בש"פ 1805/13 מדינת ישראל נ. עבד אלבאסט זועבי

(משלימה)

א.

בהמשך להחלטתי מיום 24.3.13, נותר עוד לקבוע האם החומרים שנתקבלו כתוצאה מהשלמת החקירה בעניינו של נואף, יש בהם כדי להיכנס בגדריו של "חומר חקירה" שיש להעבירו לידי סניגורו של המשיב. לגבי חלק מחומרים אלה, יש להשיב לדעתי בחיוב. בדיון בפנינו טענה המדינה, כי נואף הודה במיוחס לו בכתב האישום, וכי את כל חומרי החקירה הנוגעים לחלקו בפרשה העבירה להגנה, בעוד שיתר החומרים שהתקבלו בידיה לאחר מכן אינם רלבנטיים להגנת הנאשמים נשוא תיק זה. משעולה שמו של המשיב בחלק מן החומרים הללו, וזאת, בהקשר של המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, התקשיתי להלום את טענתה הגורפת של המדינה, שכן דומה, כי המדובר ב "ראיה העשויה להיות רלבנטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין , בין שהיא תומכת בגירסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא ניטראלית

לגבי השאלות השנויות במחלוקת"; בכגון דא, במקרה של ספק יפעל הדבר לטובת הנאשם, מה גם שלמדינה עומדים חוסמים בדמות תעודת חיסיון. על כן יש לראות חומר זה כראוי "להיכלל ב'חומר החקירה' העומד לעיון הסניגוריה" ( השופט בך בבג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז ת"א , פ"ד מה(2) 630 (1991), 634-633).

ב.

אשר על כן, יימסרו לבא כוחו של המשיב חקירותיו של מרואן חראנבה במשטרה מיום 15.7.12 בשעה 1635, מיום 30.7.12 בשעה 1200, מיום 30.7.12 בשעה 1530, ומיום 31.7.12 בשעה 1215, וכן יימסר זכרון הדברים מחקירתו בשב"כ מיום 15.7.12 בשעה 1340. כל אלה בנתון לתעודת חיסיון שתוציא המדינה ככל שתרצה בכך, ואם כן תודיע לעניין זה עד יום 18.4.13.

ג.

נעתר אני איפוא חלקית לעררו של המשיב אף לעניין חומר החקירה בעניין נואף.