בש"פ 1427/07 נדיר אבייב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים וסחיטה בכוח. על-פי עובדות כתב האישום החזיק העורר בתא המטען של רכבו סם מסוג הרואין במשקל 1574.16 גרם בתוך שקית שחורה. העורר השאיל את הרכב לחברו, ברחיה, לצורך נסיעה, כאשר הסם מצוי בתא המטען. בטרם הנסיעה התקשר העורר לברחיה והורה לו להשאיר את השקית בביתו ולא לנסוע איתה. ברחיה החביא את השקית בארון המטבח שבביתו. זמן מה לאחר מכן ביקש העורר מברחיה את השקית חזרה, אך האחרון טען כי אינו מוצא אותה. לאור זאת קשר העורר קשר עם אנשים נוספים על מנת לסחוט באיומים ובכוח כסף מברחיה. העורר ושניים נוספים פנו לברחיה ואמרו לו כי אם לא ימצא את השקית יצטרך לשלם תמורתה 45 אלף דולר. לאחר מפגש נוסף מסוג זה הורו השלושה לשלם להם 7,000 דולר תוך יומיים ואף קבעו שעה לתשלום. מספר שעות לפני מועד התשלום התקשר העורר לברחיה להזהיר אותו שיביא את הכסף. ברחיה אכן מסר תשלום לעורר ושותפיו במועד שנקבע. בהמשך סוכם כי ברחיה ישלם 1,000 דולר מדי חודש לשלושה. זמן מה לאחר מכן מצאה אימו של ברחיה את השקית עם הסמים, וברחיה ניגש לעורר וביקש חזרה את כספו תמורת השקית. העורר סירב בטענה שאין לו מה לעשות עם השקית. אחיו של ברחיה הודיע לעורר כי ימסור את השקית למשטרה אם לא יוחזר הכסף. אח נוסף, אלכס, לקח את השקית והחביאה מתחת למיטה בביתו. לבסוף הודיע ברחיה למשטרה על שקית הסמים והיא נתפסה בביתו של אלכס.

2.

כתב אישום נוסף הוגש כנגד ברחיה וייחס לו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, וכן כנגד אחיו של ברחיה, אלכס, בעבירה דומה. המדינה הגישה בקשות למעצרם של השלושה עד תום ההליכים נגדם, והדיון בבקשות אוחד. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' צלקובניק) בחן את חומר הראיות המצוי כנגד העורר וקבע כי מתקיימת תשית ראיות לכאורה המבוססת על הודעותיהם של ברחיה ואלכס, בתוספת חיזוק בעדויותיהם של אברהם ובוריס, שני אחים נוספים של ברחיה. כמו כן קבע בית המשפט כי לא הגיוני לטעון שברחיה היה בעליו של הסם שכן לא סביר שאז היה מוסר את השקית, בעלת ערך גבוה ביותר, לידי המשטרה ומסכן את עצמו בפתיחת הליכי חקירה נגדו. כן צוין כי העורר לא העלה כל גרסה הגיונית אחרת. באשר לעילת מעצר קבע בית המשפט כי כמות הסם וטיבו מקימים עילת מסוכנות, ואין מקום לבחון חלופת מעצר בכל הנוגע לעורר. באשר לברחיה ואלכס נקבע כי יוגש תסקיר מבחן לבחינת שחרורם לחלופת מעצר. יוער כי שני נאשמים אלו שוחררו לחלופות מעצר.

3.

באת-כוח העורר טענה כי הראיות לכאורה שעליהם עמד בית המשפט המחוזי קושרות את העורר רק לעבירה של החזקת סם ולא לשאר העבירות. בעבירה זו גם הואשמו שני הנאשמים האחרים בפרשה- ברחיה ואלכס, אשר שוחררו לחלופת מעצר. לפיכך, עולה לטענתה תחושת אפליה קשה בין הנאשמים. הסנגורית ניסתה לצייר תמונת מצב שונה מזו שנותן כתב האישום. לטענתה, לברחיה היה עסק להימורים ותלוי ועומד כנגדו תיק בעניין זה. הסמים, לטענתה, שימשו כבטוחה להלוואות שנתן העסק שלו. היא משערת שאנשי העולם התחתון דרשו מברחיה את הסם, ולפיכך נאלץ ברחיה למסור את הסם למשטרה ולהפוך את עצמו לחסין. לפיכך הקריב ברחיה את העורר כמי שהחזיק את הסם וסחט אותו. עוד ציינה הסנגורית כי עברו הפלילי של העורר אינו מכביד.

באת-כוח המדינה טענה כי ישנן די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. היא ציינה כי לצד הודעתו של ברחיה, ישנן הודעותיהם של שני אחיו ושל אמו התומכים בגרסתו. כמו כן עצם הסגרת הסם למשטרה מלמדת כי ברחיה לא התכוון לסחור בסם. לטענתה, גרסותיהם מהוות ראיות לכאורה הן להחזקת הסמים והן לעבירת הקשר. באת-כוח המדינה סבורה כי לא ניתן להשוות בין ברחיה לבין העורר, שכן העבירות המיוחסות להם שונות והמסוכנות הנשקפת מהם שונה. עבירות הסחיטה באיומים ובכוח שמיוחסות לעורר מעלות אף חשש לשיבוש הליכי משפט מצידו. לטענתה, המשפט לא צפוי להיערך זמן רב, וכבר נקבעו מועדי הוכחות לתאריכים 26.4, 17.5.

4.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, בהחלטת בית המשפט קמא, ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הערר במובן זה שיתקבל תסקיר מבחן בעניינו של העורר אשר יבחן אפשרות לחלופת מעצר. הראיות כנגד העורר מבוססות על הודעותיהם המשתלבות של ברחיה, שלושת אחיו ואימו. אמנם, בשלב זה לא נבחנת מהימנותם של העדים, אלא נבחן הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה (ראו בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(4) 1961), ומבחינה זו אני סבורה כי ניתן לקבוע שקיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. עם זאת, איני יכולה להתעלם מהספקות שהעלתה הסנגורית המציגה אפשרות לתמונה שונה של הדברים, וכן מהעובדה שהעדויות כנגד העורר כולן הן מצד בני משפחתו של ברחיה, וכי לא קיימת כל ראיה נוספת, למעט עדותם, הקושרת את העורר למעשים המיוחסים לו בכתב האישום נגדו. לנסיבות אלו יש להוסיף את שחרורם של שני הנאשמים האחרים בפרשה, שהחזיקו בסם לכאורה לאורך תקופה ארוכה, לחלופות מעצר, ואת עברו הפלילי של העורר שאינו מכביד יחסית. יש לזכור כמובן כי לעורר עומדת בשלב זה חזקת החפות, וכי ככלל על בית המשפט לבחון אפשרות לחלופת מעצר כמצוות המחוקק אם נראה שבאופן עקרוני ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו (ראו בש"פ 10414/05 ניסנוב נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(4) 1382). לפיכך אני סבורה כי גם בעניינו של העורר יש לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. חלופה כזו צריכה להתמקד בחשש משיבוש הליכי משפט ומהשפעה והדחה של העדים.

5.

אני מורה אפוא לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של העורר, אשר יבחן הן את נושא המסוכנות והחשש לשיבוש הליכי משפט, ולאורם את אפשרות חלופת המעצר. התסקיר יוגש עד ליום 21.3.07 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע שיכריע האם קיימת חלופת מעצר הולמת שניתן לשחרר את העורר אליה.