בש"פ 1629/99 מדינת ישראל נ. אנטולי שליקוב

לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין במשפט התלוי ועמד כנגדו, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-.

כנגד המשיב הוגש ביום 17.6.98 כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס למשיב עבירות אינוס ומעשה סדום. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 12.6.98 נכנס המשיב לדירתה של המתלוננת, אישה מבוגרת בת 67, נעל את הדלת, סתם את פיה בידו, ולאחר מכן, תוך שימוש בכוח ובאיומים הפשיט אותה וביצע בה אינוס ומעשה סדום. כן נטל ממנה המשיב 400 ש"ח.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ב"ש 81192/98, בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 5.7.98 דן השופט א' בייזר בבקשה והורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט סבר כי עדות המתלוננת, המכירה את המשיב, מהווה ראיה המבססת תשתית ראייתית לכאורה. לכך מצטרפת תעודה רפואית על כך שבמתלונתת אמנם בוצע מעשה מיני. בית המשפט הוסיף כי אין מחלוקת על קיום עילת מעצר ואין מקום לנקוט בדרך של חלופת מעצר שכן מדובר באדם שכנראה היה שתוי, אדם המתגורר במקלט. אדם כזה, המבצע מעשים מיניים באשה בגיל מתקדם, מהווה סיכון לציבור.

המשיב הגיש ערר על ההחלטה לבית משפט זה, בש"פ 4486/98. השופט ח' אריאל, אשר דן בערר, החליט להחזיר את העניין לשמיעה מחדש בפני שופט בית המשפט המחוזי. ביום 5.8.98 דן השופט י' זפט מחדש במעצרו של המשיב וציווה על מעצר המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט בחן באופן מעמיק את התשתית הראייתית שהציגה התביעה ואת טענות האליבי של המשיב וקבע כי "הודעת המתלוננת מניחה תשתית לכאורה מוצקה לביסוס האישום". כן ציין בית המשפט כי קיימות פירצות מאוד משמעותיות בגירסת המשיב, המעניקות חיזוק רב לעדות המתלוננת. באשר לחלופת מעצר, בית המשפט פסק כי ככלל בעבירות המיוחסות למשיב אין להסתפק בחלופת מעצר, ולא נטענו נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל.

גם על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט זה, בש"פ 5198/98. חברתי השופטת ד' דורנר, אשר דנה בערר, החליטה לדחותו. לגישתה, עדותה של המתלוננת, הנתמכת בראיות אובייקטיביות, גוברת על טענת אליבי שהעלה המשיב.

מתברר כי עד עתה הסתיימה פרשת התביעה במשפטו של המשיב, והחלה פרשת ההגנה, אשר צפויה להסתיים ביום 22.4.99. עיקר טענתו של העורר מכוונת נגד הימשכותו של המשפט, ובמיוחד נגד העובדה כי ממועד הגשת כתב האישום ועד לתחילת פרשת התביעה עברו כשבעה חודשים. ואמנם דעתי אינה נוחה מכך שתחילת המשפט השתהתה תקופה כה ארוכה. יש לדאוג לכך כי תכליתו של המחוקק לזרז את בירור משפטם של נאשמים העצורים עד תום ההליכים תתגשם בפועל.

עם זאת, בשל חומרת העבירות המיוחסות למשיב, המקימות חזקת מסוכנות, ולאור העובדה כי פרשת ההוכחות עומדת, ככל הנראה, בפני סיום, אני מחליט להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 17.3.99, או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 4070/99 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.