודש וחצי, ניתן להסיק כי ההרשעה בהליכים הקודמים אינה משמשת גורם מרתיע למשיב, ומכאן שאין ליתן בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר. באשר להתנהלות ההליכים בתיק, מציינת המבקשת, כי בתיק נקבעה ישיבת תזכורת ליום 18.02.07 שבה אמור להיקבע מועד לעדותו של עד התביעה האחרון בפרשה, עד שהיה אחד משותפיו של המשיב למעשים שיוחסו לו.

4.

בתגובה לטענות המבקשת, טוען המשיב, כי בניהול המשפט לא הייתה כל סחבת מצדו, כי שני הדיונים היחידים שבוטלו, לא נתקיימו בשל מחלתו של בא כוח המבקשת, וכי היה זה מן הראוי כי יופיע פרקליט אחר מטעם המדינה. בעניין אחר, טוען המשיב, כי חל כרסום משמעותי בראיות לכאורה נגד המשיב, זאת משנתגלו "הפרות בוטות", כהגדרתו, במסדר הזיהוי שבאמצעותו זוהה המשיב, שאף הביאו בתחילה לשחרורו ממעצר, משלא זוהה בוודאות כמי שמעורב באירוע. לטענת המשיב, במהלך האירוע הראשון הוא לא נקט באלימות כלל, ובניגוד לשותפיו, הוא נכנס דרך הדלת האחורית של רכב המאזדה אשר גניבתו מיוחסת למשיב ולאחרים, ומכאן שלא היה מעורב בהוצאת המתלוננות מן הרכב. עוד מוסיף המשיב, כי למתלוננות לא נגרם שום נזק בעקבות המעשים המיוחסים לו ולאחרים, ומכאן שאין במעשיו ובמעשי האחרים באירוע כדי להצביע על מסוכנות המצדיקה את החזקתם במעצר. המשיב מוסיף ומציין כי גם מן האירוע השני לא ניתן ללמוד על תעוזה ועל מסוכנות מצד המשיב והאחרים, זאת משניתן ללמוד ממעשיהם על "קווים אדומים", המנחים אותם, ובראשם אי פגיעה פיסית במי שבביתו בוצע השוד.

באשר לעברו הפלילי, טוען המשיב, כי מרבית העבירות שביצע מתרכזות בשנים 99-98, וכי מאז לא עבר עבירות אלימות או עבירות של התפרצות. לבסוף מציין המשיב, כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר בכפר יאסיף, מקום שם יוכל לזכות לפיקוח ולהשגחה מצד אחותו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, והעמקתי בחומרים הנוספים שצורפו לה, לפני ובמהלך הדיון, מצאתי כי דינה להידחות. הוראת סעיף 61 לחוק המעצרים קובעת כי בחלוף תשעה חודשים ממעצרו של נאשם, ומשפטו בערכאה הראשונה טרם נגמר בהכרעת דין, ישוחרר הנאשם ממעצרו, בערובה או ללא ערובה. חרף הוראה זו, מאפשרת הוראת סעיף 62 לחוק, לבית משפט זה, "לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת". למרות ההלכה כי הוראת סעיף 62 נועדה למקרים חריגים, מביא כורח המציאות לכך שאין זה כה יוצא דופן שהמדינה פונה אל בית משפט זה בבקשה כי יורה על הארכת מעצרים של נאשמים אף מעבר לתשעה חודשים, כיוון שמשפטם עדיין נמשך והולך, ומששחרורם ממאסר מעלה חשש למסוכנות (בש"פ 11785/05 מדינת ישראל נ' ברקאי , תק-על 2005(4) 3691; בש"פ 6616/95 מדינת ישראל נ' שאהין , תק-על 95(3)628; וראו גם החלטתי בבש"פ 1111/07 מדינת ישראל נ' גץ (טרם פורסם, 16.2.07)). מקרה כגון זה הינו המקרה שלפנינו.

6.

המעשה המיוחס למשיב ולאחרים לא בוצע כלאחר יד. מדובר במהלך מתוכנן היטב, קר רוח ורב-שלבי, שתחילתו בתצפית שנועדה לבחון את אופי עצירת המכוניות בצומת, המשכו בשוד אלים של רכב שבו ישבו נוסעות תמימות שעברו במקום באקראי, וסופו בשימוש שלו נועד הרכב מלכתחילה- התפרצות לדירת מגורים. היותו של המהלך מתוכנן ומדוקדק נלמד גם מן השימוש באביזרים, ובכלל זה כפפות, מברג וגרביונים לכיסוי הפנים. יתרה מכך, אין זו הפעם הראשונה שהמשיב מבצע עבירות מעין אלה ובעבר כבר נגזרו עליו עונשים בגין עבירות מרמה ורכוש. עברו הפלילי המכביד של המשיב לא מלמד רק על המסוכנות הגלומה במשיב, והמקיימת את החזקות שבהוראות סעיף 21(א)(1)(ב) וסעיף 21(א)(ג) (4) לחוק המעצרים, כי אם גם על היעדר היכולת ליתן במשיב אמון ולשחררו לחלופת מעצר מתוך ביטחון מלא כי הוא אכן יקיים את תנאי החלופה.

7.

נכון הוא שעל פי המיוחס למשיב בכתב האישום, אין לומר כי הוא היה הגורם הדומיננטי והפעיל ביותר בביצוע העבירות. עם זאת, אין גם לומר כי על-פי המיוחס לו, המשיב מילא תפקיד שולי באירועים באופן המצביע על מידה פחותה של חשש מפני שחרורו לחלופת מעצר. כמי שנטל חלק בכל שלבי המעשים המתוארים בכתב האישום, גם אם לא השתתף ישירות בניסיון ההתפרצות לדירת המגורים, שימש המשיב חוליה אינטגרלית בשרשרת שנועדה להביא להשגת המטרה המיוחלת, ויש לדחות את הניסיונות להפחית מחומרת המעשים המיוחסים לו, או לקבוע כי המסוכנות הנובעת מהם פחותה.

8.

לצד המסוכנות הנלמדת ממעשיו של המשיב, יש לציין כי בית המשפט לא שקט על שמריו במהלך תשעת החודשים שבהם יושב המשיב במעצר. בתקופה זו נשמעה עדותם של כל עדי התביעה זולת אחד, שעדותו עוכבה בשל הלכת קינזי שהייתה נהוגה עד לאחרונה. מועד עדותו של עד זה אמור היה להיקבע בישיבת בית המשפט מיום 18.2.07. בנסיבות אלה סבורה אני כי ניתן לסיים את הדיונים בתוך פרק הזמן של 90 הימים המתבקשים בבקשת הארכה זו. אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 18.2.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 5104/06 בבית משפט השלום בחיפה, לפי המוקדם. על בית המשפט לעשות מאמץ לעבות את דיוניו בתיק זה ולקיים את הדיונים באופן סדיר, על מנת לנסות ולסיימם בהארכת מעצר זו, באופן שיצמצם אך למינימום ההכרחי את פרק הזמן שבו יושב המשיב במעצר, בטרם ניתנה הכרעת הדין בעניינו.