בש"א 2728/03 העמותה למען בית הספר דמוקרטי בז"י נ. מדינת ישראל

לפני בקשה להעברת הדיון בעניינה של המבקשת מבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים אל בית המשפט לענינים מינהליים בחיפה.

1.העמותה למען בית ספר דמוקרטי בזכרון יעקב (להלן – המבקשת) ביקשה להקים בית ספר במעגן מיכאל, כך שיהיה מוסד מוכר שאינו רשמי על פי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט–1969 (להלן - החוק). משרד החינוך (להלן – המשיב) דחה את הבקשה. ועדת הערר, הפועלת על פי סעיף 14 לחוק, דחתה (ביום 20.2.2003) את הערר שהגישה המבקשת. ועדת הערר ציינה (בעמ' 18 להחלטתה) כי למבקשת עומדת זכות ערעור לבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים, על פי חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס–2000 (להלן – חוק בתי משפט לענינים מינהליים). הנחיה זו מעוגנת בתקנה 22 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א–2000 (להלן - התקנות) הקובעת:

"2. מקום שיפוט

(א) ערעור מינהלי יוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מושבו של בית הדין שעל החלטתו מוגש הערעור."

המבקשת אכן מתעתדת להגיש ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר. אלא שערעור זה היא מבקשת להגיש בבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה. מכאן הבקשה שלפני.

2.הטעם המרכזי העולה מהבקשה הוא כי אין זיקה מוחשית בין הסכסוך לבין בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים, ואילו הזיקות לבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה, כך נטען, הן מכריעות. זאת משום שחברי העמותה המבקשת מתגוררים בזכרון יעקב, בית הספר פועל בסביבה זו, וגם נציגי המשיב מתגוררים ופועלים באזור. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מקום מושבה של הרשות המינהלית מושא הערעור הוא "קריטריון מכריע" לעניין הסמכות המקומית לשיפוט. לוועדת הערר הפועלת מכוחו של החוק, היושבת בירושלים, יש סמכות שיפוט ארצית. לעיתים יש מקום כי תתייצב בהליכים כנגדה. על כן אין להטריח את הרשות המינהלית, ובכלל זה את אנשי האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי, שמקום מושבם הרגיל הוא בירושלים, לבתי משפט שונים בכל הארץ.

3.חוק בתי משפט לענינים מינהליים קובע כי "הוראות חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984 יחולו על הליך לפי חוק זה אם אין בחוק זה הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות חוק זה" (סעיף 14 לחוק). סמכותי להעביר ענין למקום אחר מעוגנת בסעיף 78 לחוק בתי המשפט. הצדדים שלפני לא טענו כל טענה כנגד היכולת לעשות שימוש בסעיף זה, ולאור התוצאה אליה הגעתי, לפיה דין הבקשה להידחות לגופה, אין כל צורך לקבוע מסמרות בשאלת הסמכות.

4.העילה המרכזית להעברת ענין למקום אחר על פי סעיף 78 לחוק היא מאזן הנוחות של הצדדים להליך (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 86 (תשנ"ה)). צודקת המבקשת כי כבר נפסק שבית משפט יטה להורות על העברת הדיון, כאשר התביעה הוגשה בתחום סמכותו של בית המשפט, אשר בידיו סמכות מבחינה פורמאלית, אך אין זיקה מוחשית אחרת כלשהי בין העניין לבין תחום סמכותו של בית המשפט (ב"ש 885/82 לוי נ' אוחנונה , פ"ד לז(1) 306; בש"א 3930/02 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' סדן (לא פורסם)). אלא שלא זה המקרה שלפני. העובדה כי ועדת הערר מושא הערעור יושבת בירושלים, וכי חלק מאנשי המשיבה שיידרשו לדיון יושבים בה, מהווה זיקה מהותית שאינה פורמאלית, כטענת המבקשת. אשר למאזן הנוחות, כבר נפסק כי אין די בכך שכפות המאזניים נוטות לצד זה או אחר, אלא כי הכף נוטה במובהק לכיוון ההעברה על מנת להורות על העברת מקום הדיון (זוסמן, סדרי הדין האזרחי , בעמ' 88). אמנם, ישנן זיקות רבות הקושרות את הסכסוך למחוז חיפה, אך בה בעת גם למחוז ירושלים, ועל-כן אין לומר כי הן נוטות במובהק לטובת ההעברה. המבקשת לא הצביעה על קשיים מיוחדים שיהיו לה בניהול ההליך בירושלים. לאור כל אלה דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית, אין צו להוצאות.