בש"פ 1883/22 זאהי אבו ג'ודה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה ) במ"ת 48061-12-17 מיום 2.3.2022, במסגרתה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים.

1.

ביום 24.12.2017 הוגש נגד העורר כתב אישום בן שני אישומים. האישום הראשון מייחס לעורר עבירות של ניסיון לרצח שהינו מעשה טרור לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) יחד עם סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2006 (להלן: חוק המאבק בטרור ); ועבירה של החזקת סכין שהינה מעשה טרור לפי סעיף 186(א) לחוק בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור. במסגרת האישום השני, יוחסו למערער עבירות של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; סיוע לאחר מעשה לפי סעיף 260 ו-261 לחוק; והדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק.

2.

על פי האישום הראשון,

אחיו למחצה של העורר, חאלד אבו ג'ודה (להלן: חאלד ), שיתף את העורר כי בכוונתו לבצע פעילות טרור נגד יהודים. העורר וחאלד קשרו ביניהם קשר ולפיו יבצעו יחד פיגוע במתווה שבו ימצאו חייל חמוש הנמצא לבדו בשעת לילה מאוחרת, אותו ידקרו בסכין למוות על מנת לחטוף את נשקו. לשם קידום תוכניתם, יצאו העורר וחאלד לסיורים רכובים באזור ערד, שם לא מצאו חיילים חמושים בהם יכלו לבצע את זממם. לפיכך, הציע העורר להתקרב לאזור הבסיס הצבאי "תל ערד". בשתי הזדמנויות שמועדן אינם ידועים למשיבה, נסעו השניים ברכבו של העורר לתצפת על הבסיס. באחת מההזדמנויות, הציג חאלד בפני העורר סכין וציין בפניו כי זו עתידה לשמש לביצוע הרצח.

3.

על פי האישום השני, ובהמשך לאמור לעיל, ביום 31.11.2017 בסמוך לשעה 21:13, יצר חאלד קשר טלפוני עם העורר והודיע לו באמצעות מילת קוד אשר סוכמה ביניהם מראש כי "יש פיצה", משמע כי מצא חייל חמוש בנשקו, סמ"ר רון יצחק קוקיה ז"ל (להלן: המנוח ). בסיום השיחה, ירד חאלד מרכבו מצויד בסכין שהוזכרה לעיל, התקרב למנוח מאחור ודקר אותו במספר מקומות – הכל בכוונה לגרום למותו ולחטוף את נשקו. לאחר שהצליח לבצע את זממו, חאלד נמלט מהמקום ויצר בשנית קשר טלפוני עם העורר תוך שדיווח לו על מעשיו, הפעם באמצעות מילת הקוד "אכלתי ושבעתי". העורר הורה לחאלד להגיע בדחיפות לביתם, שם הראה לו את הסכין המגואלת בדם ואת הנשק החטוף. לשאלת העורר, חאלד ציין בפניו כי רצח חייל וחטף את נשקו, ולאחר מכן הטמין את הנשק והמחסנית באדמה, בנוכחות העורר. בהמשך, השניים יצאו לשטח פתוח שם חאלד שטף והסתיר את הסכין בכוונה להעלים ראיות. מאוחר יותר באותו הערב, יצאו העורר וחאלד לאכול פיצה יחדיו וסיכמו ביניהם כי אם ייעצרו, יציגו אליבי כוזב בחקירתם.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים. נטען, כי נגד העורר ישנן ראיות לכאורה הכוללות, בין היתר, את הודאתו, הודעת חאלד שותפו לרצח המפליל אותו ישירות, וראיות נוספות התומכות באמיתות תוכנן של ההודעות. בהחלטתו מיום 3.1.2018, ולאחר שבא כוח העורר נתן הסכמתו, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

5.

ביני לביני, כפר העורר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי ההודעות-הודאות שנגבו ממנו החל מיום 12.12.2017, שבהן הודה כי היה מעורב באירועים המפורטים בכתב האישום, אינן קבילות הואיל ונגבו באמצעי חקירה פסולים. במסגרת משפט הזוטא שהתקיים בעניין, קיבל בית המשפט (כב' סגן הנשיאה א' ואגו , והשופטים א' אינפלד ו- א' חזק ) את טענת העורר ובהחלטתו מיום 10.8.2021 הורה על פסילת ההודעות-הודאות המפלילות.

בעקבות פסילת הודאותיו, העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצרו עד לתום ההליכים. בהחלטתו מיום 2.3.2022 דחה בית משפט קמא (כב' השופט נ' אבו טהה ) את בקשתו. בהחלטה נקבע כי על אף שפסילת הודעות העורר במסגרת משפט הזוטא שינתה את תמונת הראיות שהצטיירה בראשית ההליך, אין היא מהווה כרסום ראייתי המהווה "הפיכת הקערה על פיה" באופן שמצדיק לשחרר את העורר. עוד נקבע כי ההתפתחות הדיונית נתונה באופן מובהק לבחינה ולהערכה על ידי המותב בתיק העיקרי; כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת בשל אמרות מפלילות של חאלד שהוגשו והתקבלו לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ); וכי קיימות ראיות נוספות המהוות חלק מהתשתית הראייתית כדוגמת מציאת הנשק, השיחות המוקלטות וההודעות בין חאלד לעורר.

לשם השלמת התמונה יוער כי ביום 22.2.2022 התקיים דיון בבקשת המשיבה להארכת מעצרו של העורר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים בפני כב' השופטת ד' ברק-ארז . בהמלצת בית המשפט, הצדדים הסכימו להארכת מעצר של 60 יום.

6.

מכאן הערר שלפניי.

במסגרת הערר, טען העורר, בין היתר, כי פסילת אמרותיו מהווה התפתחות דיונית המשנה לחלוטין את התשתית הראייתית שעמדה עם הגשת כתב האישום, עד כדי כך שזו איננה קיימת עוד; כי הסיכוי שיזוכה גדול יותר מסיכויי הרשעתו לאור התשתית הראייתית העדכנית; כי הוא מצוי במעצר למעלה מארבע שנים, והעבירות שניתן לייחס לו על בסיס הראיות הקיימות אינן מצדיקות את המעצר הממושך בו נתון. לטענת העורר, מחומר הראיות דהיום ניתן להסיק, לכל היותר, כי העורר היה מודע לתכניתו של אחיו לחטוף נשק מחייל, אך לא לרצוח חייל.

7.

אקדים אחרית לראשית ואומר כי דין הבקשה להידחות.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, במקרים שבהם הבקשה לעיון חוזר נסמכת על טענה לכרסום בתשתית הראייתית, הרי שיש להצביע על "כרסום מהותי ומשמעותי", "מהפך ראייתי", כי השינויים הם כאלה ש"מוטטו את ראיות התביעה", כי חל "שינוי דרמטי בבחינת הפיכת הקערה על פיה, כך שבעקבות השינוי תיטה הכף לעבר זיכוי הנאשם על פני הרשעתו", וכיוצא באלה ביטויים המצביעים על כך שלא די בהעלאת טענה נקודתית לקיומו של שינוי במארג הראיות כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה במישור הראייתי (ראו החלטותיי בבש"פ 8216/13 אוחיון נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (30.1.2014); בש"פ 478/15 סליביא נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (16.7.2015); בש"פ 5929/17 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (30.7.2017); בש"פ 6003/17 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 6 (31.7.2017)).

8.

אכן, אין חולק כי פסילת אמרות העורר במסגרת משפט הזוטא מהווה שינוי בתשתית הראייתית, כפי שזו הצטיירה בשלב הדיוני שבו העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. אולם, תמונת הראיות הלכאורית שהוצגה על ידי המשיבה, מספקת דייה לשלב המעצר ובוודאי שפסילת אמרות העורר אינה בבחינת הפיכת הקערה על פיה. אעמוד להלן, ובתמצית, על המארג הראייתי הלכאורי:

(-)

אמרותיו המפלילות של חאלד שהוגשו במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות. כך, לדוגמה, בהודעתו של חאלד מיום 12.12.2017 מספר חאלד כי הוא והעורר יצאו לתל ערד "ומחפשים חיילים בכדי לקחת נשק [...] יצאנו מספר פעמים לא יודע פעמים שלוש ארבע". בזכ"ד מיום 11.12.2017 מתאר חאלד כי סיפר לעורר שברצונו להרדים חייל ולחטוף את נשקו, וזאת על מנת לבצע פיגוע ירי גדול לעבר היהודים אך לא חשף את תכנון פיגוע הירי בפני העורר, אלא רק את תכנון חטיפת הנשק – להרדים את החייל, לחטוף את נשקו ולברוח. לדבריו, כאשר חזר לביתו לאחר ביצוע הרצח, הראה לעורר את הסכין ואת הנשק. העורר היה מופתע ושאל את חאלד מהיכן השיג את הנשק, וחאלד סיפר לו כי דקר חייל ומימש את תוכניתם. לאחר מכן, העורר הפריד את הנשק מהמחסנית ומסר אותו לחאלד אשר הסתירו בבור שחפר, כאשר העורר עומד לידו. חאלד אישר כי הוא והעורר ביצעו סיורי שטח על מנת למצוא חייל חמוש לבדו ולממש את פיגוע חטיפת הנשק, וכי כחודש לפני המעשה, החל לשוחח על כך עם העורר. כל זאת על מנת לבצע פיגוע ירי לעבר יהודים, כנקמה על מעשיהם כלפי ערביי הגדה והרצועה. חאלד הסביר כי לא תכננו להרוג את החייל שממנו יחטפו את הנשק, אלא לדקור אותו בבטנו על מנת להסב לו נזק ובה בעת לחטוף את נשקו ולברוח.

אך אפילו אם נתעלם מאמירה זו של חאלד, שמסבכת את העורר, ונלך לשיטתו של העורר כי לכל היותר דובר בינו לבין אחיו על חטיפת נשק מחייל, הרי שניתן היה לצפות כי חטיפת הנשק תסתבך ויתפתח מאבק עם החייל שאת נשקו התעתדו לחטוף.

(-) שיחות טלפוניות שהקליט העורר בינו לבין חאלד בסמוך לרצח, הן לפניו, הן לאחריו.

(-) שימוש במילות קוד אשר העורר וחאלד תיאמו ביניהם, ובין היתר, עדכן חאלד את העורר כי "יש פיצה" - מצא חייל עם נשק; וכי "אכלתי ושבעתי" - ביצע את זממו בחייל.

(-) תכתובות הווטסאפ בין העורר לחאלד, במסגרתן אף שלח חאלד לעורר תמונות, ובין היתר תמונה של חומר ההרדמה, וכתב לו כי יוכלו להשתמש בחומר כדי לחטוף נשק מחייל (הודעת חאלד מיום 12.12.2017, שעה 09:15, עמ' 3), ותמונה של נשק שצולמה בחשיכה לאחר הרצח.

(-) מציאת הנשק אותו חטף חאלד, שלפי אמרותיו הטמין את הנשק בנוכחות העורר.

(-) החיפושים שהוצאו מהטלפון הנייד של העורר, ביום האירוע, אחר נשק מסוג "תבור", שהינו הנשק שנחטף על ידי חאלד.

(-) שקרי העורר, כפי שאלו נקבעו במשפט זוטא, ביחס למודעות הפוליטית של העורר והשינויים הרבים בגרסתו, אשר לא מאפשרים לתת אמון בדבריו.

אם כן, מהראיות לעיל עולה כי מתקיים הפוטנציאל הראייתי הנדרש לצורך רף הראיות לכאורה , אף לאור ההתפתחות הדיונית שתוארה בעניין משפט הזוטא. אך גם אם אניח, לזכות העורר, כי מהמארג הראייתי דלעיל, עולה שהיה מודע לתכנון חטיפת הנשק בלבד, להבדיל מהעבירה החמורה של ניסיון רצח המיוחסת לו בכתב האישום, הרי שדי במעשים המיוחסים לו לפני ואחרי הרצח, גם על פי הגרסה המקלה עמו, כדי להותיר בעינם את עילות המעצר.

9.

לא נעלם מעיניי כי העורר נתון במעצר מזה תקופה ארוכה של כארבע שנים. ברם, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, האכסניה לבירורה של סוגיית חלוף הזמן היא במסגרת הליכי בקשת המשיבה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, ולא במסגרת הליך לעיון חוזר על החלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 52 לחוק המעצרים או בערר על החלטה זו מכוח סעיף 53 לחוק המעצרים.

10.

סוף דבר, דין הערר להידחות.