בש"פ 3236/12 מדינת ישראל נ. סלאמה אבו גרדוד

1.

מונחת לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, מעבר לתקופה של תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום, החל מיום 2.5.12 או עד למתן פסק דין בת"פ 4396-08-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. זאת מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים מייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לייבוא סמים והסתייעות ברכב לביצוע פשע. לשם ההבהרה יצוין כי כתב האישום (המתוקן והמאוחד) מתייחס לחמישה נאשמים. שניים מהם, נאשם 2 ונאשם 5, אינם צד להליך שלפניי. משיבים 1, 2 ו-3 בהליך שלפניי הם נאשמים 1, 3 ו-4 (בהתאמה) בתיק העיקרי.

לעת עתה נקבעו מועדי הוכחות בתיק העיקרי לימים 30.5.2012, 11.6.2012, 3.7.2012 ו-10.7.2012. המבקשת (להלן: המדינה) עותרת להאריך את מעצרם של המשיבים בשל המסוכנות הרבה הנשקפת מהם. עמדת המשיבים הינה כי אין להיעתר לבקשה, משום ששמיעת ההוכחות בתיק העיקרי מתעכבת שלא באשמתם. נהפוך הוא, הודגש על ידי באי כוח המשיבים כי מתחילת הדיון הם עשו ככל שיכלו על מנת שהמשפט יתקדם ושלא יידחה אף דיון. בא כוחם של המשיבים 2-3 הוסיף כי מרשיו מילאו תפקיד שולי בעסקאות הסמים המיוחסות להם, כי הם נעדרי עבר פלילי וכי חלופת מעצר תוכל לנטרל את המסוכנות הנשקפת מהם. באת כוחו של המשיב 1 ציינה כי מרשהּ מנהל אורח חיים נורמטיבי, ועל כן יש לשקול באהדה חלופת מעצר.

2.

סעיף 61 לחוק המעצרים קובע כי נאשם שנעצר עד תום ההליכים, וחלפו תשעה חודשים בטרם הוכרע דינו - ישוחרר. עם זאת, סעיף 62 לחוק המעצרים מאפשר לבית משפט זה לצוות על הארכת מעצר של נאשם מעבר לתשעת החודשים, וזאת לתקופה שיכולה להגיע עד ל-150 יום, וכן לחזור ולצוות על כך מעת לעת. שני פרמטרים מנחים את בית המשפט, בבואו לקבל החלטה לפי סעיף 62 הנזכר (וכאן מדובר בבקשה להארכה של 90 יום): האחד

- קצב התקדמות המשפט,

והשני - מידת המסוכנות של הנאשם (בהתחשב במעשה ובעושה, דהיינו: באופי העבירה ובעברו הפלילי). כבר הודגש זה מכבר כי אין מדובר בנוסחה קבועה, וכי יש לבחון כל תיק על פי נסיבותיו הקונקרטיות (ראה בש"פ 1773/12 מדינת ישראל נ' מירלשווילי , פסקה 5 (4.3.2012)).

באשר לקצב התקדמות המשפט , יש ממש בטענות הסנגורים שלא הם אחראים לאי-ההתקדמות במשפט. נדמה שהגורם העיקרי לעיכוב הוא הוספתו של נאשם 5 לכתב האישום, בשלב מאוחר של המשפט. המשיבים ביקשו להפריד את הדיון בעניינם מעניינו של נאשם 5, אך התביעה עמדה על כך שהפרשה תידון במאוחד. לפי הסנגורים, גם אם יש צדק דיוני בצירופו של נאשם 5 להליך העיקרי – הרי שהמשיבים אינם צריכים לשלם את המחיר על כך במטבע של המשך מעצרם. הוספתו של נאשם 5 חייבה התאמה מחדש של מועדי הדיונים בבית המשפט המחוזי ללוח הזמנים של הסנגור, וכתוצאה מכך נפגעו המשיבים משום שהמשפט התעכב בעוד הם שוהים במעצר. עולה, אפוא, שלא ניתן להטיל את האשמה על אי-ההתקדמות במשפט לפתחם של המשיבים. אדגיש כי אין בכך כדי לסתור את טענת המדינה לפיה הדחייה התבקשה בשל התפתחויות בפרשה, אשר חייבו צירוף נאשם נוסף – הוא נאשם 5.

על רקע האמור, יש לבדוק היטב את השיקול השני בדבר מסוכנותם של המשיבים. לכאורה, עולה כי המסוכנות הנשקפת מהם היא גבוהה. כך, המשיבים נאשמים בכך שקשרו ביניהם קשר, במספר הזדמנויות, על מנת לייבא מירדן עשרות קילוגרמים של סמים מסוכנים מסוג הירואין ו/או קוקאין ולהפיצם בארץ. אמנם סנגורם של משיבים 2-3 טוען כי חלקם בפרשה איננו דומיננטי, אך מפרטי כתב האישום עולה כי אף הם נטלו לכאורה חלק פעיל בתיווך ובתיאום עסקאות הסמים המיוחסות להם. אמנם נכון הוא, שעל פי כתב האישום שהוכח לכאורה – חלקו של המשיב 1 דומיננטי יותר משותפיו לכתב האישום. אך המסוכנות איננה בהכרח נחלת נאשם אחד בלבד בפרשייה שבה מעורבים מספר נאשמים. עבירות הסמים המיוחסות לכל המשיבים יוצרות חזקה של מסוכנות ברף גבוה, והוא המצב ביתר שאת לנוכח מעשי העבירה הקונקרטיים. עסקינן, לכאורה, בפעילות אינטנסיבית למשך חודשיים לשם ייבוא סם מסוכן מירדן לארץ - התנהגות מתוכננת, יזומה ורחבת-היקף. מעורבותם של המשיבים בעולם הסם היא, לכאורה, עמוקה ושורשית. יש בכך בכדי להשליך על רמת המסוכנות הנשקפת מהם – על כל המשתמע מכך מבחינת האינטרס הציבורי לכך שיוחזקו במעצר בשלב שמיעת הראיות.

בנסיבות אלו, ואף שכנראה נכונה הערכת הסנגורים כי המשפט לא יסתיים בתוך התקופה של 90 יום, יש מקום להיעתר לבקשה. בהתחשב בנסיבות תיק זה, טוב יעשה בית המשפט המחוזי אם יוסיף - במהלך הישיבה הקרובה אשר אמורה להתקיים בסוף חודש מאי - מספר תאריכים לשמיעת הראיות בתיק, וזאת אף במהלך התקופה שלאחר תום 90 הימים.

3.

בהתחשב בזאת, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום החל מיום 2.5.2012, או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 4368-08-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.