בש"פ 1407/12 מדינת ישראל נ. ווחיד אבו רקייק

לפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, מיום 29.2.2012 או עד למתן פסק-הדין בעניינו בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, ת"פ 36918-05-11, לפי המוקדם.

ביום 30.5.2011 הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיב, הכולל שני אישומים ומייחס לו עבירות קשירת קשר לפשע; פציעה בנסיבות מחמירות; חבלה בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה.

בד בבד הוגשה לבית-המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ביום 30.5.2011 הוגשה בקשה לאיחוד משפטם של המשיב ושני נאשמים נוספים. בד בבד הוגשה בקשה לאיחוד הדיון בבקשות למעצר עד תום ההליכים.

ביום 12.6.2011, עקב טעות שנפלה בכתבי האישום הנ"ל ביחס לבחירת סעיפי החיקוק, הוגש לבית-המשפט המחוזי כתב אישום מתוקן ומאוחד כנגד המשיב ושני נאשמים נוספים, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע והדחה בחקירה. בנוסף, למשיב ולנאשם אחד מיוחסות עבירות של חבלה בכוונה מחמירת ונשיאת נשק שלא כדין.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיב והנאשמים הנוספים הם קרובי משפחה. ל.ש. ו-א.ג. חברותיהם של הנאשמים האחרים בילו ברחוב באשקלון יחד עם אחרים, ביניהם המתלונן. המשיב ונאשם 2 הגיעו למקום במכונית, נאשם 2 החל למשוך בכוח בידה של א.ג., אחת מהנוכחות התעמתה עם נאשם 2 וסטרה על פניו, ונאשם 2 סטר לה בחזרה. בתגובה לכך, תקפו המתלונן ושניים מהאחרים בצוותא חדא את נאשם 2 ואחד מהם שבר בקבוק על ראשו. המשיב ונאשם 2 עזבו את המקום.

לאחר האירועים לעיל, התקשר המתלונן לנאשם 2 על-מנת ליישר עמו את ההדורים, ונדברו ביניהם להיפגש בכיכר באשקלון כדי לשוחח ב"ארבע עיניים". בשלב כלשהו לאחר המתואר לעיל, קשר נאשם 2 קשר עם המשיב ונאשם 1 לתקוף את המתלונן ולגרום לו חבלות חמורות.

בהתאם לסיכום בין המתלונן לנאשם 2, הגיע המתלונן לכיכר והמתין לנאשם 2. המשיב ונאשם 1 הגיעו למקום במכונית, כאשר נאשם 1 נוהג והמשיב יושב לצידו. המשיב ונאשם 1 יצאו מהמכונית, כשהמשיב אוחז בידו אקדח, היכו את המתלונן ובעט בראשו, תוך שהמתלונן ניסה להתגונן מפניהם. המשיב ירע קליע מהאקדח שאחז בידו, אשר פגע באמת ימין של המתלונן שנפל ארצה שותת דם והמשיב ונאשם 1 נמלטו מהמקום. כתוצאה מהמתואר, פונה המתלונן לבית חולים כשהוא סובל משברים, פצעי ירי, קרע חלקי בעצב והמטומה ונזקק לטיפול ואשפוז רפואי. בהמשך לכך, פגשו המשיב ונאשמים 1 ו-2 את ל.ש. ו-א.ג. הורו להן לשקר במשטרה ולמסור שבקטטה שקדמה לתקיפת המתלונן נכחו נאשמים 1 ו-2 ולא המשיב. בהתאם לכך, כאשר ל.ש. ו-א.ג. נחקרו לראשונה במשטרה על אודות האירועים, מסרו כי בקטטה נכחו נאשמים 1 ו-2 ולא דיווחו על חלקו של המשיב.

ביום 29.6.2011 קבע בית-המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב וכן קבע כי קמה עילת מעצר. כן נקבע, כי לאור המסוכנות הנשקפת מהמשיב, עברו הפלילי המכביד, לרבות בעבירות אלימות והיותו נתון במעצר עד תום ההליכים המשפטיים בתיק אחר, הודה בית-המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

על החלטת מעצרו עד תום ההליכים הגיש המשיב ערר (בש"פ 5226/11) לבית-משפט זה. ביום 25.7.2011 דחיתי את הערר.

בית-המשפט המחוזי הורה על שחרור נאשמים 1 ו-2 לחלופת מעצר.

ביום 12.9.2011 הגישה באת-כוח התביעה בקשה לעיון חוזר בהחלטת שחרורו של נאשם 2 עקב הפרת תנאי שחרורו.

ביום 21.9.2011 התקיים בבית-המשפט המחוזי דיון בבקשה לעיון חוזר אשר למעצרו של המשיב עד תום ההליכים וביום 10.11.2011 הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של נאשם 2 עד תום ההליכים נגדו.

ביום 30.5.2011 נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת באת-כוח המבקשת לאיחוד משפטם של המשיב ונאשמים 1 ו-2.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצר ראשונה.

באת-כוח המבקשת טוענת, כי כנגד המשיב קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית נכוח העבירות המיוחסות לו. מסוכנותו המובהקת של המשיב נלמדת ממעשיו. מסוכנותו מתגברת אף נוכח עברו הפלילי המכביד הכולל 6 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, הצתה, רכב, שימשו מהלכי משפט, רכוש, הפרת חובה חקוקה והפרעת שוטר במילוי תפקידו. בגין הרשעות אלה ריצה המשיב 6 תקופות מאסר משמעותיות, כולל ריצוי מאסרים מותנים שהופעלו. לטענתה, למשיב מיוחסת עבירה של הדחה בחקירה וקיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט אם ישוחרר.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי אין מקום להאריך את מעצרו של המשיב. לטענתו, יש לעשות הפרדה בין התיק האחר שכנגד המשיב לבין התיק נשוא בקשה זו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מנוס אלא להיעתר לבקשה.

לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו למשל בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם, 1.7.2002)).

הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה. במקרה שבפני, שוכנעתי, כי לאור המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המשיב היכה את המתלונן בראשו באמצעות קת אקדח שאחז בידו ואף לא היסס לירות קליע לעברו, שפגע באמת ידו הימנית. בנוסף, למשיב מיוחסת עבירה של הדחה בחקירה וקיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט.

לכך יש להוסיף, כי כנגד המשיב הוגש לבית-משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום נוסף, המייחס לו עבירות איומים, הפרת הוראה חוקית, הטרדת עד והסגת גבול (ת"פ 51774-05-11). בתיק זה הודה המשיב בעובדות כתב האישום המתוקן והצדדים הגיעו ביניהם להסכמה על עונש של 16 חודשי מאסר בפועל.

ואם בזאת לא סגי, מסוכנותו של המשיב עולה אף נוכח עברו הפלילי המכביד הכולל 6 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, הצתה, רכב, שיבוש מהלכי משפט, רכוש, הפרת חובה חקוקה והפרעת שוטר במילוי תפקידו. בגין הרשעות אלה ריצה המשיב 6 תקופות מאסר משמעותיות, לרבות ריצוי מאסרים מותנים שהופעלו.

ער אני לעובדה, כי לעת הזו קבועים אך שני מועדים לדיון בבית-המשפט המחוזי וכי סיום משפטו של המשיב נראה עתה באופק רחוק. אשר-על-כן, בית-המשפט המחוזי מתבקש לעשות מאמץ לקבוע מועדים נוספים לשמיעת ראיות וזאת כבר במהלך הארכת המעצר המבוקשת, בכדי שתשעים הימים הבאים ינוצלו כראוי על-מנת להביא להתקדמות משמעותית במשפטו וסיום ההליכים בעניינו.

לעת הזו שוכנעתי, כי הכף נוטה לזכות האינטרס, המחייב הגנה על שלום הציבור, וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיב ואת זכותו להתהלך חופשי.

לפיכך, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 29.2.2012 או עד למתן פסק-דין בעניינו בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, ת"פ 36918-05-11, לפי המוקדם.