בש"פ 3231/07 נימר רמאדן נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן נשיא א' אמינוף) מיום 29.3.2007 (ערר 1515/07), אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 1352/07 ובכך אימץ את החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת כ' רוטפלד-האפט) מיום 7.3.2007 (ב"ש 1633/07).

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו 11 אישומים בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (11 מקרים), עושק (10 מקרים) וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על-פי המתואר בכתב האישום החל משנת 2005 ועד סמוך להגשת כתב האישום נהג העורר להציג עצמו כבעל יכולות מיסטיות ובכללן היכולת להסיר כישופים ועין הרע, להתיר נדרים וליצור קמיעות בעלות סגולות מרפא. במהלך התקופה האמורה פקדו את ביתו של העורר אנשים רבים לצורך קבלת "טיפולים" והעורר דרש מהם כספים ותכשיטי זהב תוך יצירת מצג לפיו רכושם משמש למימון עלות הטיפול ובנצלו את מצוקתם ואת אמונתם ביכולתו להיטיב עמם. כתוצאה ממעשיו אלו קיבל העורר כספים בסך של כחצי מליון ש"ח ותכשיטים בשווי של למעלה מ-100,000 ש"ח. כך למשל באחת מן הפרשות בהן הואשם הציג העורר כלפי המתלוננת מצג לפיו הוא חוזה כי בנה החייל ימות, בתה הקטינה תלקה בסרטן העצמות ובנה השלישי ילקה בסרטן בראשו, וכי רק בכוחו לסייע להם. על רקע זה העבירה אותה מתלוננת לידי העורר סך של 150,000 ש"ח ותכשיטי זהב ובכלל זה תמורה שקיבלה עבור מכירת דירה, שהושבה לה אך בחלקה. דוגמא נוספת, שונה במאפייניה, למעשים המיוחסים לעורר הינה אירוע בו שמע באקראי כי עובר אורח מברר היכן הוא יכול להמיר 10,000 ש"ח לדולרים. העורר הציע לו את עזרתו ונעלם כשהכסף באמתחתו.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו ובהחלטתו מיום 7.3.2007 נעתר בית משפט השלום בנצרת לבקשה. במוקד הדיון עמדה שאלת קיומה של עילת מעצר ולא התעוררה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. תסקיר המעצר שהוגש בעניינו העלה כי העורר נשוי לאישה הסובלת מבעיות בריאות קשות ואב לחמישה ילדים וכי הורשע בעבר בעבירת שוד בגינה נגזרו עליו שש שנות מאסר. בתום ריצוי אותו העונש עבד העורר בענף הבניין עד שהוכר כנכה בעקבות מחלת לב. על פי התרשמותו של שירות המבחן "מדובר באדם אשר חיפש אחר דרכים קצרות, לשם השגת הכנסה כלכלית, תחת "הכיסוי", של דאגה לטיפולים רפואיים, לו ולאשתו". בשים-לב למצבו הבריאותי של העורר, ונוכח ההערכה כי המסוכנות הנשקפת ממנו הינה קונקרטית לעיסוק במיסטיקה, המליץ שירות המבחן לשקול את שחרורו לחלופת מעצר אצל אחי אשתו בתנאי פיקוח ודיווח נוקשים. בית משפט השלום דחה המלצה זו והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו ציין בית המשפט כי פעילותו העבריינית של העורר מאופיינת בתחכום, בשיטתיות ובהטלת מורא על קורבנותיו והמעשים המיוחסים לו אינם מותירים ספק באשר למסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט הוסיף וציין כי עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל בין היתר עבירות של שוד מזוין, משיכת שיקים ללא כיסוי, החזקת רכוש החשוד כגנוב, קבלת דבר במרמה, וכן עבירות סמים ואלימות מעצימים את מסוכנותו והעובדה שחלף פרק זמן משמעותי ממועד ביצוען של עבירות אלו (כ-14 שנה), אין בה כדי להועיל לו שכן העבירות המיוחסות לו כיום דומות במאפייניהן לאלו שביצע בעבר והיקפן מלמד כי אין המדובר במעידה חד-פעמית. עוד הדגיש בית המשפט כי אופי העבירות המיוחסות לעורר ועוצמת השפעתו על המתלוננים מעוררים חשש לשיבוש הליכי חקירה מצדו.

3.

על החלטתו זו של בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת. בהחלטתו מיום 29.3.2007 אימץ בית המשפט המחוזי את קביעותיו של בית משפט השלום לעניין אופיים וטיבם של מעשי העורר כמעשים מתוחכמים, שיטתיים ורחבי היקף ובדחותו את הערר הוסיף וציין אף הוא כי נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר ונוכח טיב המעשים המיוחסים לו והיקפם לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו כי העורר אינו ראוי לאמון וכי אם יורה על חלופת מעצר קיימת סכנה שימשיך לעסוק בפלילים וישבש הליכי חקירה ומשפט. לבסוף העיר בית המשפט המחוזי כי מוטב היה אילו הורה בית משפט השלום על הכנת תסקיר רק לאחר בחינת השאלה האם יש כלל מקום במקרה דנא להורות על חלופת מעצר ומשלא עשה כן, התברר בדיעבד שעריכת התסקיר היתה מיותרת.

מכאן הערר שבפניי.

4.

העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בקובעו שהמסוכנות הנשקפת ממנו שוללת כל אפשרות לחלופת מעצר. לטענתו יש ליתן משקל לכך שהעבירה האחרונה בה הורשע בוצעה לפני כ-14 שנים, וכן יש להתחשב במצבו הרפואי ובתסקיר המעצר לפיו מסוכנותו היא קונקרטית לעיסוק במיסטיקה. העורר מוסיף וטוען כי נוכח חשיפת מעשיו קבל עם ועדה בתוכנית הטלוויזיה "כלבוטק" ומשום ששרות המבחן התרשם כי הוא מצוי מאז מעצרו בתהליך של חשבון נפש, האפשרות להישנות מעשי העבירה המיוחסים לו היא אפסית. עוד טוען העורר כי אין ממש בטענה שקיים חשש לשיבוש הליכי משפט מצדו, שכן הודעותיו והודעותיהם של המתלוננים בפרשה לא זו בלבד שתועדו בתחקיר "כלבוטק", הן אף תואמות את ההודעות שנמסרו למשטרה. העורר מבקש להדגיש בהקשר זה כי שיתף פעולה עם חוקריו ומסר גרסה אשר "כמעט" מאשרת את המסכת העובדתית המיוחסת לו, וכן הוא טוען כי אין בעברו הרשעה בעבירות של שיבוש הליכי חקירה או משפט. לבסוף סבור העורר, כי העובדה שהעבירות המיוחסות לו בוצעו מתוך ביתו אין בה כדי לשלול אפשרות של חלופה שכן הוא אמור להימצא בבית גיסו ותחת פיקוחו, בערבויות מתאימות.

5.

הערר שבפנינו הוא "גלגול שלישי" של הדיון בעניין מעצרו של העורר. אכן, מאז תיקון מס' 19 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (ראו חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 19), התשנ"ה-1995) עניין לנו בערר המוגש בזכות, כהוראת סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. יחד עם זאת, משנתנו שתי ערכאות דעתן לשאלת המעצר והיו תמימות דעים לגביה לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטותיהן. ראוי, אפוא, לנצל את זכות הערר לבית משפט זה כערכאה שלישית באותם המקרים שבהם אכן קיימים נימוקים כבדי משקל המקימים סיכוי סביר להתערבות בהחלטה נשוא הערר. במקרה דנן נראה כי העורר שב ומעלה בפנינו את אותן הטענות שהועלו ונדחו בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות ולא מצאתי כי יש בפיו נימוק כבד משקל המצדיק שינוי מהחלטות אלה. בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272 (1998) (להלן: עניין פרנקל ) פסק בית משפט זה כי אף שחוק המעצרים אינו קובע עילת מעצר סטאטוטורית בעבירות רכוש, עשויה לקום עילה כזו מקום שהעבירות בוצעו "באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים". רוב מאפייני הסיכון עליהם עמד בית משפט זה בעניין פרנקל מתקיימים במקרה שלפנינו. מדובר לכאורה בהתנהגות עבריינית שיטתית, מסוכנת ומתוחכמת ובעבירות שבוצעו לאורך זמן ובהיקף ניכר תוך ניצול חולשתם ומצוקתם של מתלוננים לא מעטים אשר שמו את מבטחם בעורר. נסיבות אלו מעידות על המסוכנות הנשקפת מהעורר והן מקימות עילת מעצר בעניינו אף שבעבירות רכוש עסקינן. מסקנה זו מתחזקת נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל בין היתר עבירות סמים, אלימות ורכוש. בנסיבות כאלה צריכה האפשרות של חלופת מעצר להיבחן במשנה זהירות, אפילו קיימת המלצה חיובית לעניין זה מאת שירות המבחן. במקרה דנן בצדק קבעו הערכאות קמא כי יש קושי ליתן אמון בעורר שלא יסכן את הציבור אם ישוחרר לחלופת המעצר המוצעת, ובייחוד בהתחשב בכך שמדובר בחלופה בבית אחותו אשר בחשבונה הופקדו על פי הנטען שיקים שקיבל העורר מידי מתלוננים.

אשר על כן, הערר נדחה.