בש"פ 3274/07 מאיר צבי בוסקילה נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי) מיום 21.2.2007 (ב"ש 20382/07) אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 1581/07 ובכך אימץ את החלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט א' באומגרט) מיום 15.2.2007 (ב"ש 2225/07).

1.

העורר עומד לדין בעבירה של סחר בסם מסוכן. על-פי המתואר בכתב האישום ביום 8.2.2007 מכר העורר סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 0.4556 גרם נטו לפולט אוחנה (להלן: פולט ) בשדרות רגר בבאר-שבע תמורת 100 ש"ח. בעת מעצרו של העורר נתפס בחזקתו כסף מזומן בסך של 800 ש"ח.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ובית משפט השלום בבאר-שבע נעתר לבקשה בהחלטתו מיום 15.2.2007 בקובעו כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל להוכחת אשמתו בעבירה המיוחסת לו. בית משפט השלום התייחס בהקשר זה, בין היתר, לדוחו"ת שערכו שני שוטרי הסיור אשר עקבו אחר העורר והבחינו בביצוע העבירה המיוחסת לו ממרחק ראיה. מדוחו"ת אלה עולה, כי בעודם פוסעים בשדרות רגר מסרה פולט דבר מה לעורר

ולאחר מכן מסר העורר דבר מה לפולט שהכניסה ידה אל אחוריה שם נמצא לבסוף הסם המסוכן. בית המשפט השלום הוסיף וקבע שאין בהודעתה של פולט כי רכשה את הסם המסוכן מבדואי בשוק בבאר-שבע כדי לגרוע מעוצמת הראיות לכאורה כנגד העורר, שכן כוחן המצטבר של ראיות אלה והסתירות שהתגלו בהודעותיה של פולט אינן מתיישבות לכאורה עם אפשרות אחרת פרט לכך שהעורר סחר בסם מסוכן. באשר לחלופת המעצר, סבר בית המשפט כי המקרה דנא אינו מגלה נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרור ממעצר של נאשם בעבירה של סחר בסם מסוכן. בהקשר זה הדגיש בית המשפט את עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל כ-20 הרשעות קודמות, חלקן בגין עבירות בתחום הסמים המסוכנים.

3.

ערר על החלטה זו שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נדחה ביום 21.2.2007. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי: " דוחות השוטרים מהווים תשתית ראייתית מספקת להוכחת האישום המיוחס לעורר, וזאת על אף גירסתה של פולט אוחנה לפיה רכשה את הסם מאחר בשעות הבוקר קודם שפגשה את העורר ". בהקשר זה הדגיש גם בית המשפט המחוזי את הסתירות שהתגלו בעדויותיה של פולט וציין כי מן המפורסמות הוא שרוכשי סם חוששים להעיד כנגד הסוחרים בו. עוד הטעים בית המשפט, כי אין ממש בטענת העורר לפיה הוא מופלה לרעה לעומת פולט (שנגדה לא הוגש כתב אישום), בציינו כי אין מקום להשוות בין מוכר הסם לרוכש הסם.

מכאן הערר שבפניי.

4.

העורר שב וטוען כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה לביסוס האישום נגדו או למצער כי הראיות הקיימות הינן נסיבתיות בלבד ואינן מובילות למסקנה הגיונית אחת המתיישבת עם אשמתו. יתרה מכך, לשיטתו של העורר, בחקירתו ובחקירת פולט סופקו הסברים המיישבים בין הראיות הנסיבתיות נגדו לבין טענתו בדבר חפותו. בהקשר זה סבור העורר כי הודעתה החד משמעית של פולט לפיה רכשה את הסם מאדם אחר בולטת על-רקע הראיות הנסיבתיות בתיק, ומכאן ששגה בית משפט קמא בקובעו כי אין בה כדי לכרסם בחומר הראיות. עוד מציין העורר כי המשיבה לא בדקה כלל את גרסתה של פולט וכי בכך יש כדי להחליש את עוצמת הראיות לכאורה נגדו.

המשיבה מצידה טוענת כי קיימות במקרה דנן ראיות בעוצמה מספיקה לשם מעצרו של העורר עד תום ההליכים ובהן דוחות השוטרים, הסתירות שנתגלו בגרסאות אותן מסרה פולט והסמים שנמצאו על גופה. לפיכך סבורה המשיבה כי הערר שמיקד עצמו אך בשאלת הראיות לכאורה דינו להדחות.

5.

הערר שבפני הוא "גלגול שלישי" של הדיון בעניין מעצרו של העורר. משנתנו שתי ערכאות דעתן לשאלת מעצרו של העורר והיו תמימות דעים לגביה, לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטותיהן. בחנתי את טענות העורר ולא מצאתי בהן נימוק המצדיק התערבות בהחלטות אלה. הקביעה כי קיימות במקרה דנן ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לעורר מבוססת בעיקרה על דוחות השוטרים ועל הסם שנתפס על גופה של פולט במקום אליו הכניסה את ידה לאחר שקיבלה דבר מה מידי העורר. כפי שציין בית משפט השלום די בראיות אלו כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירה שיוחסה לו. על דבר קיומה של עילת מעצר במקרה דנן אין חולק ונוכח עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל הרשעות בעבירות סמים, לא עלתה מפיו ובצדק כל טענה לעניין חלופת מעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.