פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
1478/15
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ע' ברון
העותר:
יחזקאל גבריאל
נ ג ד
המשיבים:
1. כבוד השופטת ורדה מרוז
2. בית המשפט המחוזי מחוז מרכז
עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד מנחם רובינשטיין
פסק-דין
השופטת א' חיות:
עתירה המופנית כלפי החלטת ביניים שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' מרוז ) בהליך פלילי המנוהל נגד העותר.
1.
נגד העותר ושלושה נאשמים נוספים הוגש ביום 27.6.2013 כתב אישום הכולל חמישה אישומים המייחסים לו, בין היתר, עבירות של סחר בסם מסוכן וניסיון לייבא סם מסוכן לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 וכן עבירות על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. העתירה דנן מופנית כלפי האישומים הראשון והשלישי ועל כן נפרט אודותם בקצרה. על-פי הנטען באישום הראשון , העותר נפגש מספר פעמים עם שני סוכנים משטרתיים על מנת לתאם ייבוא סם מסוג MDMA במטרה לייצר ממנו כדורי אקסטזי בישראל ובמהלך ינואר 2013 נפגש העותר בבלגיה עם אחד הסוכנים המשטרתיים והעביר לו שלושה ק"ג מן הסם במטרה שיעביר אותם לישראל. על-פי הנטען
באישום השלישי , נערכו בין העותר והסוכנים המשטרתיים מספר פגישות נוספות, חלקן בישראל וחלקן בבלגיה, במטרה לתכנן יבוא 5 ק"ג סם מסוג MDMA לישראל. לבסוף לא יצאה התוכנית לפועל במלואה והעותר מסר לסוכן המשטרתי כחצי ק"ג של סם מסוג MDMA במטרה שיעביר אותו לישראל.
2.
העותר נתון במעצר עד תום ההליכים, אשר הוארך בהחלטות של בית משפט זה (להחלטה האחרונה מיום 26.1.2015 ראו בש"פ 8432/14). על-פי האמור בעתירה התקיימו מאז הגשת כתב האישום
שבעה דיוני הוכחות. ביום 18.1.2015 ביקש העותר מבית המשפט המחוזי להורות על ביטול האישום הראשון והאישום השלישי בטענה כי מדובר בעבירות חוץ שנעברו כולן בבלגיה ובהתאם לסעיף 38 לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ) טרם הגשת כתב האישום היה על הפרקליטות לקבל את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה להכללת אישומים אלו ומשלא עשתה כן – דינם בטלות. ביום 21.1.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי האישום הראשון והאישום השלישי עוסקים בעבירות של ייבוא סמים לתוך שטח ישראל, דהיינו מדובר בעבירות שהיו אמורות להתבצע "כולן או מקצתן" בתוך שטח ישראל. משכך, ובהתאם להוראות סעיף 7(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) מדובר בעבירות פנים ולא בעבירות חוץ כטענת העותר. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענת העותר כי במקרה דנן אין להחיל את סעיף 7 לחוק העונשין אלא את הוראות סעיף 38 לפקודה, בהפנותו, בין היתר, לפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 4391/03 אבו ריא נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (13.12.2005) שם נקבע כי:
"בבחינת היחס שבין הוראות סעיף 38 לפקודת הסמים ... לבין הוראות סעיף 7 לחוק העונשין ... מתבקשת המסקנה כי אין סתירה בין השניים וכי ההסדרים בשני החוקים דרים בכפיפה אחת, זה בצד זה ... אין יסוד, אפוא, לטענה כי הוראות חוק העונשין בעניין הסמכות הטריטוריאלית והגדרת עבירות פנים אינן חלות על עבירות סמים".
3.
מכאן העתירה שבפנינו בה שב העותר וטוען כי האישום הראשון והאישום השלישי עוסקים בעבירות חוץ ועל-כן נדרשה המדינה לקבל את אישור היועץ המשפטי לממשלה להכללתם בכתב האישום טרם הגשתו. העותר מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנותו את הדין ואף שמדובר בשני אישומים מתוך חמישה, התוצאה של שגיאה זו היא שבית המשפט המחוזי דן בהליך שהוא בטל מעיקרו ועושה כן בחוסר סמכות. בד בבד עם הגשת העתירה הגיש העותר בקשה למתן צו ביניים לפיו יעוכב המשך שמיעת העדויות והראיות בתיק עד לבירור העתירה דנן.
4.
דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה ומושרשת היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו מתערב בהחלטות ביניים שניתנו במסגרת הליכים פליליים, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן בהם מתעוררת טענה בדבר העדר סמכות או מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום מינהלי טהור (ראו: בג"ץ 7768/12 צ'רני נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו , פסקה 4 (26.10.2012)). העתירה דנן אינה באה בגדר אותם מקרים נדירים המצדיקים התערבות בהחלטות ביניים בהליך פלילי. טענות העותר, שהועלו בשיהוי ניכר, נבחנו על-ידי בית המשפט המחוזי שדן בהן לגופן ודחה אותן בהחלטה מפורטת ומנומקת. הטענות המועלות בעתירה הן טענות ערעוריות מובהקות. טענותיו אלה שמורות לו והוא יהיה רשאי להעלותן במסגרת ערעור על פסק הדין, ככל שהדבר יידרש.
אשר על כן, העתירה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, י' באדר התשע"ה (1.3.2015).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת