בש"פ 1911/01 עימאד אבוקישק נ. מדינת ישראל

העורר נעצר ב25.2.01- על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר' לב-הר שרון), עד תום ההליכים נגדו. תלוי ועומד נגדו ונגד 2 אחרים כתב אישום ובו מספר אישומים. מעורבותו של העורר מוצאת ביטוי באישום השני - בו הוא מואשם בסחר בסם מסוכן. הסניגור טוען להיעדר ראיות לכאורה נגד העורר שהיה נוכח במפגש בין סוכן משטרתי לבין נאשם אחר, אבל לא היה קשור בעסקה שנעשתה.

לטענתו, לא זוהה העורר על-ידי העוקבים והתצפיתן ולא נערך מסדר זיהוי לעוקב שזיהה את מי שמסר את הסם לסוכן המשטרתי. אשר לזיהוי הברור של הסוכן את העורר כמי שמסר לו את חבילת הסם, טוען הסניגור שאין לסמוך עליו באשר הוא עבריין מועד, סוחר סמים שהרשעות רבות קודמות לו, והוא קיבל עבור היותו סוכן במקרה הנדון, סכום עתק.

לא אכביר מילים על הטענה בדבר שאלת מהימנותו של הסוכן, באשר בשלב זה אינני מוצאת שניתן או ראוי לשקול את שאלת מהימנותו, דבר שייעשה על-ידי בית המשפט במשפט עצמו. בשלב זה די בכך שהסוכן זיהה בודאות את העורר - אותו הכיר קודם לכן - כמי שמסר לו את חבילת הסם, ואין חולק שקודם לכן היה העורר נוכח בשעת סגירת העסקה, גם אם לא היה פעיל בפגישה. לכך מצטרף זיהוי המכונית ואדם שיצא מתוכה כדי למסור את החבילה לסוכן - שקיבל אותה מידי העורר שיצא מן המכונית. די בכל אלה כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר.

אכן, אחד משני הנאשמים האחרים, הוא "הלווייתן" אותו רצתה המשטרה ללכוד באמצעות הסוכן ותוך כדי הפעלתו, נלכד גם העורר. הפעולה הניבה כתב אישום נגד שלושה. יתכן וחלקו של העורר נופל מחלקם של האחרים. על כך יצטרך בית המשפט לתת דעתו. אולם, אין בכך כדי לפגוע בעילת המעצר שקמה נגד העורר.

הסניגור המלומד העלה טענה נוספת הראויה להישמע והיא כי אין ספק שהמשפט יתארך, באשר הוזמנו על-ידי התביעה 33 עדים, שעיקר עדותם מכוונת נגד העבריין הראשי, נאשם אחר, והעורר יאלץ להמתין זמן רב עד לסיום המשפט, כשהוא נתון במעצר ממושך שהחל עוד ב21.12.00-, כאשר עיקר המשפט איננו סב סביב המעשים המיוחסים לו. אכן נכונים דברי הסניגור. יחד עם זאת, לוויתנים בעולם סחר בסמים אינם פועלים ללא דגי רקק הסובבים אותם ומסייעים להם במלאכתם בתפקיד זה או אחר. חלקם הקטן יחסית לחלקם של אחרים אינו מכרסם בעילת המעצר הקיימת נגדם ואינו מוריד ממסוכנותם באשר הם יכולים לשמש כלי שרת בידי סוחרי סמים. חלופת מעצר אינה מבטיחה את הציבור מפני מסוכנות זו.

המשפט קבוע לשמיעה בחמישה תאריכים בחודשים מאי ויוני.

לאור האמור, מחליטה אני כי לעת הזו אין מקום להורות על חלופת מעצר ויש להמתין לסיום העדויות שתובאנה לבית המשפט בישיבות הקבועות. לאחר מכן, לפי התפתחות מהלך המשפט, יוכל העורר לעתור שוב לבית המשפט לשם בדיקה מחדש של מעצרו ואפשרות של קביעת חלופה לו.

הערר נדחה.