פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
בש"פ
1514/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
העורר
:
מוחמד אבו רקייק
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 31.1.02 בב"ש 20279/02 שניתנה
על-ידי כבוד סגן-הנשיא י' טימור
תאריך
הישיבה: ט"ו באדר תשס"ב (27.2.02)
בשם
העורר: עו"ד עמרם אביטל
בשם
המשיבה: עו"ד ענת חולתא
החלטה
בערר זה אין כל ממש.
העורר מואשם בבית-משפט השלום בבאר-שבע בעבירות התפרצות לבניין, היזק בזדון וגניבה, שאותן ביצע - על-פי כתב-האישום - שעה שהיה אסיר ברישיון. העורר שוחרר ממעצר, בתנאים מגבילים, על-ידי בית-משפט השלום.
עררה של המדינה לבית-המשפט המחוזי התקבל בשל עברו הפלילי המכביד.
מכאן הערר שבפניי.
העורר טען, כי הראיות המבססות את אשמתו - טביעת אצבע שנמצאה בזירת הפשע - אינה בעוצמה מספקת למעצר. שכן, מדובר בטביעת אצבע יחידה בעוד שהדעת נותנת שהפורץ נגע בחפצים נוספים.
בטענה זו אין כל ממש. שכן, די בטביעת אצבע בזירת הפשע, שאין להימצאה הסבר סביר, כדי לבסס אישום כנגד בעל טביעת האצבע.
במקרה שבפניי, אין מקום אף לקבוע חלופת-מעצר. אכן, עבירות רכוש כשלעצמן, אינן מצדיקות מעצר. ברם, במקרה שבפנינו הוכיח העורר את מסוכנותו, כאשר, כאמור לעיל, ביצע לכאורה את העבירות בעודו אסיר ברישיון. אם נוסיף לכך את עברו הפלילי המכביד, הרי שברור הוא, כי קיים חשש של ממש שהעורר ימשיך בפעילותו הפלילית אם ישוחרר ממעצר.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ט"ו באדר תשס"ב (27.2.02).
ש
ו פ ט ת