בש"פ 1470/97 י.א.צ. השקעות ונכסים בע"מ נ. יעקב זלינגר

1.המבקשים, שהם בעלי מניות במשיבה מס' 6 (להלן - "החברה"), הגישו בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, נגד המשיבים מס' 1 - 5 ונגד החברה, בקשה לאישור תובענה כתביעה נגזרת. במסגרת הבקשה ביקשו להורות "כי החברה - - - תישא בהוצאות ההליך ובתשלום האגרה". בית המשפט המחוזי פיצל את הדיון בבקשה והקדים את הדיון בענין האגרה. בהחלטתו קבע "שגורלו של תובע בתביעה נגזרת לא צריך להיות שונה מזה של כל תובע הטוען טענות שנראות מוצדקות - ואף על פי כן עליו להיכבד ולשלם את האגרה".

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער המשיבים מס' 1 2 השיבו על הבקשה.

2.בית המשפט המחוזי סמך את החלטתו על דברי השופט א' גולדברג, בהסכמת הנשיא מ' שמגר והשופט י' מלץ, בפסק הדין בע"א 324/88 הנס ברבלק ואח' נ' דבורה שביט ואח' , פ"ד מה (3) 568, 562 - 569. נפסק שם שאת הבירור המקדמי, שבו מתברר מעמדם של בעלי המניות להגיש את התביעה הנגזרת, יש לערוך במסגרת התובענה שהגישו, "בדרך של דיון דו-שלבי, באותו הליך עצמו". אגב כך נאמרו הדברים הבאים:-

"לא נעלם ממני כי הדרך המוצעת מחייבת את מגישי התביעה לשאת בהוצאה גדולה יותר לתשלום אגרת התביעה, טרם נתברר כלל אם זכאים הם לתבוע. אולם סיכון כזה הוא נחלתו של כל תובע בכל תביעה שהרי אין בידו לדעת מראש אם יזכה בתביעתו, ואין בשיקול זה לבטל את יתרונותיו של הדיון 'המאוחד'".

בבקשתם מעלים המבקשים טענות מטענות שונות בדבר סמכותו והיקף שיקול דעתו של בית המשפט בדונו בשאלה אם להטיל את חובת תשלום אגרת המשפט על מגישיה של התובענה הנגזרת או על החברה שבה מדובר, אגב אישור התובענה כתביעה נגזרת. לדעתם אין בדברים שצוטטו מפסק הדין בע"א 324/88 הנ"ל משום פסיקת הלכה בענין חובת תשלום האגרה, אלא הם בגדר דברים שנאמרו אגב אורחא; ואם הלכה היא - היא צריכה "אבחון" או ש"היא טעונה השלמה, שכלול, או תיקון".

המשיבים מס' 1, 2 ו3- סמכו על הלכת ע"א 324/88 הנ"ל וכן העלו נימוקים לעצם הענין.

3.אינני רואה צורך לדון בשאלות אלה. פשיטא שחובת תשלום אגרת בית המשפט, לפי תקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח - 1987 (להלן - "תקנות האגרות") מוטלת, בדרך כלל, על מגיש התובענה או ההליך, עם ההגשה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות האגרות או בדבר חקיקה אחר. (עיין בפסק דינו של הנשיא מ. שמגר, בעניין סכום האגרה בתובענה ייצוגית שהוגשה לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, בבש"א 195/88 מדינת ישראל נגד קרן הופר, עמותה, פסקי-דין, מב(3) 32). כך, לדוגמא, נקבע בסעיף 35ז. לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, כי "תובענה ייצוגית תהיה פטורה מאגרת בית המשפט" (הכוונה, כמובן, לתובענה ייצוגית המוגשת לפי אותו חוק). אין הוראת פטור כזאת לעניין תביעה נגזרת.

לדעתי, אין בית המשפט רשאי להעביר את חובת תשלום האגרה לבעל דין שהחובה לא הוטלה עליו מלכתחילה לפי תקנות האגרות. זהו תשלום המופנה לקופת המדינה תמורת קבלת שירות משפטי בערכאותיה ועל מקבל השירות - קרי, מגיש התביעה הנגזרת - לשלם עבורו (עיין בש"א 195/88 הנ"ל). אכן, לבית המשפט שיקול דעת "להטיל במקרה ראוי את נטל ההוצאות על החברה, שלמענה ולטובתה הוגשה התביעה", אפילו נכשלה (ע"א 324/88 הנ"ל בעמוד 571), אך זאת בתום בירורה של התביעה הנגזרת ולא מלכתחילה.

מאלף לציין כי לפי סעיף 242 (1) להצעת חוק החברות התשנ"ו1995- (הצעות חוק תשנ"ו, 2, 75), יהיה בית המשפט שאישר תביעה נגזרת רשאי "להורות על השיעור, האופן והמועד לתשלום האגרה, ולתת צו בדבר חלוקת תשלום האגרה בין התובע לחברה" (עיין בדברי ההסבר שם). גם בכך חיזוק לדעה שנושא זה מצריך התערבות של המחוקק ואין להסדירו על ידי פסיקה.

4. הבקשה נדחית.