החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 1899-23 בש"פ 1899-23

ניתן ביום

בקצרה

תוצאה: נדחה
תעבורה · העברת דיון בין בתי משפט לתעבורהבקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט להעברת דיון בתיק תעבורה ממקום לבית משפט אחר

בית המשפט דחה בקשה להעברת דיון בתיק תעבורה מאשדוד לחיפה. הנאשמת הודיעה שתכפור בעובדות כתב האישום, ולכן הנטייה היא שלא להעביר את הדיון, כדי לאפשר שמיעת עדי התביעה. נוחותה של הנאשמת לא הספיקה לסטייה מכללי הסמכות המקומית.

העובדות

הנאשמת מתגוררת במחוז חיפה וטענה כי קשה לה להגיע לבית המשפט לתעבורה באשדוד בשל המרחק. העבירה המיוחסת לה היא שימוש בטלפון בעת נהיגה. הקראת כתב האישום נקבעה ליום 2.5.2023 והנאשמת הודיעה כי תכפור במיוחס לה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להעביר דיון בתיק תעבורה מבית משפט השלום לתעבורה באשדוד לבית משפט השלום לתעבורה בחיפה, כאשר הנאשמת כופרת בעובדות כתב האישום?

הלכות

  1. 1

    כאשר נאשמת מבקשת העברת דיון נגדה ואינה מודה בעובדות כתב האישום, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה, בשל הצורך בשמיעת ראיות והגעת עדי תביעה, לרבות גורמי אכיפה.

    ״על פי הכלל, כאשר נאשמת מבקשת את העברת הדיון בהליך נגדה, אך אין היא מודה בעובדות כתב האישום, תהא הנטייה שלא להיעתר לבקשתה.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    נוחות הנאשמת אינה מספיקה כדי לסטות מכללי הסמכות המקומית הרגילים, כאשר היא מעדיפה אותה על פני נוחותם של עדי התביעה.

    ״לא מצאתי טעם להעדיף את נוחותה של המבקשת על פני נוחותם של עדי התביעה, באופן המצדיק סטייה מכללי הסמכות המקומית הרגילים.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • העברת דיון
  • סמכות מקומית
  • עדי תביעה
  • גורמי אכיפה
  • שימוש בטלפון בעת נהיגה
  • בית משפט השלום לתעבורה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

החלטה בתיק בש"פ 1899/23

בבית המשפט העליון

בש"פ 1899/23

לפני:

כבוד השופטת ר' רונן

המבקשת:

יארוסלבה קונובולוב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה להעברת מקום דיון

בשם המבקשת:

עו"ד דיזירה דויירי

החלטה

1.לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתת"ע 4939-06-22 מבית משפט השלום לתעבורה באשדוד לבית משפט השלום לתעבורה בחיפה.

2.המבקשת טוענת כי היא מתגוררת במחוז חיפה וכי יקשה עליה להגיע לבית המשפט לתעבורה באשדוד בשל המרחק הרב ממקום מגוריה. כמו כן, לטענת המבקשת, כיוון שהעבירה המיוחסת לה היא עבירת שימוש בטלפון בעת נהיגה, לא מדובר בעבירה המצדיקה בחינה ודיון במקום התרחשותה.

3.כעולה מן הבקשה, הקראת כתב האישום נקבעה ליום 2.5.2023 והמבקשת הודיעה כי בכוונתה לכפור במיוחס לה בכתב האישום.

4.דין הבקשה להידחות.

5.על פי הכלל, כאשר נאשמת מבקשת את העברת הדיון בהליך נגדה, אך אין היא מודה בעובדות כתב האישום, תהא הנטייה שלא להיעתר לבקשתה. הטעם לכך נעוץ בצורך בשמיעת ראיות, לרבות הגעת עדי תביעה, בהם גורמי אכיפה, לבית המשפט אליו הועבר הדיון. לפיכך, העברת הדיון במקום בו כופרת הנאשמת בעובדות כתב האישום תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (בש"פ 4344/12 טאובליב נ' מדינת ישראל (8.7.2012); בש"פ 507/18 מילר נ' מדינת ישראל (5.3.2018); בש"פ 6395/18 ויין נ' מדינת ישראל (12.9.2018)). עניינה של המבקשת לא בא בגדרם של מקרים חריגים אלה.

6.בנסיבות ענייננו, חרף אי הנוחות הכרוכה בניהול ההליך בבית משפט השלום לתעבורה באשדוד, לא מצאתי טעם להעדיף את נוחותה של המבקשת על פני נוחותם של עדי התביעה, באופן המצדיק סטייה מכללי הסמכות המקומית הרגילים.

7.לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה

היום, ט"ו באדר התשפ"ג (8.3.2023).

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

הלכות

  1. 1כאשר נאשמת מבקשת העברת דיון נגדה ואינה מודה בעובדות כתב האישום, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה, בשל הצורך בשמיעת ראיות והגעת עדי תביעה, לרבות גורמי אכיפה.
  2. 2נוחות הנאשמת אינה מספיקה כדי לסטות מכללי הסמכות המקומית הרגילים, כאשר היא מעדיפה אותה על פני נוחותם של עדי התביעה.