בש"פ 1773/12 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 7.3.2012 או עד למתן פסק די ן ב תפ"ח 24018-03-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. נגד המשיב ו-7 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום, המייחס להם ביצוע עבירות רבות במסגרת התאגדותם בארגון פשיעה אשר פעל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית במשך כשנתיים (להלן: " הארגון "). כתב האישום המתוקן מונה 20 סעיפי אישום, אשר ארבעה מהם מיוחסים, בין היתר, למשיב.

2.

מהמבוא לכתב האישום (סעיף 1), עולה כי המשיב היה פעיל בכיר בארגון, החל ממאי 2008 ועד למעצרו ביום 26.01.10. בראש הארגון עמד חגי זגורי (להלן: " זגורי "). כתב האישום עב הכרס מתאר מספר רב של אישומים, כאשר למשיב מיוחסות עבירות של ניהול, ארגון והכוונת פעילות בארגון פשיעה; ניסיון לרצח; הפעלת מועדוני הימורים; הלוואות בריבית; השמטות מס והלבנת הון. כאמור, הארגון פעל במבנה היררכי, במסגרתו התקיימה חלוקת תפקידים ברורה ומוגדרת. המשיב היה כפוף לזגורי, ושימש כנהגו. הוא אף היה ממנהלי הארגון והפעיל בעבורו מספר מועדוני הימורים.

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב, יחד עם שאר הנאשמים, עד תום ההליכים. ביום 1.6.2010 הסכימו חלק מהנאשמים, ובהם המשיב, כי בית המשפט המחוזי יורה על מעצרם עד תום ההליכים, תוך שמירת זכותם לבקש עיון חוזר, מבלי שיזדקקו להציג נסיבות חדשות. על בסיס ההסכמה האמורה, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ט' חיימוביץ' ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. משלא בא המשפט אל קיצו במסגרת תשעת החודשים הקבועים בחוק, הוארך ביום 8.12.2010 מעצרו של המשיב על ידי, בהסכמתו, בתשעים ימים נוספים (בש"פ 8845/10). ביום 9.3.11 הוארך מעצרו של המשיב בשנית בהסכמתו (בש"פ 1954/11, השופט י' עמית ). ביני לביני, דחה בית המשפט המחוזי ביום 19.5.2011 את בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטה למעצרו עד תום ההליכים בשל כרסום בראיות (כב' השופטת ט' חיימוביץ' ). ערר על ההחלטה נדחה אף הוא על ידי בית משפט זה ביום 7.7.2011 (בש"פ 4572/11, השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ). בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב ב-150 ימים נוספים נתקבלה חלקית ביום 29.5.2011 (בש"פ 4002/11, השופט ח' מלצר ). נקבע כי מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים בלבד, נוכח בחינת חוקתיות הארכת המעצר של 150 ימים הקבועה בסעיף 62(ב) לחוק המעצרים, המתקיימת בגדרו של בג"ץ 2442/11 עו"ד חיים שטנגר נ' יו"ר הכנסת . ביום 20.9.2011 האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב ב-90 ימים בפעם הרביעית (בש"פ 6209/11, השופט א' רובינשטיין ). במסגרת החלטה זו קבע השופט רובינשטיין:

"אשר למשיב 3 [ המשיב דכאן ]... אאריך את המעצר כמבוקש ב-90 יום מיום 9.9.11, בכפוף לשמירת זכותו של המשיב 3 לעתור לשחרור לאחר תום שמיעתם של העדים הרלבנטיים אליו; ובמקרה כזה בידי בית המשפט המחוזי לשקול הזמנת תסקיר".

תסקיר כאמור הוזמן, ובדיון מיום 13.11.2011 טען המשיב כי משהעידו העדים הרלוונטיים לעניינו, יש מקום לשחררו ממעצר. בקשה זו נדחתה באשר סבר בית המשפט המחוזי כי תסקיר שירות המבחן לא הצביע על שינוי מהותי במסוכנותו של המשיב. ביום 13.12.2011 דן בית משפט זה בעררו של המשיב על ההחלטה האמורה וכן בבקשת המדינה להארכת מעצרו בפעם החמישית (בש"פ 8937/11 ובש"פ 8840/11, השופטת ע' ארבל ). בקבלו את בקשת המדינה קבע בית המשפט כי ההליך מתקדם כעת בקצב המניח את הדעת, וכי אין חולק בדבר המסוכנות הנשקפת מהמשיב. בקשת המשיב לעיון חוזר נוסף בהחלטה על תנאי מעצרו נדחתה ביום 14.2.2012 (כב' השופט א' אינפלד ). במסגרת החלטה זו נקבע כי אין מקום להציע חלופות מעצר דומות מהסוג שכבר נדחו, וכי ככל שחפץ המשיב שתבחנה חלופות מעצר, עליו ליתן "חלופה מסוג אחר לגמרי".

4.

לטענת המדינה, מצוי המשיב במדרג העליון של חומרת העבירות במסגרת ארגון הפשיעה. הודגשה מסוכנותו של המשיב כמו גם עברו הפלילי המכביד. הוסף כי קיים חשש שהמשיב יימלט מן הדין, וכי עלול הוא להביא לשיבוש מהלכי משפט ולהפחדת עדים.

חשש זה נובע, בין היתר, מהעובדה כי עדים רבים נמנעו ממסירת הודעות, חלקם הובאו תחת צווי הבאה, ורבים מהם הוכרזו כעדים עוינים. ביחס לקצב התקדמות המשפט נטען כי כעת מתנהל הוא בקצב משביע רצון, פרשת התביעה עומדת לפני סיום, וקבועים מועדי הוכחות רבים לתקופה הקרובה.

לדעת המשיב יש לדחות את הבקשה. נטען כי המבקשת מחזיקה בו כב"בן ערובה של ההליך". עוד נטען כי משעה שכל העדים הרלוונטיים לגביו העידו, אין מקום לחשש בשל שיבוש הליכי חקירה. צוין כי חלף זמן ממושך של כשנה וחצי מעת שהחל המשפט, ו"נקודת האיזון" נוטה לכיוון שחרורו של המשיב ממעצר. כן נטען כי החלטתו של כב' השופט אינפלד שגויה במובן זה שהיא מונעת ממנו להגיש חלופות מעצר נוספות.

5.

בליבת ההכרעה בשאלת הארכת מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, שני שיקולים אלה: הראשון, קצב התקדמות המשפט, ובעיקר דיוני ההוכחות בתיק העיקרי. שיקול זה בוחן את הצידוק להמשך מעצרו של הנאשם. השני, בחינת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם. זאת תיבחן במבחני המעשה והעושה - אופיה של העבירה, חומרתה ועברו הפלילי של הנאשם הקונקרטי. אין מדובר במלאכת מחשב המשקללת "נתונים מתמטיים" למתן תוצאה אחת ויחידה. כל מקרה על נסיבותיו ידרוש הענקת משקל שונה לכל אחד מהשיקולים.

אמנם, המשיב הינו בכיר בארגון הפשיעה, אך אין הוא מצוי בצמרת. עיון בכתב האישום מגלה כי חלקו בהפעלת "מכונת הפשע" נופל מחלקם של נאשמים אחרים כדוגמת זגורי. ואולם, נשיאה ב"כתר הארגון" אינה תנאי הכרחי לקביעת מסוכנותו של נאשם בהליך כגון דא. המשיב נושא באמתחתו מטען מכביד של עבירות. עמד הוא לפני בתי המשפט חמש פעמים בעבירות הריגה, אלימות ורכוש, ונדון ל-13 שנות מאסר. מסוכנות זו לא מוצאת ביטויה רק בעבר, אלא אף בנסיבות התיק דנא, הכולל בחובו ניסיון רצח, וכן בהתנהגותם של העדים הנמנעים מליתן גרסתם לפני בית המשפט, בחשש שאף המשיב תורם תרומתו בעניין. במובן זה, משקלו של שיקול המסוכנות רב הוא ומתקיים ביחס לבקשה דנא.

אינני מתעלם מכך שראשיתו של ההליך העיקרי בפני בית המשפט המחוזי נתקלה בקשיים – חלקם, קשיים אובייקטיבים שאינם בשליטת המבקשת. אף אין לשכוח כי אבן הבוחן ביחס לקצב התקדמות המשפט בתיק כגון דא, שעניינו ארגון פשיעה מורכב ומסועף, עשויה להיות שונה מאשר אבן הבוחן בתיקים אחרים (וראו גם החלטת השופטת ע' ארבל לעיל). לעת הזו, אף בא כוח המשיב ציין כי פרשת ההגנה אמורה להתחיל להישמע בדיון הקבוע ליום 28.3.2012, וכן קבועים 19 דיוני הוכחות להמשך שמיעת ראיות. בהינתן כך, אין לומר כי נקודת האיזון מצויה במיקום המצדיק את שחרורו של המשיב, ובמיוחד נוכח מסוכנותו הרבה.

בשולי הדברים אעיר, כי בניגוד לדברי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 14.2.2012, אין בהחלטות שניתנו בבית משפט זה, לרבות החלטה זו, כדי למנוע מהסניגור להציג ערבים נוספים כמו גם כל חלופת מעצר שיימצא לנכון. היה ותוגש בקשה כאמור, ומבלי להביע כל עמדה, חזקה על בית המשפט המחוזי שיידון בעניין לגופו על רקע ההחלטות שניתנו.

6.

התוצאה היא כי המדינה עמדה בנטל המוטל עליה בבקשה מעין זו בדבר הארכת המעצר ב-90 יום נוספים. בקשה אשר מתמקדת כאמור בקצב שמיעת המשפט ומסוכנותו של הנאשם. על כן, מוארך בזה מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 7.3.2012, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 24018-03-10 בבית

המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.