בש"פ 9431/07 מדינת ישראל נ. נימר רמאדן

1.

המשיב עומד לדין בבית משפט השלום בנצרת בכתב אישום מתוקן ובו אחד עשר אישומים בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין ועושק, לפי סעיף 431(1) לחוק העונשין.

ביום 7.3.07 נעתר בית משפט השלום לבקשת המדינה, והורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים. ערר שהגיש על כך המשיב לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 29.3.07.

המשיב שב וערר בערר נוסף לבית משפט זה, וביום 27.4.07 דחתה השופטת א' חיות את עררו (בש"פ 3231/07). הליכי המשפט מצויים כעת בעיצומה של פרשת התביעה, המשיב עומד לסיים תשעה חודשי מעצר – ומכאן בקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים.

2.

וזו תמצית המעשים והעבירות המיוחסים למשיב והמוכחים לכאורה (כנקבע בהחלטת המעצר ובהחלטות בהן נדחו ערריו):

במהלך השנים 2005-6 הציג עצמו המשיב בפני אנשים שונים כבעל כישורים מאגיים ומיסטיים שבכוחם יכול הוא להסיר מהם מארות של כישופים ועין רעה. במצגי שווא אלה ותוך ניצול מצוקתם, קיבל מהם המשיב במירמה ובעושק כספים בסכום מצטבר של כ-500,000 ש"ח ותכשיטים ששוויים עולה על 100,000 ש"ח.

עוד מואשם הוא, כי בדצמבר 2006 הבחין באדם המחפש חלפן כספים. הוא הציע לו בכזב כי ימיר עבורו את הסכום של 10,000 דולר שביקש להמיר, נטל את הכסף ונעלם.

בהחלטת בית משפט זה בה נדחה עררו של המשיב על מעצרו, נקבע על ידי השופטת א' חיות:

"מדובר לכאורה בהתנהגות עבריינית שיטתית, מסוכנת ומתוחכמת, ובעבירות שבצע לאורך זמן ובהיקף ניכר, תוך ניצול חולשתם ומצוקתם של מתלוננים רבים אשר שמו מבטחם בעורר.

נסיבות אלה מעידות על המסוכנות הנשקפת מהעורר, והן מקימות עילת מעצר בעניינו אף שבעבירות רכוש עסקינן.

מסקנה זו מתחזקת נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל, בין היתר, עבירות סמים, אלימות ורכוש.

בנסיבות כאלה צריכה האפשרות של חלופת מעצר להיבחן במשנה זהירות, אפילו קיימת המלצה חיובית לעניין זה מאת שירות המבחן" (בש"פ 3231/07, לא פורסם, 24.7.07).

אין חולק כי העילות מכוחן נעצר המשיב עד לתום ההליכים – שרירות ותקפות כנתינתן גם כיום הזה.

3.

שיקולי בית המשפט בבואו לבחון הארכת מעצר של נאשם מעבר לתשעה חודשים אינם מתמצים בבחינת קיומן של עילות המעצר אלא נדרשים הם לאיזון שבין אלו לבין התמשכות ההליכים.

בעניינו של המשיב מצאתי כי חלק נכבד מהתמשכות ההליכים במשפטו רובץ לפתחו. הישיבות שנועדו להקראת כתב האישום ולמתן תשובתו נדחו לבקשתו ארבע פעמים, עד שמסר את תשובתו ביום 16.4.07. הישיבה הראשונה שנקבעה לשמיעת ההוכחות (3.6.07) נדחתה לבקשת הצדדים לשם ניהול משא ומתן להסדר טיעון. שבוע לאחר מכן החליף המשיב את סנגורו, והאחרון ביקש לדחות המועדים שנקבעו על מנת להכין כדבעי את התיק. לאור כל זאת, החלה פרשת התביעה רק ביום 8.7.07 ונמשכה ב-15.7.07.

לישיבת 11.9.07 לא הובא המשיב ממעצרו. לטענת בא כוחו, הסיבה לכך היתה במחלתו של המשיב, והוא התנגד להמשך שמיעת פרשת התביעה בהעדרו. הישיבה שנקבעה ליום 24.9.07 לא התקיימה בעקבות בקשה שהוגשה על ידי הסנגור מסיבות משפחתיות. גם לישיבת 9.10.07 לא הובא המשיב ממעצרו. התברר, כי הוא הופנה לאישפוז. גם הפעם סירב הסנגור לשמיעת המשך פרשת התביעה בהעדר המשיב, וכך ארע גם לישיבה הנוספת שנקבעה ליום 22.10.07.

הנה כי כן, אין לו למשיב להלין על התמשכות ההליכים עד כה – אלא על עצמו בלבד.

לעת הזאת קבועים בבית המשפט קמא שישה מועדי הוכחות נוספים במהלך החודשים הקרובים.

משנמצא לנו כי סיבת התמשכות ההליכים רובצת רובה ככולה לפתחו של המשיב וכי קבועים שישה מועדי הוכחות במהלך תקופת ההארכה המבוקשת, נוטה הכף להעתר לבקשה.

4.

לאור זאת ונוכח עילות המעצר התקפות גם לעת הזו, אני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 12.11.07, או עד למתן פסק דין בת"פ 1352/07 בבית משפט השלום בנצרת, לפי המוקדם שביניהם.