בש"פ 1116/04 מר בוריס ברדיצ'בסקי נ. מדינת ישראל

לפניי שלוש בקשות להעברת מקום דיון על-פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

נגד ארבעת המבקשים, יחד עם שלושה נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין עבירות שונות שעניינן סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות (ת.פ.ח 708/94). המדינה הגישה בקשה לאחד משפט זה עם ת.פ.ח 667/03 לפי סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. כן ביקשה המדינה לגבות לאלתר עדויות מוקדמות של שבע מתלוננות. הדיון בבקשות אלה נקבע ליום 11.2.04 בפני בית המשפט המחוזי.

כל הבקשות שלפניי הן להעביר את הדיון בעניינם של ארבעת המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המבקש בבש"פ 1116/04 (נאשם 1) טוען כי עיקר הראיות בתיק הן ראיות מאזור המרכז, הן קושרות לכאורה את המבקש רק לאזור המרכז ואין להן כל זיקה מהותית לירושלים. בפיו גם טענות לגבי סמכותו המקומית של בית המשפט בירושלים, נוכח מקום ביצוע העבירות ומקום מגוריו של המבקש. המבקש מוסיף כי חלק מעדי התביעה הם שוטרים ביחידה השייכת למחוז מרכז. כן קובל המבקש נגד בקשת המדינה לאיחוד דיון ולהעדת המתלוננות, דבר אשר יגרום לסרבול הדיון בעניינו ויקים חשש ממשי לפגיעה בהגנתו. יש גם בכך, לדבריו, כדי להצדיק העברת הדיון לתל-אביב. המבקש מוסיף כי הוא עצור כעת בירושלים והדבר מהווה נטל על משפחתו המגיעה בפתח-תקווה לבקרו. שני המבקשים בבש"פ 1180/04 (נאשמים 4 ו-5) טוענים אף הם כי העבירות המיוחסות להם לא בוצעו בירושלים, חלק ניכר מעדי התביעה אינם מתגוררים בירושלים, והמבקשים עצמם מתגוררים בבאר שבע ובתל-אביב. המבקש בבש"פ 1188/04 (נאשם 2) משמיע טענות דומות. בנוסף הוא מציין כי מתנהל נגדו הליך פלילי נפרד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב וכי ראוי שכל אישומיו יתבררו במסגרת הליך אחד.

לאחר שעיינתי בבקשות ובחומר המצוי בתיקים הגעתי למסקנה כי דינן להידחות. אין סעיף 78 לחוק בתי המשפט משמש לשם העברת מקום הדיון מקום שנטענת טענת חוסר סמכות מקומית. אם אכן סבורים המבקשים כי בית המשפט המחוזי בירושלים נעדר סמכות מקומית, באפשרותם להעלות טענה זו בפני ערכאת הדיון עם פתיחת המשפט (סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי). גם טענות המופנות כנגד איחוד כתבי האישום וגביית עדויות מוקדמות, אין להן מקום במסגרת הבקשה להעברת מקום דיון. השיקול המרכזי בגינו יורה בית המשפט על העברת הדיון מבית משפט אחד לבית משפט אחר הנו נוחות הנוגעים בדבר. אשר למאזן הנוחות, כבר נפסק כי אין די בכך שכפות המאזניים נוטות לצד זה או אחר, אלא כי הכף נוטה במובהק לכיוון ההעברה על מנת להורות על העברת מקום הדיון (בש"א 2728/03 העמותה למען בית הספר דמוקרטי בז"י נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אמנם, ישנן זיקות הקושרות את כתב האישום למחוז המרכז, אך בה בעת גם למחוז ירושלים, ועל-כן אין לומר כי הן נוטות במובהק לטובת ההעברה. נראה גם כי הפרדת עניינם של המבקשים מיתר הנאשמים בתיק, והעברת הטיפול בעניינם לפרקליטות במחוז אחר תהא בלתי יעילה ותביא לעיכובים בלתי רצויים. המבקשים לא הצביעו על קשיים מיוחדים שיהיו להם בניהול ההליך בירושלים. מכתב האישום עולה כי חלק ניכר מעדי התביעה נמצאים בירושלים. אחרים מפוזרים על פני איזורים שונים של המדינה. בנסיבות אלה, לא השתכנעתי כי מאזן הנוחות מחייב העברת הדיון מבית המשפט המחוזי בירושלים למחוז תל-אביב. בשולי הדברים יש לציין כי ההליכים בעניינם של המבקשים כבר החלו ואין בפניי הסכמת בית המשפט להעברה. הסכמה זו היא תנאי הכרחי לאור סעיף 78 לחוק, ודי בהיעדרה על מנת לדחות הבקשות.

הבקשות נדחות.