בש"פ 419/13 מדינת ישראל נ. פלוני

לפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) ובהתאם לסעיפים 10יב ו- 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ) להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים, מיום 19.1.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 7858-06-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

ביום 5.6.2012 הוגש כנגד המשיב וכנגד חמישה נאשמים נוספים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום (תפ"ח 7858-06-12), המייחס למשיב ולנאשמים הנוספים את העבירות הבאות: עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 + 335(א)(1) + (2) לחוק העונשין ועבירות בנשק (נשיאה והובלה) לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד המשיב והנאשמים הנוספים, הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בבקשה נטען, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה לביצוע העבירות שיוחסו להם לרבות הודעות של אנשים שנכחו באירועים, צילומים של מצלמות האבטחה בסופר, חוות דעת מז"פ וחוות דעת של מעבדת נשק. כן נטען, כי האלימות החמורה בה נקטו המשיב ושותפיו, תוך שימוש בנשק חם, מעידים על הסיכון הממשי הנשקף מהם לציבור. עוד נטען, כי קיים יסוד סביר לשיבוש הליכי משפט בשים לב לטענות שהעלו המשיב והנאשמים הנוספים במהלך חקירתם, אשר נמצאו כטענות שקריות ובנוסף ההימלטות ממעצר של עימאד (אחיהם של המשיב ונאשמים 2 ו-4, אשר נטל חלק במעשים).

בית המשפט המחוזי קבע, ביום 16.7.2012, כי קיימות ראיות לכאורה בעניינם של המשיב והנאשמים הנוספים. אשר לעוצמת הראיות, קבע בית המשפט בנוגע למשיב, כי הוא אחז באקדח, הוא הראשון שירה בסופר, ראשון שיורה בחוץ והוא גם יורה לכיוון של בדר כאשר זה מנסה לפשר. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, כי די בהתנהגות זו כדי להקים עילת מעצר חזקה ביותר. עוד נקבע, כי יש ראיות טובות מאוד שהמשיב אכן היה בין היורים ולמעשה מנהיג האירוע. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בחלוף ששת חודשי המעצר הראשונים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב. ביום 2.12.2012, ובהסכמת בא כוח המשיב במעמד הדיון, האריך בית משפט זה (כב' השופט ח' מלצר ) את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים.

משחלפו ארבעים וחמישה הימים ומשלא הסתיים משפטו של המשיב, שבה ופנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים, היא הבקשה שלפני.

עד כה, פרשת ההוכחות החלה והתקיימו ארבעה דיוני הוכחות במהלכן כמעט והסתיימה שמיעת עדותם של שני עדי תביעה.

לאחר דיון שהתקיים בפניי ביום 20.1.2013, החלטתי, כי מאחר ובמהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת קבוע מועד אחד בלבד לשמיעת הראיות ועוד מועד לביקור במקום, הדיון בפניי נדחה ליום 24.1.2013. כן הוריתי למבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לשם קביעת מועדים נוספים לשמיעת משפטו של המשיב במהלך תקופת המעצר המבוקשת.

ביום 23.1.2013 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נקבעו שני מועדים נוספים: 21.2.2013 ו- 25.2.2013, בנוסף למועד הקבוע ליום 28.1.2013.

באת כוח המבקשת טוענת, כי בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי ולאור חומרת העבירות, יש מקום להיעתר לבקשתה.

מנגד, מתנגדים באי כוח המשיב לבקשה ולטענתם יש להורות על חלופת מעצר בעניינו. לטענתם, יש חשיבות מרבית לעובדה שהמשיב הינו קטין ועד לאירוע נושא הבקשה דנא, מעולם לא הסתבך בפלילים. כמו כן, שירות המבחן המליץ לשחררו לחלופת מעצר. בנוסף לכך, טוענים הם, כי המשפט לא צפוי להסתיים בקרוב ולכן הכף נוטה לשחרורו ממעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את נסיבות העניין והתלבטתי לא מעט, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הבקשה.

הסמכות להארכת מעצר בארבעים וחמישה ימים, בכל פעם, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים וסעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה. במקרה שבפני, שוכנעתי, כי לאור העבירות החמורות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, אין מנוס מהארכת מעצרו בארבעים וחמישה ימים נוספים, וזאת על אף היותו קטין. המשיב עמד בראש האירוע, כשהוביל אחריו את הנאשמים הנוספים לתגרת דמים, והכל בשל סכסוך פעוט. מסוכנותו של המשיב מתעצמת מאחר והוא היה הראשון באירוע לשלוף אקדח והראשון שירה לעברם של בני הפלג השני ואף ירה לכיוונו של בדר שניסה להרגיע ולפשר בין הניצים. לפיכך, הגם שמדובר בקטין, לאור העבירות החמורות המיוחסות לו בכתב האישום, המלמדות על דפוסי עבריינות קשים, אין מנוס מלהורות על הארכת מעצרו.

אכן, קצב ניהול המשפט אינו משביע רצון, אולם לאור החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.1.2013 ונוכח ההתקדמות הצפויה עתה בשמיעת ההוכחות בשלושה מועדים בחודשים ינואר-פברואר 2013 (28.1.2013, 21.2.2013, 25.2.2013), לעת הזו שוכנעתי, כי הכף נוטה לזכות האינטרס המחייב הגנה על שלום הציבור וטרם הגיעה השעה להעדיף את אינטרס המשיב ואת זכותו להתהלך חופשי.

לסיום, בית המשפט המחוזי בבאר שבע מתבקש לעשות כל מאמץ נוסף לקבוע מועדים נוספים לשמיעת התיק, וזאת כבר במהלך הארכת המעצר המבוקשת, בכדי שארבעים וחמישה הימים הבאים ינוצלו כראוי על-מנת להביא לסיום ההליכים בעניינו של המשיב.

לפיכך, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים, החל מיום 19.1.2013, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 7858-06-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.