בש"פ 8465/02 יצחק קריספין נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מכוחה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר הואשם בעבירה של נסיון לרצח על רקע הנסיבות העובדתיות הבאות כמתואר בכתב האישום: ביוני 2000 ארעה קטטה בין דוד חזן ובנו לבין העורר ואחרים, על רקע חשדו של חזן כי גנבו מחנותו סחורה בשווי ניכר. בעקבות סכסוך זה, קשר העורר קשר עם אחר לרצוח את חזן. ביום 10.6.02 בשעות לילה הגיעו השניים לביתו של חזן כשהם חמושים בסכינים. העורר כיבה את האור בכניסה לחדר המדרגות על מנת להקשות על חזן לראותו, והשניים ארבו לבואו. כאשר הגיע לביתו דקרו אותו השניים בחדר המדרגות בכונה לגרום למותו. כתוצאה מהפגיעות נפצע חזן פציעות קשות ונזקק לטיפול רפואי ולאשפוז לפרק זמן של שבועיים.

3.בית המשפט המחוזי מצא כי קימות ראיות לכאורה המעמידות סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירה של נסיון לרצח. הוא ניתח בפירוט רב את חומר הראיות ומצא במכלול בסיס מספיק להפללה לכאורה של העורר כנדרש לצורך הליך המעצר. כן בחן את עילות המעצר ומצא כי מתקיימת בעורר עילת מסוכנות מוחשית לבטחון הציבור ובנסיבות הענין לא ראה מקום להורות על חלופת מעצר בהינתן רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו.

4.בא כוח העורר משיג בעררו על קביעות בית משפט קמא בכל מישורי התייחסותו כפי שעלו בהחלטתו. אשר לראיות, טענתו המרכזית היא כי זהותם של שני הדוקרים לא הוכחה אף לכאורה שכן לא היו כל עדי ראייה למעשה, וגם קרבן התקיפה האלימה לא זיהה את אלה שפגעו בו. הוא מתייחס בטיעוניו גם לראיה המרכזית של יסודה השתית בית המשפט המחוזי את קביעתו, קרי: טביעת אצבע של העורר אשר נמצאה על נורת חשמל שהיתה מורכבת על מנורה בחדר המדרגות בביתו של חזן. לענין ראייה זו יש לומר כי מעדות אחד השכנים עלה כי בדרך כלל מנורת חדר המדרגות היתה דלוקה כל העת, ואילו בסמוך לקרות הארוע שרר חושך בחדר המדרגות ונורת החשמל נמצאה מסובבת, ככל הנראה, לצורך ניתוקה ממגע חשמלי. על הנורה נמצאה טביעת אצבע של העורר. נתון ראייתי זה הוביל את המשטרה אל העורר, ועל יסודו נעצר. טוען בא כוח העורר כי אין מקום להסתמך על נתון ראייתי זה כבסיס מספיק למעצר, בהעדר נתונים מזהים נוספים הקושרים את העורר לארוע. הוא מפנה להסבריו של העורר לאפשרות קיום טביעת אצבע שלו על הנורה שאינם קשורים בהכרח לארוע הפוגעני, והעשויים להתיישב גם עם חפותו, וקובל על כך שהמשטרה לא בדקה את "גיל" טביעת האצבע כדי לברר האם מדובר בטביעה טרייה או ישנה – עובדה העשויה להפיץ אור על הקשר בין העורר לארוע העברייני.

אשר לעילת המעצר, טוען בא כוח העורר כי אין להתבסס בנסיבות הענין על עילת מסוכנותו, בהינתן העובדה כי בין מועד קבלת ממצא טביעת האצבע המשוייכת לעורר ועד למעצרו חלפו כ-3 חודשים שבהם המשטרה לא עשתה מאמץ של ממש לעוצרו. לדבריו, העורר התגורר כל העת בבית הוריו בכתובת ידועה, ומחדל המשטרה מעיד כי הרשות המוסמכת לא סברה כי קימת מסוכנות אמיתית לציבור מהליכתו חופשי.

אשר לחלופות מעצר נטען כי בית המשפט קמא לא בחן חלופות מעצר באורח קונקרטי אלא הסיק מקביעותיו בדבר מעורבותו הלכאורית של העורר בעבירה על דבר מסוכנותו, ובכך טעה. הוא הציע, בין היתר, חלופת מעצר בישיבת "אור התשובה" בירושלים, אשר מנהליה הסכימו ליטול אחריות לפקח על קיום תנאי השחרור בערובה אשר יוטלו, באם יוטלו, על העורר.

5.נתתי דעתי למכלול נימוקי הערר, ולא אוכל לקבלם.

אשר לחומר הראיות : אמת הדבר כי אין בחומר הראיות עדות עד ראייה המזהה את העורר כאחד הדוקרים. יחד עם זאת, קימות ראיות נסיבתיות אשר משקלן המצטבר מוביל להפללה לכאורה של העורר, ואלה הן:

מן הראיות עולה כי דקירת חזן בשעות לילה ארעה בחדר המדרגות של ביתו המצוי בבית דירות ברח' שמואל הנביא בירושלים. חזן נפצע קשה ביותר, אך סירב לשתף כל פעולה בחקירה. העד משה ירושלמי שגר בשכנות לחזן מעיד כי בליל הארוע התעורר למשמע צעקות וירד למטה וראה את חזן מוטל מתבוסס בדמו לאחר שנדקר, והוא הזעיק כוחות הצלה למקום. לאחר ששוטרים גבו ממנו עדות, ובעודם במקום, הוא שם לב שנורת החשמל בחדר המדרגות שהיתה תמיד מוארת אינה דלוקה. הוא קרא לשוטרים וציין בפניהם כי מספר שבועות קודם לכן החליף נורה חדשה ואילו עכשיו היא אינה דולקת. השוטרים סובבו את הנורה והיא נדלקה, ונלקחה לבדיקה במשטרה. על נורה זו נמצאה טביעת אצבע של העורר. העורר מצידו לא סיפק הסבר סביר להמצאות טביעת האצבע שלו על הנורה - הסבר אשר אילו היה אמין עשוי היה להרחיקו ממעורבות בארוע. כאשר נעצר ב-4.9.02 מסר הודעה בה הכחיש כל קשר לארוע, טען כי אינו מכיר את הנדקר, לא מכיר את ביתו ברח' שמואל הנביא ומעולם לא עבד באותו מקום בשיפוצים. הוא ציין כי שנה וחצי קודם לחקירתו עבד בשיפוצים באיזור , אך לא בבית זה. ביום 12.9.02, בא בגרסה חדשה והסביר את טביעת האצבע בכך כי לקח אופנוע נטוש מהר חוצבים וברח' שמואל הנביא הבחין בניידת משטרה ואז נטש את האופנוע וברח לבנין ברחוב וסובב שם את נורת החשמל בחדר המדרגות כדי להסתתר מפני השוטרים. גרסה מאוחרת זו איננה סבירה ולא נמצא לה כל אישוש בנתונים אובייקטיביים שנבדקו. ב-19.9.02 נחקר העורר פעם נוספת וסירב לשתף פעולה עם חוקריו.

6.משקלה של טביעת אצבע בזירת העבירה בלא שניתן להימצאותה הסבר סביר הוא רב ומשמעותי, והיא עשויה להספיק לצורך הרשעה (בש"פ 1514/02 אבו רקייק נ' מדינת ישראל , תק' על' 2002(1) 782; (ע"פ 7293/97 זאפר עאמר נ' מדינת ישראל , תק' על' 98(4) 194). כוחה המשכנע של הטביעה כראיה נסיבתית גובר מקום שיש להניח כי היא נוצרה במקום המעשה ובשעת

מעשה (ע"פ 389/62 נאטור נ' היועץ המשפטי , פד"י יח(1) 62, 65). בענייננו, טביעת האצבע התגלתה על חפץ שלא היה נייד עובר לביצוע העבירה אלא על נורה שהיתה מורכבת בתוך תושבת קבועה וככזו לא עברה מיד ליד. הסברו הכבוש של העורר להימצאות טביעת האצבע שלו על הנורה רחוק מלהיות סביר ולא נמצא לו כל חיזוק בראייה אוביקטיבית, ולפיכך המסקנה ההגיונית המתבקשת מראייה זו מובילה לקיום סיכוי סביר להרשעתו בדין (ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל , פד"י מז(2) 565, 570; ע"פ 641/79 נגר נ' מדינת ישראל , פד"י לה(1) 113, 140). עוד יש להעיר כי לא מצאתי ביסוס לטענת בא כוח העורר כי ניתן לבדוק במעבדת הזיהוי הפלילי את "גיל" טביעת האצבע ולכן לא אוכל לייחס משקל לטענה כי נתקיים מחדל חקירתי בהעדר בדיקה ובהעדר נתונים אודות ענין זה.

לאור דברים אלה, נחה דעתי כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי קימות ראיות לכאורה למעורבות העורר בעבירה, כנדרש לצורך הליך המעצר.

7.אני שותפה לעמדת בית המשפט המחוזי גם לענין עילות המעצר וחלופות המעצר. מסוכנותו של העורר לבטחון הציבור ולבטחון הנדקר עצמו עולה מעצם האופי והרקע של העבירה המיוחסת לו. מדובר בעבירת אלימות חמורה ביותר שלמרבית המזל נסתיימה בפציעה קשה של הקרבן ולא במותו ונותר חשש של ממש כי שחרורו של העורר עלול להעמיד את הנדקר בסכנת חיים פעם נוספת. חשש זה מוחמר נוכח העובדה כי לעורר עבר פלילי עשיר, בין השאר, בעבירות אלימות ותלוי נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה של 18 חודשים בגין עבירת אלימות חמורה. דינו באותה עבירה נגזר רק בנובמבר 2000 והוא ריצה עונש מאסר אשר לא הרתיעו. עוד יצויין כי כאשר נעצר העורר בידי המשטרה בענייננו, נמצא בחזקתו סכין.

אינני מתעלמת מהעובדה כי מעצרו של העורר התאחר בשל איטיות פעולתה של המשטרה ועל כך יש להביע תמיהה. עשוי להיות כי יש למעבר זמן זה הסבר בכובד משימותיה האחרות של המשטרה בזמנים אלה, אולם מכל מקום אין במעבר הזמן כאמור כדי להקהות באופן מהותי את מסוכנותו של העורר כלפי הציבור וכלפי הקרבן.

8.מכלול נסיבות אלה שוללות אפשרות שחרורו של העורר בחלופת מעצר, משהדעת נותנת כי, תהא אשר תהא החלופה המוצעת, לא יהא בה כדי להשיג את מטרת המעצר. הדברים אמורים גם לגבי חלופה במסגרת מוסדית כזו או אחרת אשר הוצעה לאחרונה על ידי העורר.

לאור האמור, דין הערר להידחות. על העורר לשהות במעצר עד תום ההליכים בעניינו.