בש"פ 9213/20 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בת"פ 68038-10-18 מבית משפט השלום באר שבע לבית משפט השלום תל אביב-יפו.

2.

המבקש טוען כי הוא מתגורר ברמת גן וכי יהיה לו קשה להגיע לבית משפט השלום באר שבע בשל המרחק הרב אשר מפריד את מקום מגוריו מבית משפט זה.

3.

ביקשתי את תגובת המשיבה לבקשה, ובתגובה מיום 13.1.2021 הודיעה המשיבה כי היא מתנגדת לבקשה. לטענתה, כתב האישום הוגש לפני למעלה משנתיים, וכתובת מגוריו של המבקש לא השתנה מאז, ועל כן אין המדובר בעניין חדש, אשר נודע לו זה עתה. התיק שהוגש כנגד המבקש הוא אחד מבין עשרות תיקים שהוגשו באותה פרשה על ידי פרקליטות מחוז דרום, ולפיכך המשיבה סבורה כי נכון שפרקליטות זו תסיים את המלאכה שהחלה בה בפני בית משפט השלום באר שבע. בנוסף, הדיון בתיק מצוי בישורת האחרונה של שמיעת טיעונים לעונש. משכך, לא צפוי המבקש לסור עוד פעמים רבות לבית משפט השלום באר שבע.

4.

סעיף 6(א) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע כי "דנים נאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה, כולה או מקצתה, או נמצא מקום מגוריו של הנאשם". הווה אומר: התביעה זכאית להגיש את כתב האישום לבית משפט שבאזור שיפוטו נעברה העבירה המיוחסת לנאשם. כלל זה מהווה נקודת המוצא לדיון בבקשת ההעברה, שכן הוא מקים חזקה כי בית המשפט המוסמך שאליו הגישה התביעה את כתב האישום הוא הפורום הנכון לניהול המש פט מבחינת כל הנוגעים בדבר: הנאש ם, התביעה והעדים. חזקה זו, כמובן, איננה חלוטה, שכן סעיף 78 לחוק בתי המשפט מסמיכנו לה עביר את מקום ההתדיינות מבית משפט אחד למשנהו במקרים מיוחדים (ראו בש"פ 1379/15

יהודאי נ' עירית ירושלים (23.3.2015)). בהפעילנו סמכות זו, שוקלים אנ ו בראש ובראשונה את מאזן הנוחות של בעלי הדין והעדים. נטל השכנוע הרובץ על מבקש ההעברה אינו קל: כדי להרימו, על מבקש ההעברה לשכנענו כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון (ראו בש"פ 1116/04

ברדיצ'בסקי נ' מדינת ישראל (8.2.2004); בש"פ 1085/11 ספר נ' מדינת ישראל (22.2.2011)).

5.

סבורני כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו. הקוש י שעליו הוא מצביע, אין בו כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת בירור ההליך בבית משפט השלום תל אביב-יפו.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.