בש"פ 1611/09 מדינת ישראל נ. זייאד אבו קיעאן

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ביתן) מיום 17.2.2009 בה דחה את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט י' שפסר) לשחרר את המשיב ממעצר בכפוף לתנאים מסוימים.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 8.2.2009 המייחס לו עבירה של החזקת נשק שלא כדין. על-פי עובדות כתב האישום ביום 3.2.2009 נתפס המשיב בצומת חטיבת הנגב בבאר-שבע, ברכב "טויוטה" כשהוא מחזיק בנשק מסוג רובה תת מקלע עוזי יחד עם שלש מחסניות תואמות טעונות ב- 73 כדורים 9 מ"מ , וזאת בלא רשות על-פי דין להחזקתם.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 9.2.2009 דחה בית משפט השלום (כב' השופט י' שפסר) את הבקשה בקובעו כי אין במסוכנות הנובעת ממעשי המשיב כדי למנוע את שחרורו ממעצר ובנמקו כי אורח חיי המשיב נורמטיבי בדרך כלל, כי אין ראיות הקושרות את החזקת הנשק לביצוע מעשים המיועדים לפגיעה בביטחון המדינה והציבור או לביצוע עבירה פלילית ספציפית. לפיכך הורה בית משפט השלום על שחרורו כאמור בשני תנאים להבטחת התייצבותו לדין: האחד, חתימת התחייבות עצמית וערבות צד ג' מצד שלושה ערבים על סך 25,000 ש"ח כל אחת, והשני, הפקדת סכום מזומן בקופת בית המשפט בסך 5,000 ש"ח. מיד לאחר מתן ההחלטה, ביום 9.2.2009, הודיעה העוררת כי בדעתה להגיש ערר לבית המשפט המחוזי וביקשה לעכב את ביצועה למשך 48 שעות. בית משפט השלום נעתר לבקשת עיכוב הביצוע והותיר את המשיב במעצר ל-48 שעות נוספות.

3.

ביום 17.2.2009 דחה בית משפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ביתן) ערר שהגישה העוררת והורה על שחרור המשיב ממעצר בתנאים שקבע בית משפט השלום. בית משפט קמא קבע כי לצורך הדיון בשאלת מעצרו של המשיב, יש להניח כי החזיק בנשק לשם הגנה עצמית מפני בני שבט מסוים המצוי בסכסוך עם בני השבט של המשיב ומתוך חשש מנקמת דם צפויה.

העוררת אינה משלימה עם החלטת בית משפט קמא ומכאן הערר שבפניי.

4.

העוררת טוענת כי המסוכנות העולה במקרה של עבירות החזקת נשק גבוהה ובפרט כאשר מדובר בהחזקת תת-מקלע ו-73 כדורים, כי המסוכנות מחריפה כאשר מדובר בנשק אשר נתפס ברכבו של המשיב מוכן להפעלה ובמי שמספק גרסה שקרית על-פניה לנסיבות בהן הגיע הנשק לרשותו. עוד טוענת העוררת כי מסקנת בית משפט קמא לפיה החזיק המשיב את הנשק לשם הגנה עצמית אינה מבוססת, בשים לב לכך שהמשיב עצמו לא העלה כלל טענה זו. העוררת מוסיפה וטוענת כי שחרור המשיב בתנאים שנקבעו יש בו משום סיכון של ממש לביטחון הציבור, כי המשיב עצמו לא עתר לשחררו ללא תנאים מגבילים ולמעשה הסכים בפני הערכאות הקודמות לשחררו למעצר בית מלא. לפיכך עותרת העוררת כי אורה על התניית שחרורו של המשיב בתנאי מעצר בית מוחלט בפיקוח הערבים שהוצעו על-ידו בבית משפט השלום, ובמקביל על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ועל החזרת הדיון לבית משפט השלום על-מנת שזה יבחן את עניינו לאחר קבלת התסקיר.

המשיב מצדו סומך ידיו על החלטותיהם בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לשיחרורו ממעצר ללא תנאים המגבילים את תנועתו וללא פיקוח. המשיב שב וטוען כי הוא אדם נורמטיבי כי החזיק את הנשק לשם הגנה עצמית בלבד בדרכו לעבודה ומתוך חשש לנקמת דם מצד שבט עמו מסוכסך השבט שלו. עוד טוען המשיב כי בנסיבות בהן החזיק בנשקו אין כדי להעיד על מסוכנותו, כי מפסיקתו של בית משפט זה עולה כי החזקת נשק שלא כדין אינה מקימה כשלעצמה חזקה לפיה המחזיק בנשק עומד לבצע עבירה פלילית וכי החזקת נשק שלא כדין לשם הגנה עצמית נמצאת ברף התחתון של עבירות מסוג זה. לבסוף טוען המשיב כי מקום בו אין בית משפט זקוק לתסקיר שירות המבחן כדי להכריע בשאלת המעצר אין לחייבו להורות על עריכת תסקיר כאמור.

5.

דין הערר להידחות. בית משפט השלום עמד על נסיבות ביצוע העבירה המיוחסת למשיב ועל המסוכנות הנשקפת ממנו, וקבע כי אין להורות על מעצר בית ביחס למשיב. בית המשפט המחוזי עמד גם הוא על נסיבות המקרה ובחן כערכאת ערעור את קביעותיו של בית משפט השלום, ואף הוא לא מצא מקום להגביל את תנועת המשיב. כבר נפסק כי משנתנו שתי ערכאות דעתן באשר לשאלת מעצרו של נאשם והיו תמימות דעים לגביה, לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטותיהן (ראו: בש"פ 3231/07

רמאדן נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (טרם פורסם, 27.4.2007); בש"פ 3274/07 בוסקילה נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (טרם פורסם, 1.5.2007)). אינני סבורה כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים נדירים המצדיקים התערבות כאמור. העוררת אף לא ביקשה לעכב את ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי ומכאן דומה כי גם גישתה היתה לכתחילה שאין מדובר במקרה המצדיק ערר נוסף ודיון בגלגול שלישי. אכן, הסברו של המשיב שהועלה בשפה רפה רק בעת הדיון בבית המשפט המחוזי, לפיו החזיק בנשק לשם הגנה עצמית מחשש לחיסול חשבונות, מעורר קושי בהתחשב בכך שמדובר בנשק שהוחזק שלא כדין ומקורו לא נודע. יחד עם זאת נראה כי בנסיבות המקרה דנן ובהתחשב במכלול הנתונים הצריכים לעניין, לרבות היות המשיב בדרך כלל אדם נורמטיבי והאפשרות שאין לשלול אותה כי הנשק אכן הוחזק על ידו לצורך הגנה עצמית במסגרת ריב "החמולות", כטענתו (ראו והשוו: ב"ש 625/82 מחמוד נ' מדינת ישראל

פ"ד לז(3) 668, 671-672 (1982); בש"פ 9126/04 חוסייני נ' מדינת ישראל, פיסקה 8 (לא פורסם, 7.11.2004)), לא ראיתי צורך להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את ערר המדינה על החלטתו של בית משפט השלום בסוגיית המעצר. אולם מצאתי לנכון להורות על הגדלת סכום ההפקדה במזומן ולהעמידו על סך של 15,000 ש"ח. הפרש סכום ההפקדה בסך 10,000 ש"ח יופקד על-ידי המשיב בבית משפט השלום בבאר שבע עד יום 15.3.2009.

אשר על כן, ובכפוף להגדלת סכום ההפקדה כאמור, הערר נדחה.