בש"פ 1789/15 מדינת ישראל נ. יחזקאל גבריאל זוננישוילי

לפני בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 21.3.2014 או עד למתן פסק דין בת"פ 56235-06-13 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם מבין המועדים, לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

תמצית הרקע העובדתי

1.

ביום 27.6.2013 הוגש כנגד המשיב – ושלושה נוספים – כתב אישום החובק חמישה אישומים. עובדות כתב האישום פורטו בהחלטתי מיום 24.3.2014 להארכת מעצרו הראשונה של המשיב ב-90 ימים [בש"פ 1924/14 מדינת ישראל נ' זוננשוילי (24.3.2014)]. בקצירת האומר, במסגרת חמשת האישומים יוחסו למשיב עבירות שעיקרן סחר ונסיון לייבא סם מסוכן מסוג MDMA .

על-פי עובדות האישום הראשון , נפגש המשיב מספר פעמים עם שני סוכנים משטרתיים במטרה לתאם יבוא של כמות גדולה של סם מסוג MDMA , ממנה ניתן יהיה לייצר אלפי כדורי אקסטזי. עוד נטען, כי המשיב נפגש עם אחד הסוכנים המשטרתיים בבלגיה ומכר לו שלושה קילוגרמים של הסם. על-פי עובדות האישום השני , נפגש המשיב עם הסוכנים המשטרתיים בישראל והנחה אותם כיצד לייצר את כדורי הסם, תוך שמסר להם – יחד עם אחר – מכונה המשמשת להפקת כדורי הסם. על-פי עובדות האישום השלישי , במספר הזדמנויות בישראל ובבלגיה נפגשו המשיב והסוכנים המשטרתיים, במטרה לתאם יבוא נוסף של סם מסוג MDMA . נסיון היבוא לא צלח ותחת זאת מכר המשיב לסוכן המשטרתי כחצי קילוגרם של הסם. על-פי עובדות ה אישום הרביעי , נענה המשיב לבקשתו של הסוכן המשטרתי ומכר לו סמים מסוג הירואין וקוקאין במשקל כולל של 40 גרם. על-פי עובדות האישום החמישי , קשרו המשיב ורעייתו קשר במטרה שזו תגיש במקומו של המשיב בקשה לרישום נותן שירותי מטבע. בקשה זו התקבלה ובמשך תקופה מסוימת נתן המשיב שירותי מטבע בלא רישום במרשם. בגין מעשים אלו יוחסו למשיב העבירות הבאו ת: סחר בסם מסוכן, על-פי סעיפים 13

ו-19א ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); נסיון ליבוא סם מסוכן, על-פי סעיפים 13 ו-19א ל פקודת הסמים המסוכנים

בצירוף סעיף 25 ל חוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); החזקת כלים המשמים להכנת סם מסוכן, על-פי סעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים; קשר לביצוע עוון, על-פי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה, ע ל - פי סעיפים 415 רישא ו-29 לחוק העונשין ; ומתן שירותי מטבע בלא רישום, ע ל - פי סעיף 11יב(א)(1)

ל חוק איסור הלבנת הון , התש"ס-2000.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביום 5.8.2013 הסכים המשיב למעצרו עד לתום ההליכים, תוך שמירה על זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר ככל שתימצא חלופת מעצר מתאימה. בהתאם להסכמתו נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה. בהמשך, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר, במסגרתה הוגש תסקיר מעצר לבקשתו. שירות המבחן העריך כי נשקפת מן המשיב רמת סיכון גבוהה וכי סיכוייו להצליח בהליך טיפולי בשלב זה אינם גבוהים. לנוכח עמדת שירות המבחן לפיה אין מקום לשחררו ממעצר, משך המשיב את בקשתו.

3.

ביום 24.3.2014, ולאחר שהתעכבה תחילת שמיעת הראיות בתיק עקב הליכי גישור שקיימו הצדדים, הוריתי על הארכת מעצרו של המשיב, כאמור לעיל. ביום 17.6.2014, וחרף " הקושי המתעורר במקרה זה בכל הנוגע לקצב שמיעת ההליך ", הורה בית משפט זה (השופטת א' חיות ) על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים [בש"פ 4106/14 מדינת ישראל נ' זוננשוילי

(17.6.2014)]. ביום 16.9.2014, בהסכמת המשיב, הוארך מעצרו בשלישית (השופט נ' סולברג ) [בש"פ 6216/14 מדינת ישראל נ' זוננשוילי (16.9.2014)]. במסגרת הבקשה להארכת מעצרו הרביעית של המשיב, ולאחר שנשמעו טענות הצדדים לפניו, הורה השופט א' שהם לצדדים כי יגישו הודעה מעדכנת במסגרתה יודיעו לבית משפט זה "מה עלה בגורל טענתו של המשיב לעניין הצורך בקבלת הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום". כן נקבע כי "המותב שדן בהליך העיקרי יבחן את האפשרות להוסיף מועדי דיונים נוספים, וזאת בפרט בשים לב למעצרו המתמשך של המשיב". בהודעות נפרדות עדכנו הצדדים כי נוספו שני מועדים לקיום ישיבות הוכחות, וכי בית בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המשיב בדבר החובה לקבל את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום, לנוכח היותן של העבירות "עבירות פנים", על-פי סעיף 7

ל חוק העונשין . בהמשך להודעות העדכון, הוארך מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, ברביעית. בהחלטתו ציין השופט שהם כי " חרף התמשכות ההליכים, לעת הזו טרם נעה המטוטלת אל עבר שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. זאת, בפרט נוכח המסוכנות הגבוהה אשר נשקפת מן המשיב...". יחד עם זאת, שב וביקש השופט שהם כי יקָבעו מועדים נוספים לדיון, בנסיון להביא להתקדמות ניכרת בעניינו של העורר – אם לא לסיומו – בתוך תקופת ההארכה עליה הורה [בש"פ 8432/14 מדינת ישראל נ' זוננשוילי (26.1.2015)].

4.

במהלך תקופת מעצרו של המשיב התקיימו עשרה דיוני הוכחות ונשלמה שמיעת עדותו של הסוכן המשטרתי וכן עדויותיהם של 17 עדי תביעה נוספים. בנוסף, ויתרה המשיבה על העדתם של שמונה עדים, ובאמצעות הגשת מסמכים שונים בהסכמתו של המשיב, התייתרה העדתם של עשרה עדי תביעה. נכון לעת הזו, צפויה פרשת התביעה להסתיים לאחר העדתם של שלושה עדים נוספים וקבוע מועד לדיון הוכחות ביום 25.3.2015, לאחר שבוטלו שני מועדים נוספים שנקבעו.

תמצית נימוקי הבקשה

5.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי צימרמן – המעשים המיוחסים למשיב מעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, הנלמדת ממעורבותו בעסקאות יבוא וסחר בסמים בהיקפים גדולים. כן נטען כי מסוכנותו של המשיב נלמדת גם מעברו הפלילי המכביד, הכולל שבע הרשעות קודמות, הן בעבירות דומות לאלה שבהן הוא מואשם – יבוא סמים מסוכנים – והן בעבירות של נסיון רצח ושוד מזוין. עוד מדגישה המבקשת את הערכת שירות המבחן, לפיה רמת מסוכנותו של המשיב היא גבוהה והסיכוי שיעמוד בתנאי שחרורו במידה וישוחרר הוא נמוך מאוד. לבסוף טוענת המשיבה, כי לאחר עיכובים שונים לבקשת ההגנה – בין השאר בשל החלפת ייצוגו של המשיב ובקשה לקבלת חומרי חקירה, על-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשנ"ב-1992 – ניצבת כעת פרשת התביעה בישורת האחרונה, והיא צפויה לבוא לסיומה עם העדתו באמצעות וידאו של אחד השוטרים הבלגים המעורבים ביום 21.4.2015.

תמצית תגובת המשיב

6.

המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד מנחם רובינשטיין – הדגיש בדיון שלפני את הִמשכות ההליך בעניינו, שלא באשמתו או באשמת באי כוחו, זאת בעיקר בשל החלפת הייצוג. לטענת המשיב, בעת הזו לא קבועים מועדים לשמיעת עדי ההגנה, וסביר להניח כי משפטו של המשיב לא יבוא אל סיומו אף במסגרת הארכה נוספת של תקופת מעצרו. נטען כי בכך לא יישם בית המשפט המחוזי את הנחייתו של השופט שהם ,

לפיה ייעשה מ אמץ מיוחד על-מנת לקבוע מועדי דיון נוספים ולהביא להתקדמות ניכרת בהליך העיקרי. כן טוען המשיב כי האישומים הראשון והשלישי כנגדו עוסקים בעבירות חוץ ועל-כן נדרשה המשיבה לקבל את אישור היועץ המשפטי לממשלה להכללתם בכתב האישום בטרם הגשתו. לבסוף טוען המשיב כי הגיעה העת לבחינה מחודשת של מסוכנותו על-ידי שירות המבחן, משאין הוא מהווה סכנה לציבור לנוכח גילו המבוגר ומחלתו.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובנספחים לה והאזנתי בקשב רב לטענות הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרו של המשיב להתקבל.

8.

כידוע, ככלל ישוחרר נאשם המצוי במעצר בחלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו אם טרם הסתיים ההליך המשפטי בעניינו. עם זאת, החריג לכלל הוא כי בסמכותו של בית משפט זה להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים ב-90 ימים נוספים בכל פעם. בבוא בית משפט זה לבחון בקשה להארכת מעצרו של נאשם, עליו לשקול את הפגיעה המתמשכת בחירותו, את הצורך בשמירה על שלום הציבור, את הניהול התקין של ההליך המשפטי בעניינו ולאזן בין כל אלו. כך, לצורך בחינת השיקולים דנן על בית המשפט להביא בחשבון: את משך מעצרו של הנאשם; מידת המסוכנות הנשקפת ממנו; עברו הפלילי; חומרת המעשים המיוחסים לו; החשש מפני שיבוש הליכי המשפט; החשש להמלטות מאימת הדין; וכן קצב התקדמות ההליך המשפטי בעניינו [ראו למשל: בש"פ 3468/14

מדינת ישראל נ' אדגה , פסקה 15 והאסמכתאות הנזכרות שם (22.5.2014)].

9.

גם בדיון שהתקיים לפני טען בא כוחו של המשיב כי היה על המשיבה לקבל את אישור היועץ המשפטי לממשלה בטרם הגשת כתב האישום. כן טען בא כוחו של המשיב לפני כי הסוכן המשטרתי הדיח את המשיב לבצע את העבירות השונות, וכי על-פי הדין הבלגי אין מגישים כתב אישום במקרה של "סוכן מדיח". ואולם, כידוע, בית משפט זה אינו נדרש לשאלות המצויות בליבת ההליך העיקרי במסגרת בקשה להארכת מעצר, אלא מתייחס כאמור, בין השאר, לנסיבות הנוגעות להִמשכות ההליכים, המסוכנות הצפויה משחרורו של הנאשם והחשש לתקינותו של ההליך הפלילי [ראו למשל: בש"פ 3421/14 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 8 (18.5.2014)]. כך גם ציינתי בהחלטתי מיום 24.3.2014, בנוגע לטענות המשיב לעניין השימוש ב"סוכן מדיח", כי "טענות אלה מקומן להתברר בהליך העיקרי... המסלול הדיוני המתאים לכך איננו בקשה להארכת מעצר" [ שם , פסקה 11]. בנוסף, ממילא דחה בית המשפט המחוזי את טענת המשיב לפיה היה על המשיבה לקבל את אישור היועץ המשפטי לממשלה בטרם הגשת כתב האישום, ואף בית משפט זה, אשר נדרש לטענה במסגרת עתירה כנגד החלטתו של בית המשפט [בג"ץ 1478/15 גבריאל נ' כבוד השופטת ורדה מרוז

(1.3.2015)], דחה את העתירה שלפניו, וכך ציינה השופטת א' חיות:

"טענות העותר, שהועלו בשיהוי ניכר, נבחנו על-ידי בית המשפט המחוזי שדן בהן לגופן ודחה אותן בהחלטה מפורטת ומנומקת. הטענות המועלות בעתירה הן טענות ערעוריות מובהקות . טענותיו אלה שמורות לו והוא יהיה רשאי להעלותן במסגרת ערעור על פסק הדין, ככל שהדבר יידרש" [ שם , פסקה 4. ההדגשה הוספה – י.ד.].

על-כן, הדיון בשאלת הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים אינו האכסניה המתאימה לבחינת טענותיו ה"ערעוריות המובהקות".

10.

עוד מקובלת עלי עמדת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב עולה מן המעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום, המקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית על-פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, בפרט לנוכח כמויות הסם הגדולות העומדות בבסיס האישומים במקרה דנן. כן נלמדת מסוכנותו של המשיב מתסקיר שירות המבחן, אשר התרשם כי המשיב מזדהה עם ערכים של תת-תרבות עבריינית וכי רמת הסיכון הנשקפת ממנו גבוהה. מסוכנותו של המשיב עולה גם מעברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות חוזרות ונשנות בעבירות סמים שונות, הדומות בין השאר לאלה שבהן הוא מואשם במקרה דנן, נוסף על עבירות אלימות שונות, בהן נסיון לרצח, שוד מזוין ואיומים – בגינן ריצה תקופות מאסר שאינן קצרות.

11.

לא אכחד, קצב התקדמות ההליך בעניינו של המשיב אינו משביע רצון. בין השאר נבע העיכוב בהתקדמותו בעטיים של הטעמים שלהלן: התארכותם של ההליכים המקדמיים בתיק; בקשת המשיב לקבל לידו חומרי חקירה שונים; החלפת ייצוגו של המשיב; נסיון הצדדים להגיע להסכמות במסגרת הליך גישור; שמיעת עדותם וחקירתם של עדי תביעה לא מעטים – חלקם לצורך וחלקם שלא לצורך – מבלי שייתלה הדבר באשמו של מי מהצדדים; וכן עקב אילוציו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, נשלמה עדותו המרכזית של הסוכן המשטרתי – אשר שמיעתה החלה ביום 14.7.2014 וחקירתו הנגדית הסתיימה ביום 28.10.2014 – ומאז נשמעו עדויותיהם של 17 עדי תביעה נוספים. על-כן, כטענת המשיבה, פרשת התביעה מתקרבת לסיומה. בהתאם להערות השופטת חיות והשופט

שהם וכן הערתי, בהחלטות הארכת מעצרו הקודמות של המשיב, יש לקוות כי יואץ קצב שמיעת התיק דנן

ותקבענה ישיבות הוכחות נוספות כדי שפרשת ההגנה תישמע ותושלם במהרה.

12.

בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשת המשיב להפנותו לשירות המבחן לשם הכנת תסקיר בעניינו.

13.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים נוספים, החל מיום 21.3.2015 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מבין המועדים.