בש"פ 1414/13 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

זוהי בקשה מטעם המדינה לפי סעיף 62 לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) ובהתאם לסעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 להארכת מעצרו של המשיב

מעבר לתקופה של ששה חודשים זו הפעם השלישית החל מיום 5.3.2013 – למשך 45 יום או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 7858-06-12 (בבית המשפט המחוזי בבאר שבע), לפי המוקדם.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 5.6.2013 אשר מייחס לו ולחמישה נאשמים נוספים את העבירות הבאות: רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) ביחד עם סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין; עבירות בנשק (נשיאה והובלה), לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.

3.

כתב האישום מגולל פרשיה רבת מעורבים לפיה המשיב וחמישה נאשמים נוספים הנמנים עם אותה משפחה מורחבת ביצעו ירי מכוון לעבר התקהלות שבה נקבצו יריביהם מפלג אחר של אותה משפחה מורחבת וכך גרמו למותו של אדם אחד ולפציעה קשה של אדם נוסף.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב והנאשמים הנוספים הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים הפליליים נגדם. בית המשפט שדן בבקשה שקל את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר אך דחה אותה. לשיטתו, חרף העובדה שמדובר בקטין (אומנם על סף הבגירות), התנהגותו באירוע כפי שהיא נלמדה מסרטים שתיעדו אותה הראתה כי מסוכנותו גבוהה ביותר בפני עצמה, ואף גבוהה מזו של שאר המעורבים בפרשה.

5.

לאחר שחלפו שישה חודשים מתחילת מעצרו של המשיב, האריך בית משפט זה (בש"פ 8505/12, השופט ח' מלצר ) ביום 2.12.2012 את מעצרו ב-45 יום, בהסכמת בא-כוחו. ביום 24.1.2013 הורה בית משפט זה (בש"פ 419/13, השופט ס' ג'ובראן ) על הארכה נוספת של 45 יום במעצרו של המשיב. השופט ג'ובראן סבר כי התנהגותו הנטענת של המשיב באירוע והעבירות המיוחסות לו מלמדות על מסוכנות גבוהה ועל דפוסי עבריינות עמוקים אשר מטים את הכף לכיוון מעצרו. לצד דברים אלו הביע השופט ג'ובראן את מורת רוחו מקצב התנהלות ההליכים והחלטתו ניתנה לאחר שנקבעו לבקשתו מועדים נוספים לשמיעת הוכחות בתיק.

6.

גם בזמן שחלף מאז החלטתו של השופט ג'ובראן לא חל שיפור של ממש בקצב התקדמות ההליך. עד כה התקיימו בתיק חמישה דיוני הוכחות ובהם נסתיימה שמיעתו של עד תביעה אחד ונשמעה בחלקה עדותו של עד תביעה נוסף. אכן, להמשך קבועים 10 דיוני הוכחות נוספים, אך אלה קבועים למועדים שהראשון שבהם הוא בחודש מאי 2013, כלומר יותר מחודשיים מהיום. שאר המועדים פרוסים עד למחציתו הראשונה של חודש יולי 2013, ובא-כוח התביעה לא יכול היה להעריך כמה מועדים נוספים יידרשו. דרך נוספת להצגת הדברים – שיש בה כדי להדגיש את הקושי במצב שנוצר – היא שלמעשה לא צפוי להתקיים ולו דיון בודד במהלך התקופה שביחס אליה התבקשה הארכת המעצר הקרובה.

7.

בא-כוח המדינה הביע הבנה לקושי שנוצר בנסיבות המקרה, אך טען כי הדבר נובע ממורכבותו של ההליך, ומכל מקום, הקושי נובע מאילוציו של בית המשפט. הוא הוסיף וציין כי התובעת בתיק זה ציינה כי תעקוב באופן שוטף אחר התפתחויות שעשויות לתרום לקביעת מועדים נוספים (כגון, דחיית מועדים בתיקים אחרים או סיומם בשל הסדרי טיעון). על כל פנים, בא-כוח המדינה התנגד לשחרורו של המשיב בהתחשב בחומרת המעשים המיוחסים לו.

8.

מנגד, בא-כוח המשיב טען לשחרורו של מרשו, וזאת בשים לב להתמשכות ההליכים, ולמכלול נסיבותיו של המשיב שהוא בחור צעיר נעדר עבר פלילי.

9.

ההכרעה במקרה זה אינה פשוטה – בשים לב להתנגשות החריפה בין החשיבות הנודעת להקפדה על ניהול הליכים בזמן סביר, מהיבט ההגנה על חירויותיהם של נאשמים, לבין האינטרס הציבורי בהימנעות משחרורם של נאשמים שלהם מיוחסות עבירות הכרוכות לכאורה במסוכנות גבוהה, כמו בענייננו. לא בלי התלבטות הגעתי לכלל דעה כי שחרורו של המשיב יפגע באינטרס הציבורי באופן שלא ניתן להשלים עמו. אשר על כן, אני מקבלת את בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב מיום 5.3.013 ב- 45 יום או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 7858-06-12, לפי המוקדם.

10.

בצד החלטתי זו, אני מבקשת להבהיר כי לא ניתן להשלים עם האופן שבו מתמשך ההליך בעניינו של המשיב, בשים לב למועדים שנקבעו, מחד גיסא, ולמכלול נסיבותיו האישיות כאדם צעיר נעדר עבר פלילי, מאידך גיסא. אין ספק שהפרקליטות צריכה לפעול באופן שבו הצהירה שתפעל (בכל הנוגע למעקב שוטף אחר האפשרות לקביעת מועדים נוספים למשפט). בנוסף לכך, אני מורה אפוא שהחלטתי זו תובא לעיונו של נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כמו גם לעיונו של פרקליט מחוז הדרום.