בש"פ 1391/19 רן ארבל נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתת"ע 12825-01-19 מבית משפט השלום לתעבורה תל אביב-יפו לבית משפט השלום לתעבורה פתח תקווה. המרחק שבין בתי משפט אלו הינו קצר מ-60 ק"מ.

2.

כפי שפסקתי בבש"א 6148/18 סעדיה נ' ק.ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ (26.8.2018) בהתבסס על שיקולים ואסמכתאות שפורטו באותה החלטה, אין הצדקה להעברת ההתדיינות מבית משפט אחד למשנהו כאשר המרחק ביניהם הוא קצר מ-60 ק״מ. מדובר בחזקה כמעט חלוטה אשר ניתנת לסתירה כאשר מבקש ההעברה מוכיח את קיומו של " קושי רב אשר משבש את מהלך החיים הרגיל ומונע ממנו או מאחד מעדיו את האפשרות להגיע לבית המשפט שבו מתנהל ההליך ".

3.

הבקשה דכאן איננה מצביעה על קושי כזה. המבקש טוען כי בית המשפט לתעבורה פתח תקווה קרוב יותר למקום מגוריו מאשר בית המשפט לתעבורה תל אביב-יפו וכן כי הוא סטודנט הלומד חמישה ימים בשבוע ואשר אינו מחזיק ברכב פרטי, אך הדבר הוא בגדר קושי רגיל ואיננו חריג כלל ועיקר.

4.

לא זו אף זו: כעולה מן הבקשה, המבקש כופר באשמה וברצונו לקיים הוכחות בתיק. ואולם, כפי שנקבע בבש"פ 6395/18 ויין נ. מדינת ישראל (12.9.2018), במשפטי תעבורה אין מקום להעברת דיונים אשר מצריכים את עדותו של שוטר תעבורה. העברה במקרים אלו תותר רק בהתקיים נסיבות חריגות של ממש, והדברים הוסברו בבש"פ 6395/18 הנ"ל. במקרה דנן, כאמור, נסיבות חריגות אינן מתקיימות.

5.

אני דוחה אפוא את הבקשה.

6.

במאמר מוסגר אציין כי ככל שלמבקש יש קושי עם מועד הדיון – פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה מתאימה לדחיית מועד הדיון לבית משפט השלום לתעבורה תל אביב-יפו. מכל מקום, כפי שהסברתי לעיל, אי נוחות הנגרמת מהמועד שנקבע לדיון איננו בגדר קושי חריג המצדיק את העברת מקום הדיון.