בש"פ 1738/18 מדינת ישראל נ. דניאל פורטנוב

1.

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 20.3.2018 או עד למתן פסק דין בת"פ 46231-06-17 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם.

2.

נגד המשיב, אסיר המרצה עונש מאסר שהוטל עליו בתיק אחר, הוגש כתב אישום, המייחס לו החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, החזקת חפץ אסור מסוכן ותקיפת עובד ציבור; זאת בגין ניסיון המשיב להחדיר סמים מסוכנים לתוך בית הסוהר ותקיפת הבלשים שביקשו לערוך חיפוש על גופו. ביום 20.6.2017 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, בהסכמת באת כוחו.

3.

עתה מונחת בפני בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, בה נטען כי נשקפת מן המשיב מסוכנות גבוהה הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו ונסיבות ביצועם, וכן מעברו הפלילי.

4.

בדיון לפני היום הפנתה באת כוח המדינה לנימוקי הבקשה כאמור. מנגד, ביקשה באת כוח המשיב שלא להיענות לבקשת המדינה. נטען כי הסטאטוס של עצור מונע מהמשיב זכויות שונות כאסיר, ומאחר שהמשיב ממילא מרצה תקופת מאסר ממושכת, הרי שמאסרו נותן מענה למסוכנות הנשקפת ממנו לציבור כנטען. כן הביעה באת כוח המשיב הסכמה לכך שהמשיב לא יצא לחופשות בתקופת ניהול משפטו.

5.

בעקבות הערות בית המשפט הודיעה באת כוח המדינה כי בכפוף לציון הסכמתו כאמור של המשיב שלא לצאת לחופשות בתקופת משפטו, מסכימה המדינה לשחרור המשיב.

6.

אכן, מקום שנאשם מרצה עונש מאסר מכוח הליך אחר, בדרך כלל תכליות המעצר עד לתום ההליכים מוגשמות מעצם היותו נתון מאחורי סורג ובריח במסגרת מאסרו, ולא נדרשת החלטת מעצר נוספת לשם איון חשש לשיבוש הליכים, להימלטות מן הדין או חשש ממסוכנות הנאשם (בש"פ 6605/97 מדינת ישראל נ' אבו סלימאן (17.11.11997); בש"פ 5671/13 מדינת ישראל נ' פלוני (22.8.2013)).

בנסיבות דנן, נוכח הסכמתו של המשיב שלא יותר לו לצאת לחופשות, איני רואה עילה להארכת מעצרו.

7.

אשר על כן, ובתנאי של אי יציאת המשיב לחופשות עד לתום ההליכים בעניינו, ישוחרר המשיב ממעצרו. המגבלה האמורה לענין חופשות תובא על ידי המבקשת לידיעת שירות בתי הסוהר לשם מניעת תקלה.