פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1631/15
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
המאשימה:
מדינת ישראל
נ ג ד
הנאשם:
צוריאל דהן
החלטת בית המשפט לתעבורה באשדוד (כבוד השופטת
ר' שורץ
) מיום 11.1.2015 בתיק
פ"ל 6748-12-13
החלטה
1.
לפניי החלטת כבוד ה שופטת
ר' שורץ
מיום 11.1.2015 שעניינה מקום שיפוטו של תיק פלילי המייחס למר צוריאל דהן (להלן: דהן )
עבירות תעבורה. כפי שיתואר להלן, כתב האישום הוגש לראשונה בראשית שנת 2012 בבית משפט לתעבורה בירושלים, אולם מאז עבר דרך ארוכה ומפותלת בין ערכאות ומחוזות שיפוט שונים. כעת, מצוי עניינו של דהן בפני ה שופטת
שורץ
בבית המשפט לתעבורה באשדוד, וטרם שזה יידון נתבקשה הנחיית נשיאת בית המשפט העליון לעניין מקום שיפוטו של ההליך. בתוקף הסמכות שהוענקה לי על ידי הנשיאה, להלן החלטתי.
העובדות הצריכות לעניין
2.
תחילת הפרשה בכתב אישום שהוגש נגד דהן בראשית שנת 2012, במסגרת פ"ל 1570-03-12 מדינת ישראל נ' דהן (להלן: התיק המקורי ). התיק המקורי הוגש ל בית המשפט לתעבורה בירושלים , ובו יוחסו לדהן 5 עבירות תעבורה וכן עבירה פלילית של הכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: העבירה הפלילית ). בהחלטת ה נשיאה
ד' ביניש
מיום 15.2.2012 (בש"פ 1313/12 דהן נ' מדינת ישראל , להלן : החלטת הנשיאה ) הועבר התיק המקורי, לבקשתו של דהן, לבית המשפט לתעבורה בקרית-גת. זאת "נוכח הצהרתו של המבקש כי טרם נערכה הקראה בתיק, וכי בכוונתו להודות בכל העובדות המפורטות בכתב האישום, כך שלא יהיה צורך בהבאת עדים ובראיות,
ובהתחשב בנימוקי הבקשה..." (ההדגשה הוספה – ע'ב'). משכך נקבע,
התיק המקורי נדון בפני השופטת שורץ
בבית המשפט לתעבורה בקרית-גת; ביום 16.5.2012 הורשע המערער בהתאם להודאת באת-כוחו וביום 9.10.2012 ניתן גזר הדין. נגד הכרעת הדין וגזר הדין הגיש דהן ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (עפ"ת 16782-10-12 דהן נ' מדינת ישראל , להלן: הערעור ) . זאת בטענה, בין היתר, כי בית המשפט לתעבורה לא היה מוסמך לדון בתיק משום העבירה הפלילית שאינה בגדר סמכותו אלא בסמכות בית משפט שלום. ביום 12.11.2012, בהסכמה ולאחר שהמערער הצהיר "שלא יתנהלו הוכחות", כלשונו, ניתן פסק דין בערעור אשר הורה על ביטול פסק הדין בתיק המקורי והחזרת התיק ל בית משפט קמא לשלב ההקראה.
לנוכח קיומה של העבירה הפלילית בכתב האישום, הועבר עניינו של דהן ל בית משפט השלום בקריית-גת
(ת"פ 9984-03-13
מדינת ישראל נ' דהן ) . בהמשך ובהסכמה, תוקן כתב האישום כך שתחת העבירה הפלילית באה עבירת תעבורה, וביום 5.12.2013 הוגש נגד דהן כתב אישום מתוקן לבית המשפט לתעבורה באשקלון (פ"ל 6748-12-13 מדינת ישראל נ' דהן
(להלן: התיק האחרון )) . ביום 20.3.2014 התקיים דיון בפני כבוד השופט א' מאושר בבית המשפט לתעבורה באשקלון. במהלך הדיון חזר בו דהן מכוונתו להודות בעובדות שיוחסו לו, ובסופו הורה השופט מאושר על העברת התיק לבית משפט השלום בירושלים, כדלקמן:
"לנוכח התגלגלות התיק, ולאור הצהרת הנאשם כי בכוונתו להודות בעובדות המפורטות בכתב האישום וכפי שהבנתי מב"כ הנאשם, הנאשם החליט לחזור בו מהודאתו וכפי שהסתבר הנאשם ניצל ניצול ציני ואף כפר במיוחס לו ולאחר מכן חזר בו וזאת כעולה מעפ"ת 16782-10-12 בבימ"ש מחוזי ב"ש (הערעור – ע'ב') , אני מורה על העברת התיק לבימ"ש השלום בירושלים לצורך המשך ניהול התיק."
התיק האחרון הועבר אפוא לבית המשפט לתעבורה בירושלים, שבפניו דהן
העלה טענה כי העברת התיק האחרון מאשקלון לירושלים נעשתה בחוסר סמכות. משכך ובהסכמת הצדדים, הועבר התיק מירושלים לבית המשפט לתעבורה באשדוד, שם נקבע לדיון בפני כבוד השופטת ר' שורץ אשר כזכור דנה אף בתיק המקורי. ביום 11.1.2015 ניתנה החלטתה של השופטת שורץ , במסגרתה גוללה את המסכת העובדתית הארוכה והמפותלת שתוארה לעיל ובסופה נכתב כדלקמן (להלן: ההחלטה ):
"בשים לב להתנהלות האקרובטית והחשש למסע דיג אחר שופט/בחירת מותב, מבוקשת הנחיה לענין מקום השיפוט, טרם אדרש למתן החלטה בבקשה ( בקשה לגילוי ראיות מטעם דהן מיום 6.1.2015 – ע'ב' )."
דיון והכרעה
3.
העברת מקום דיון בין מחוזות שיפוט שונים, כבענייננו, מוסדרת בסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ), הקובע כהאי לישנה:
"(א)
הליך מסוים שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט מחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, רשאי נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון שהוא הסמיכו לכך להורות שיהיה נידון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר;
ובלבד שלא תינתן הוראה לפי סעיף זה לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו.
(ב)
בהחלטה לפי סעיף קטן (א) ישקול נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון שהוא הסמיכו לכך, לפי העניין, את מידת הפגיעה הצפויה בבעלי הדין כתוצאה מההעברה, את המרחק בין בית המשפט שממנו הועבר ההליך לבין בית המשפט שאליו הועבר ואת הבטחת נגישותם של בעלי הדין לבית המשפט.
(ג)
בית המשפט שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד. " (ההדגשה הוספה – ע'ב')
למקרא הוראה זו נמצאנו למדים כי המחוקק הסמיך את נשיא בית המשפט העליון, או שופט אחר של בית המשפט העליון שהוסמך לכך על ידי הנשיא, להורות על העברת מקום דיון בין מחוז שיפוט אחד למשנהו (בש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי , פ"ד נט(4) 229 , 235
(9.2.2005) (להלן: עניין זוזיאשווילי )) . לענייננו, רלוונטי סעיף 78(ג) לחוק הקובע כי "בית המשפט שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד". כלל זה נוסף להוראת סעיף 78 לחוק רק במסגרת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 68), התשע"ב-2012 (ס"ח 98), אולם מופיע זה מכבר בחוק בהקשרים אחרים וזכה לפרשנות רחבה ודווקנית בהלכה הפסוקה (עדנה בקנשטיין ונאוה ברוורמן "הלא יעבירנו עוד?" עלי משפט ה 7, 18 (התשס"ו)). כך, למשל, במסגרת העברת מקום דיון מחמת חוסר סמכות מקומית או עניינית לפי סעיף 79(א) לחוק, נקבע כי אף במקרה שבו הועבר תיק לבית משפט אחר בעקבות טענה של חוסר סמכות מקומית אולם נמצא כי בית המשפט הנעבר חסר סמכות עניינית – בכל מקרה ידון בו בית המשפט הנעבר, שכן מכוח צו ההעברה קנה לו בית משפט זה סמכות (רע"א 3319/00 שור נ' בן-יקר חברה להנדסה ובניין בע"מ,
פ"ד נח(2) 817, 821 (2001)). וכך גם בענייננו, מדובר בכלל נהיר וברור, ומקום שבו העביר בית המשפט הנעבר הליך שהובא לפניו לטריבונל שלישי בניגוד לכלל, יש להחזיר את ההליך לבית המשפט הנעבר (בע"מ 6661/12 פלונית נ' פלוני
(28.1.2013)).
4.
ומן הכלל אל הפרט . התיק המקורי נפתח בבית המשפט לתעבורה בירושלים ומשם הועבר בהחלטת הנשיאה לבית המשפט לתעבורה בקרית-גת, משמע בית המשפט לתעבורה בקרית-גת היה בית משפט נעבר . דהן הורשע בבית המשפט לתעבורה בקרית-גת ונגזר דינו. לאחר קבלת ערעורו, לנוכח קיומה של עבירה פלילית בכתב האישום, הוחזר עניינו לבית משפט שלום בקרית-גת. בהמשך, תוקן כתב האישום כך שכלל עבירות תעבורה בלבד ועניינו של דהן הועבר לבית המשפט לתעבורה באשקלון.
כעולה מבין השורות, מסתמן כי בשנים האחרונות נערכו שינויים מבניים בבתי המשפט לתעבורה במחוז דרום, כך שתחת בית המשפט לתעבורה בקרית-גת בא תחילה בית המשפט לתעבורה באשקלון ובהמשך בית המשפט לתעבורה באשדוד. בנסיבות אלה, נראה כי עד לנקודת הזמן שבה הוגש כתב אישום מתוקן במסגרת התיק האחרון לבית המשפט לתעבורה באשקלון, לא נפל כל פגם במקום השיפוט בו נדון עניינו של דהן.
5.
מהו, אם כן, דינה של החלטת כבוד השופט א' מאושר מיום 20.3.2014 שבגדרה הוחלט על העברת התיק האחרון מבית המשפט לתעבורה באשקלון לבית המשפט לתעבורה בירושלים? אמנם, התיק האחרון הוגש לבית המשפט לתעבורה באשקלון לאחר שערעור שהגיש דהן על הרשעתו בתיק המקורי – התקבל; ולאחר שכתב האישום שהוגש נגדו במסגרת התיק המקורי – תוקן. על כן, ניתן לכאורה לראות בנסיבות אלה כנסיבות "המאפסות" את מניין המעברים. חרף זאת, לטעמי ולכל הפחות מן הבחינה המהותית, התיק האחרון מהווה המשכו של התיק המקורי שהוגש מלכתחילה לבית המשפט לתעבורה בירושלים, ועבר לבית המשפט לתעבורה בקרית-גת – לבקשת דהן ומכוח החלטת הנשיאה. ולראיה, אף כתב האישום שהוגש במסגרת התיק האחרון לא היה כתב אישום חדש אלא כתב אישום שכותרתו "כתב אישום מתוקן", קרי: תיקון של כתב האישום שהוגש בתיק המקורי. בהתאם לכך ולנוכח השינויים המבניים שככל הנראה חלו כאמור בבתי המשפט לתעבורה במחוז דרום, הלכה למעשה בית המשפט לתעבורה באשקלון היה בית משפט נעבר . על כן ובהתאם להוראת סעיף 78(ג) לחוק, נדרש היה כי עניינו של דהן ימשיך להתנהל שם.
יתרה מכך, גם אם ניתן לראות בנסיבות שבהן הוגש כתב האישום המתוקן
בתיק האחרון, כנסיבות ה"מאפסות" את מניין המעברים כך שבית המשפט לתעבורה באשקלון איננו בית משפט נעבר, ראוי היה להשאיר את התיק האחרון בבית המשפט לתעבורה באשקלון. ואבאר.
מהחלטת השופט מאושר מיום 20.3.2014 עולה כי הנימוק להעברת התיק האחרון לירושלים – העברה שהיא פרי יוזמה של בית המשפט – נעוץ בחזרתו של דהן מכוונתו להודות בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום. הרושם הוא, כי העברת התיק לירושלים הייתה למעשה מעין סנקציה בגין חזרתו של דהן מההודיה. זאת, אין לקבל. השיקול המרכזי להעברת מקום דיון, בהתאם לסעיף 78 לחוק, הוא מאזן הנוחות בין הצדדים (בש"פ 1116/04 ברדיצ'בסקי נ' יעקב (8.2.2004); בש"פ 11018/07 פלונית נ' מדינת ישראל (8.1.2008)). אמנם ניתן לשקול שיקולים נוספים ( עניין זוזיאשווילי , בעמ' 237-235), אולם ברי כי ענישה אין מקומה בגדרם של אלה.
6.
הנה כי כן, העברת התיק מבית המשפט לתעבורה באשקלון לבית המשפט לתעבורה בירושלים לא הייתה במקומה. בנסיבות אלה, בהתאם לכלל הקבוע בסעיף 78(ג) לחוק ובהינתן השינויים המבניים שנזכרו, ההחלטה בדבר העברת התיק האחרון מבית המשפט לתעבורה בירושלים לבית המשפט לתעבורה באשדוד ניתנה כדין.
במצב דברים זה, התיק האחרון ימשיך אפוא להתנהל בבית המשפט לתעבורה באשדוד. כך גם משום שהגיעה העת לשים קץ לנדידת התיק, ומשזה קבוע להקראה במועד קרוב. יוער, בשולי הדברים, כי לא נעלמה מעיניי התנהלותו של דהן אשר לאורך כל הפרשה נע ונד בין הודאה לבין כפירה וזאת חרף הצהרתו שעמדה בבסיס החלטת הנשיאה, ויש לבקרו על כך. עם זאת, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה באשר למקום הדיון.
ניתנה היום, י"ט באדר התשע"ה (10.3.2015).
ש ו פ ט ת